יום שני, 19 בדצמבר 2011

שלב סיכום עונה: Death In Paradise, עונה ראשונה: לא משהו יוצא דופן, אבל עדיין סדרה נחמדה.



במאה ה 19 נוצר סוג חדש בספרות: "הבלש הפרטי". לימים, שכלל ארתור קונאן דויל את סוג הספרות הנ"ל כאשר יצר את הדמות הבלשית המפורסמת ביותר בהיסטוריה: שרלוק הולמס. בתחילת המאה העשרים הייתה זו אגתה כריסטי, אשר המשיכה את המגמה, כאשר יצרה את דמותו של הרקול פוארו, הבלש הבלגי המהולל.

במהות סוג הסיפורת הזאת נמצאת שאלה אחת: מי האחראי לבעיה הבלשית ? כלומר, מי עשה את זה ? מי גנב ? אבל בעיקר: מי רצח ? גם היום, עשורים רבים לאחר היווצרות הפורמאט הנ"ל, עדיין מתפרסמים ספרים רבים בעקבות אותו פורמאט וכן סדרות טלוויזיה וסרטי קולנוע.

המקרה של הסדרה הנ"ל מעט שונה. "מוות בגן עדן" מספרת את סיפורו של שוטר בריטי ריצ'ארד פול, אשר נשלח מלונדון לאי בקריביים בשם סיינט מארי (אי דמיוני) בכדי להפוך לשוטר הבכיר. ריצ'רד הוא התגלמות השוטר הבריטי: קפדן, לבוש היטב, אוהב את התה שלו ולא מוכן "להשתחרר" ולכן אפילו בחום נוראי הוא לובש חליפה.

ריצ'ארד מגיע לאי לאחר שקודמו בתפקיד נרצח והוא מגיע לפתור את התעלומה, אך בסופו של דבר נשאר גם לאחר שהוא פותר את התעלומה. לצידו ניצבת סמלת מקומית נאה למראה, ושני שוטרים נוספים: אחד וותיק והשני צעיר. בתחילה ריצ'ארד לא מסתדר עם השלשה, אך לאורך העונה הוא מצליח עמם להגיע לסוג של הבנה.

מבחינת מבנה הפרקים: בכל פרק יש מקרה חדש של רצח, אשר בדרך כלל מסתעף, אותו ריצ'ארד פותר בסופו של דבר. כאשר הוא מגיע לפתרון התעלומה הוא נוהג כפי שנהגה אגתה כריסטי בספרי "הרקול פוארו", כאשר הבלש היה נוהג לאסוף את כל האנשים שהיו קשורים למקרה ולהציג בפניהם את הפתרון. למעשה, אם נוציא את האזור בו מתרחשים האירועים ואת העובדה שלא מדובר בבלש פרטי, אלא בשוטר של המשטרה המקומית, הרי שמדובר באותו פורמאט בדיוק של ספרי אגתה כריסטי.

אם כן, מהסיכום עד כה אתם מבינים שמדובר בניסיון לשכלל פורמאט מוכר. כך, שהשאלה היא: האם הניסיון מוצלח ?

לפי דעתי, כן. למרות שמדובר בפורמאט מוכר, הרי שעדיין הסיפורים מעניינים. נכון, בחלק מהפרקים ניתן לנחש מיהו הרוצח, אך בכל זאת, התסריט איכותי ו"זורם" ללא הפרעה. כמו כן, השחקן הראשי, בן מילר, אשר מגלם את דמותו של ריצ'ארד (רבים אולי יזכרו אותו מהסדרה Primeval), עושה עבודה נהדרת ואפשר לומר, גם לפי משחקו ב Primeval, שהליהוק שלו לתפקיד היה מושלם.

מה בכל זאת הפריע לי ?

היות וכביכול מדובר באי בקריביים, הרי שהאנשים המקומיים דוברים כביכול צרפתית, ולכן לשוטרים המקומיים יש מבטא צרפתי כבד. לפרק אחד או שניים זה נחמד, אך לקראת סוף העונה עובדה זו צרמה לי.

אתם בוודאי מעוניינים לדעת כיצד הצליחה הסדרה בברטניה. התשובה היא: הצלחה בינונית פלוס. לא מדובר בהצלחה היסטרית כדוגמת Sherlock, אך עדיין הסדרה השיגה מעל 5.5 מיליון צופים בממוצע לפרק. נתונים יפים מאד.

אז, לראות או לא לראות ?
צופים שאוהבים תעלומות וסיפורים בלשיים יאהבו את הסדרה. גם לשאר הצופים אני ממליץ לנסות אותה, לפחות לפרק או שניים, אני יודע שאני נהנתי, במקרה הכי גרוע בזבזתם שעתיים.

אין תגובות: