Parker - פרקר - ג'ייסון סת'אתם מגלם דמות של פארקר, גנב, אשר לאחר מבצע לא מסכים להמשיך ולבצע מבצע נוסף ולכן מנסים לחסל אותו. כאשר פארקר מתעורר בבית חולים, הוא יוצא לחסל את החבורה שניסתה לחסל אותו ולגנוב מהם את מה שהם רוצים לגנוב. לשם כך, הוא מסתייע במתווכת (ג'ניפר לופז), אשר לא מצליחה לסגור עסקאות.
בזמן האחרון, ג'ייסון מתחיל לשחק בסרטים בסגנון של סטיבן סיגל: סרטי אקשן מסוג ב, כמעט ללא עלילה מעניינת. גם סרט זה נופל בקטגוריה הנ"ל. מלבד אקשן, אין בו שום דבר. בפרומואים מראים כל הזמן כיצד ג'ניפר לופז מתפשטת, אולם מדובר באחיזת עיניים (וצופי הסרט מבינים במה מדובר), ולופז גם מוכיחה שהיא אפילו לא שחקנית בינונית. הסרט גם ארוך מדי (כשעתיים) וניתן היה לקצר אותו בחצי שעה.
אז, לראות או לא לראות ?
רק אם אין לכם מה לראות. אין סיבה אחרת לצפות בו, עוד סרט אקשן, שבמידה וג'ייסון סת'אתם לא היה משחק בו, סביר להניח שגם לא היה מקבל כל כך הרבה יחסי ציבור.
Silver Linings Playbook - אופטימיות היא שם המשחק - פט (בראדלי קופר) מוצא את אשתו בוגדת בו, מכה את המאהב ונכנס לטיפול פסיכולוגי במכון שם הוא מאובחן שיש לו בעיה במוח (דו קוטביות). כאשר הוא משתחרר מהמכון אל בית אביו (רוברט דה נירו) לאחר כמעט 9 חודשים המטרה היחידה שלו היא להשלים עם אשתו, ניקי, אשר הוציאה נגדו צו הרחקה. מצבו מדרדר עד אשר הוא נקלע לארוחת ערב אצל ידידו רוני ושם הוא מכיר את טיפאני (ג'ניפר לורנס), האחות של ורוניקה (ג'וליה סטיילס), אשר לאחר מות בעלה, טומי, כמעט ומאבדת את השפיות ושוכבת עם כל המשרד שלה. טיפאני מתאהבת בפט, אולם הלה עדיין מעוניין בניקי. בכדי לגרום לפט להתאהב בה היא מכריחה אותו ללמוד איתה לקראת תחרות ריקוד, כאשר הפרס יהיה שהיא תמסור מכתב מפט לניקי. רק לקראת סוף הסרט, פט מבין שהרגשתו השתנתה והוא מאוהב בטיפאני.
לאחר צפייה בדרמה הארוכה (עם נגיעות קומיות) ניתן לומר, שמשהו חסר בסרט הזה: כימיה בין השחקנים הראשיים. בראדלי קופר נחשב לאחד השחקנים הסקסיים בעולם וכך גם ג'ניפר לורנס, אולם על המסך כמעט ואין כימיה בין השניים, גם בסוף הסרט, כאשר השניים ביחד זה נראה מזויף. שני השחקנים הראשיים, לורנס במיוחד, משדרים קרירות וקשה לאהוב את הדמויות. כמו כן, הבמאי מנצל כל אפשרות להציג את הגוף המדהים של ג'ניפר לורנס, גם כאשר אין צורך בכך. בכל הנוגע לתסריט, החלק הראשון של הסרט נכתב בצורה טובה, אולם החצי השעה האחרונה כתובה בצורה גרועה, צפויה ודי קיטשית (אלמנטים מנוגדים למהלך של כל החלק הראשון של הסרט). גם העריכה נעשתה בצורה גרועה יותר, כאשר המעברים בין הסצינות חדים מדי. חבל, כי אפשר היה ליצור משהו טוב יותר.
אז, לראות או לא לראות ?
אפשר לוותר על הסרט. אם אתם מעריצים של בראדלי קופר או ג'ניפר לורנס אתם יכולים לצפות בסרט, אולם לא יקרה דבר אם תדלגו עליו. לא אחד מהפרויקטים שהשניים ירצו לזכור.
Beautiful Creatures - יצורים יפיפיים - עוד אחד מהסיפורים הרומנטיים אודות אהבה בלתי אפשרית בין בני נוער. בסרט זה, אית'ן מתאהב בלנה, הנערה החדשה בבית הספר, וגם כאשר מתברר שהיא מכשפה אשר לא ברור אם היא טובה או רעה הוא נשאר לצידה, עד אשר היא מרחיקה אותו מעליה בכדי להגן עליו ויוצאת למערכה שתקבע את המשך חייה מול מי שחשבה שמתה מזה זמן רב: אמא שלה.
הסרט הינו פיספוס אחד גדול. הרעיון דווקא סביר בהחלט ומנסה "לרקוד" על טרנד של העשור האחרון: המכשפים ("הארי פוטר", המעגל הסודי"...), אבל בפועל מה שהצופה מקבל זה רומן רומנטי בסגנון "דמדומים" ולא במובן החיובי. למרות שהתסריט נכתב על פי ספר, היו חייבים לערוך בו שינויים ולהפוך אותו לאפל יותר. בפועל, הצופים מקבלים גרסה נוספת של "דמדומים" וזה יותר מדי אחרי 5 סרטים מהסוג הנ"ל. במקום לשים את שני הנערים במרכז היו חייבים להסיט את תשומת הלב אל המאבק בכוחות הרוע. סגנון הכתיבה הנ"ל היה אופייני מאד בשנות השישים והשבעים, אבל אני חושב שעבר זמן רב מאז והגיע הזמן לנסות משהו אחר. אופרות סבון יש למכביר בטלוויזיה ולא צריך ללכת לקולנוע בכדי לראות אופרת סבון נוספת.
גם בגזרת השחקנים קיימת בעיה. לצד שמות מוכחים כגון ג'רמי איירונס, אמה תומפסון ואמי רוסום, השחקנים הראשיים: אליס אנגלרט ואלדן ארנריך לא מספיק כריזמטיים בכדי להוביל סרט שכזה. בוודאי אם משווים אותם לקריסטן סטיוארט, טיילור לטנר ורוברט פטנסון. כאשר מביטים בהם, הסרט יורד לרמה של סרט לנערים\ות בגילאי 16-11 בלבד ולא מושך את הקהל המבוגר יותר.
אז, לראות או לא לראות ?
רק אם אתם בגילאי 16-11 ואתם אוהבים אופרות סבון מהסוג הרומן רומנטי הזול ביותר, כל השאר צריכים לדלג על הסרט.
בזמן האחרון, ג'ייסון מתחיל לשחק בסרטים בסגנון של סטיבן סיגל: סרטי אקשן מסוג ב, כמעט ללא עלילה מעניינת. גם סרט זה נופל בקטגוריה הנ"ל. מלבד אקשן, אין בו שום דבר. בפרומואים מראים כל הזמן כיצד ג'ניפר לופז מתפשטת, אולם מדובר באחיזת עיניים (וצופי הסרט מבינים במה מדובר), ולופז גם מוכיחה שהיא אפילו לא שחקנית בינונית. הסרט גם ארוך מדי (כשעתיים) וניתן היה לקצר אותו בחצי שעה.
אז, לראות או לא לראות ?
רק אם אין לכם מה לראות. אין סיבה אחרת לצפות בו, עוד סרט אקשן, שבמידה וג'ייסון סת'אתם לא היה משחק בו, סביר להניח שגם לא היה מקבל כל כך הרבה יחסי ציבור.
Silver Linings Playbook - אופטימיות היא שם המשחק - פט (בראדלי קופר) מוצא את אשתו בוגדת בו, מכה את המאהב ונכנס לטיפול פסיכולוגי במכון שם הוא מאובחן שיש לו בעיה במוח (דו קוטביות). כאשר הוא משתחרר מהמכון אל בית אביו (רוברט דה נירו) לאחר כמעט 9 חודשים המטרה היחידה שלו היא להשלים עם אשתו, ניקי, אשר הוציאה נגדו צו הרחקה. מצבו מדרדר עד אשר הוא נקלע לארוחת ערב אצל ידידו רוני ושם הוא מכיר את טיפאני (ג'ניפר לורנס), האחות של ורוניקה (ג'וליה סטיילס), אשר לאחר מות בעלה, טומי, כמעט ומאבדת את השפיות ושוכבת עם כל המשרד שלה. טיפאני מתאהבת בפט, אולם הלה עדיין מעוניין בניקי. בכדי לגרום לפט להתאהב בה היא מכריחה אותו ללמוד איתה לקראת תחרות ריקוד, כאשר הפרס יהיה שהיא תמסור מכתב מפט לניקי. רק לקראת סוף הסרט, פט מבין שהרגשתו השתנתה והוא מאוהב בטיפאני.
לאחר צפייה בדרמה הארוכה (עם נגיעות קומיות) ניתן לומר, שמשהו חסר בסרט הזה: כימיה בין השחקנים הראשיים. בראדלי קופר נחשב לאחד השחקנים הסקסיים בעולם וכך גם ג'ניפר לורנס, אולם על המסך כמעט ואין כימיה בין השניים, גם בסוף הסרט, כאשר השניים ביחד זה נראה מזויף. שני השחקנים הראשיים, לורנס במיוחד, משדרים קרירות וקשה לאהוב את הדמויות. כמו כן, הבמאי מנצל כל אפשרות להציג את הגוף המדהים של ג'ניפר לורנס, גם כאשר אין צורך בכך. בכל הנוגע לתסריט, החלק הראשון של הסרט נכתב בצורה טובה, אולם החצי השעה האחרונה כתובה בצורה גרועה, צפויה ודי קיטשית (אלמנטים מנוגדים למהלך של כל החלק הראשון של הסרט). גם העריכה נעשתה בצורה גרועה יותר, כאשר המעברים בין הסצינות חדים מדי. חבל, כי אפשר היה ליצור משהו טוב יותר.
אז, לראות או לא לראות ?
אפשר לוותר על הסרט. אם אתם מעריצים של בראדלי קופר או ג'ניפר לורנס אתם יכולים לצפות בסרט, אולם לא יקרה דבר אם תדלגו עליו. לא אחד מהפרויקטים שהשניים ירצו לזכור.
Beautiful Creatures - יצורים יפיפיים - עוד אחד מהסיפורים הרומנטיים אודות אהבה בלתי אפשרית בין בני נוער. בסרט זה, אית'ן מתאהב בלנה, הנערה החדשה בבית הספר, וגם כאשר מתברר שהיא מכשפה אשר לא ברור אם היא טובה או רעה הוא נשאר לצידה, עד אשר היא מרחיקה אותו מעליה בכדי להגן עליו ויוצאת למערכה שתקבע את המשך חייה מול מי שחשבה שמתה מזה זמן רב: אמא שלה.
הסרט הינו פיספוס אחד גדול. הרעיון דווקא סביר בהחלט ומנסה "לרקוד" על טרנד של העשור האחרון: המכשפים ("הארי פוטר", המעגל הסודי"...), אבל בפועל מה שהצופה מקבל זה רומן רומנטי בסגנון "דמדומים" ולא במובן החיובי. למרות שהתסריט נכתב על פי ספר, היו חייבים לערוך בו שינויים ולהפוך אותו לאפל יותר. בפועל, הצופים מקבלים גרסה נוספת של "דמדומים" וזה יותר מדי אחרי 5 סרטים מהסוג הנ"ל. במקום לשים את שני הנערים במרכז היו חייבים להסיט את תשומת הלב אל המאבק בכוחות הרוע. סגנון הכתיבה הנ"ל היה אופייני מאד בשנות השישים והשבעים, אבל אני חושב שעבר זמן רב מאז והגיע הזמן לנסות משהו אחר. אופרות סבון יש למכביר בטלוויזיה ולא צריך ללכת לקולנוע בכדי לראות אופרת סבון נוספת.
גם בגזרת השחקנים קיימת בעיה. לצד שמות מוכחים כגון ג'רמי איירונס, אמה תומפסון ואמי רוסום, השחקנים הראשיים: אליס אנגלרט ואלדן ארנריך לא מספיק כריזמטיים בכדי להוביל סרט שכזה. בוודאי אם משווים אותם לקריסטן סטיוארט, טיילור לטנר ורוברט פטנסון. כאשר מביטים בהם, הסרט יורד לרמה של סרט לנערים\ות בגילאי 16-11 בלבד ולא מושך את הקהל המבוגר יותר.
אז, לראות או לא לראות ?
רק אם אתם בגילאי 16-11 ואתם אוהבים אופרות סבון מהסוג הרומן רומנטי הזול ביותר, כל השאר צריכים לדלג על הסרט.
4 תגובות:
מתה על ג'יסון סת'אתם אבל אתה צודק, הסרטים האחרונים שלו נוראים וחבל.
אופטימיות היא שם המשחק זה סרט ארוך ומשעמם. לדעתי דווקא הדבר היחיד שכן עובד בסרט הוא הכימיה בין לורנס לקופר.
לא מובן לי על מה היה כל הרעש סביב הסרט הזה הוא פשוט סרט גרוע. והמשחק של לורנס הוא טוב אבל ממש לא שווה אוסקר.
לא סרט ששניהם ירצו לזכור? לורנס זכתה באוסקר על הסרט הזה, אין ספק שהיא תקצה לזכור.
סרט שנכתב בצורה נהדרת ומראה את הבעיה של חולים בדו קוטביות בצורה מעולה ואף קומית ומוצלחת, אין לי שום דבר רע להגיד על הסרט הזה.
היי,
אולי תעשה גם פינה של 'D1D1 קורא ספרים'? יכול להיות מעניין :)
חחחחחח אתה רציני איתי? "לא אחד מהפרויקטים שהשניים ירצו לזכור", הסרט זיכה את לורנס באוסקר בגיל 23 ואת קופר במומעדות, ואת הבמאי והתסריטאי במומעדויות על הסרט הטוב ביותר, הבימוי והתסריט המועבד. זהו אחד מן הסרטים היותר טובים של השנה שעברה.
הוסף רשומת תגובה