שלב סיכום עונה: Lost Girl, עונה שלישית: ההידרדרות נמשכת.

Lost Girl הייתה בעונתה הראשונה דרמת מדע בידיונית פורצת דרך, בעיקר בשל העובדה שהמפיקים לא פחדו לגרום לדמות הראשית להיכנס למערכות יחסים מיניות עם מספר רב של דמויות, כולל דמויות נשיות, ובעיקר בשל העובדה שיצרו לדמות הראשית משולש רומנטי שבו שתי צלעות הן נשיות. בו, הדמות הראשית וכוכבת הסדרה, שהיא דמות מיסטית הקרויה סקיובוס (שואבת כוח חיים מאנשים בכדי לחיות), דייסון איש הזאב ולורן, הרופאה בת האנוש, אשר הייתה משועבדת למיסטים. אפילו לדרמת העל טבעית הטובה ביותר בעשורים האחרונים ("באפי קוטלת הערפדים"), שהייתה פורצת דרך, גרמו לדמות משנית (ווילו) ולא לדמות הראשית (באפי) לנהל מערכות יחסים לסביות.

העונה השנייה קילקלה את הרושם שהעונה הראשונה יצרה, בין היתר משום שהיא הייתה ארוכה יותר (22 במקום 13 של העונה הראשונה). מהבחינה הזאת, העונה השלישית חזרה למבנה טוב יותר עם 13 פרקים בעונה בלבד. הבעיה הייתה מה שהמפיקים עשו עם הפרקים הללו.

מיד אגיע אל החלק הרעיוני של העונה, אך חייבים לדבר על מה שהתסריטאים עשו לדמות הראשית מבחינה מינית. בעונה הראשונה בו הייתה מאוהבת בדייסון, אך בשל העובדה שהייתה זקוקה לעזרה במאבק נגד אימה הביולוגית, דייסון וויתר על אהבתו כלפיה. מהבחינה הזאת, העלילה הייתה הגיונית. העונה השנייה הציגה מערכות יחסים שונות לבו ודייסון (וגם ללורן, שאהובתה הייתה מקוללת וחזרה לחיים). העונה השלישית יצרה תמונה קצת שונה: לכאורה בו החליטה לתת למערכת היחסים שלה עם לורן סיכוי, אבל כמעט בכל פרק היא מתנשקת או שוכבת עם דמות אחרת. אפשר להבין משולש רומנטי או אפילו צלע רביעית, אבל די נמאס שהופכים את הדמות לאחת שקופצת למיטה כמעט עם כל אחד או אחת. כמו כן, אם בעונה הראשונה (וגם השנייה), הנושא של סצינות סקס בין נשים היווה הפתעה, הרי שבעונה השלישית האפקט איבד מזוהרו והצופה כבר לא מופתע. במיוחד כאשר בהפקה הקפידו לא להראות חלקי גוף מוצנעים בכל מיני שיטות שלעיתים עובדה זו הייתה המדהימה יותר. זו הייתה ממש התגרות בצופה, במיוחד כאשר מרבית מהסצינות הללו לא היו נחוצות עבור העלילה.

בכל מה שקשור לסיפור המרכזי של העונה, ניתן לחלק אותו לשניים. ראשית, בחלק הראשון של העונה (פרקים 9-1) בו עוברת תהליך של הכנה ל"זריחה", מעין טקס מעבר. בתחילה היא לא מבינה את תחושת הרדיפה ואיבוד השליטה שהיא חווה, אך היא מגלה שהיא צריכה לעבור את הטקס המיוחד ואם לא תעבור אותו בהצלחה היא תעבור הידרדרות פיזית בלתי הפיכה. הסיפור היה די מגוחך, מלבד אולי הפרק שעסק בטקס, כאשר שוב רואים את ניצני האהבה בין דייסון לבו, כאשר הוא מצטרף למסע שלה מתוך ידיעה שהוא ימות בשל כך ועד כמה היא לא יכולה לוותר על קרבתו. סיפור זה המשיך את הדרך של התסריטאים מהעונה השנייה בה ניסו להפוך את הדמות של בו למעין "באפי קוטלת הערפדים" החדשה, אך ההבדל ברמת הטקסט של שתי הסדרות הוא של שמיים וארץ.

החלק השני של העונה עסק בד"ר אייזיק פלט (שון דויל), אשר בילדותו ווינדיגו הרג את אחיו ושנים לאחר מכן הוא גילה את העולם של המיסטיים ועתה הוא רוצה להפוך לאחד מהם. לשם כך הוא חוטף מיסטיים ועורך בהם ניסיונות, כאשר הוא מכניס את לורן לפרויקט מבלי שתדע למה שהיא נכנסת, וכאשר היא מגלה את האמת זה מאוחר מדי. אמנם הסיפור מתחיל כבר בסוף הפרק הראשון של העונה, אך רק בפרקים האחרונים של העונה מטפלים בנושא וחבל שכך. היה ראוי להפוך את הסיפור הזה לסיפור המרכזי של העונה, הוא היה מעניין יותר וחבל שסגרו את הסיפור מהר מדי.

נקודה נוספת שראוי להעלות היא, שהעונה השלישית מהווה הכנה לקראת העונה הרביעית מבחינה רעיונית, משום שכמעט בכל העונה ה"פיל שבחדר" הוא אביה של בו. אנו למדים שבו היא בת לדמות מיסטית חזקה מאד, שעושה הכל בכדי להביא אותה אליו, כולל לנצל את הדמות החדשה בסדרה, טסמין (רייצ'ל סקארסטן), ואלקירי, שהופכת לשותפה החדשה של דייסון במשטרה, לאחר שהייל, שותפו הקודם אמור להיות המנהיג החדש של המיסטים בצד "האור" (בניגוד לצד ה"אפל"). טסמין לא מסתדרת בתחילה עם בו, אבל ככל שעובר הזמן הן הופכות לחברות והיא מפתחת רגשות כלפיה, עד אשר היא מנשקת אותה. אך למרות זאת, היא פועלת מאחורי גבה בכדי להביא אותה אל אביה, ובשניות האחרונות של העונה זה קורה והצופה נשאר בקליף האנגר לגבי מה שעומד לקרות בהמשך.

ולבסוף, ניתן לראות כיצד בהפקה מנסים לקדם יותר ויותר את דמותה של קנזי, החברה הטובה ביותר של בו עימה היא גם מתגוררת (וגם איתה היא מתנשקת בפרק הראשון של העונה בתואנה שקשורה לעבודה שלהן), כאשר בפרק אחד רואים אותה אוחזת בנשק ומכה איתו דמויות מיסטיות המאיימות לפגוע בה או בבו, בפרק אחר היא עובדת במסווה בכדי למצוא רוצחת בפרברים ואילו בפרקי סוף העונה היא שוקלת הצעה מדרואיד להפוך בעצמה למיסטית.

אז, לראות או לא לראות ?

מבחינה רעיונית, הסדרה איבדה מעונה לעונה את האיכות שאפיינה אותה בעונה הראשונה. הרעיונות הכלליים של העונה לא טופלו בצורה נכונה ורמת הטקסט הידרדרה במקום לעלות ככל שהיא התקדמה. חבל, לסדרה היה פוטנציאל גדול ונראה שהיא איבדה גובה. העונה השלישית שלה התאפיינה בעיקר בבינוניות ואף מתחת לכך. מעריצי הסדרה יצפו בה ויצפו שהעונה הרביעית תחזיר אותה לחיים (וזו גם ההמלצה שלי עבור המפיקים: מתן סיכוי אחרון לשיפור), אך נראה שצופים שיצפו בה לראשונה לא ישובו. קשה לי להאמין שבקצב הזה היא תשרוד זמן רב. לאיזו קטגוריה אתם משתייכים ?