שלב סיכום עונה, Chuck, עונה רביעית: העונה שבה הכל השתנה.

אחת הסדרות בעלות הפוטנציאל הגדול ביותר שרשת NBC העלתה בשנים האחרונות הייתה צ'אק. לסדרה יש הכל, אקשן, הומור, אהבה, שחקנים מעולים ותסריטאים טובים (אם כי לנושא הזה אחזור מאוחר יותר). אולם, כפי שכל מעריצי הסדרה (וקוראי הבלוג שלי) יודעים, הרשת חיסלה בשורת החלטות את הסדרה וגזרה עליה להיות מבוטלת לאחר 5 עונות בלבד. בכתבה זו, אבצע ניתוח על העונה הרביעית של הסדרה ואצביע על הנקודות השונות שאהבתי, אך גם על הנקודות השונות בה שהפריעו לי. וכן, היו גם כאלה.

בואו נתחיל עם עובדה חיובית ושלילית כאחד. בתום העונה השלישית שלה הסדרה חודשה לעונה רביעית בת 13 פרקים. החלטה נבונה, אשר בשל העובדה שהלוח של הרשת קרס בעקבות נתוני רייטינג גרועים, גרם לכך שברשת הזמינו 11 פרקים נוספים לעונה. כך הסדרה מנתה 24 פרקים וכביכול המעריצים היו צריכים לשמוח, אך לצערי הייתה בכך בעיה. להפקה לא נוספו תקציבים נוספים, כך שלמרות שהסדרה מנתה 24 פרקים, היא עשתה זאת עם תקציב שנועד ל 13 פרקים. צריך גם לזכור, שלאחר העונה השנייה בהפקה בלאו הכי קיצצו בתקציב בכדי לקבל עונה שלישית, כך שהתקציב היה נמוך מלכתחילה.

קיצוץ התקציב הורגש מאד בעיקר בכל מה שקשור לשחקני המשנה. אין ספק שכולם רוצים לראות את השחקנים הראשיים על המסך (איבון, זאק, אדם וג'ושוע), אך בעונה השנייה, והטובה ביותר של הסדרה, מי שמתגו את עצמם כדמויות משמעותיות היו ג'ף ולסטר, בעיקר בשל הפאן הקומי. בעונה הרביעית התפקיד שלהם הוקטן, ולמרות שניתן היה לראות אותם במרבית הפרקים, הרי שהאפקט שלהם לעומת עונות קודמות היה קטן יותר. וזה היה חבל מאד. ואני עוד לא מתחיל לדבר על הדמות של "ביג מייק".

למרבה הפלא, דווקא דמותם של אלי ודבון קיבלה בעונה הרביעית, בעיקר בחצי השני שלה, שדרוג, לעומת העונה השלישית. הופעתם, שבעונה השלישית, פרט לסופה, הייתה מזערית, הייתה נחוצה, בעיקר בשל הסיפור המרכזי של העונה. בחצי הראשון של העונה הסיפור נסב סביב הניסיון של צ'אק למצוא את אמם ובהריון של אלי, שני הרעיונות הצריכו את הדמויות, בעיקר של אלי. בחצי השני, אלי הייתה מעורבת יותר, בעיקר לקראת סוף העונה, בכל הנושא של הריגול, ולאחר שהפסיקו לעסוק בנושא התינוקת קלרה, ניתן היה שוב ליהנות מהדמויות של אלי ומר מדהים, כפי שנהננו מהם בעונות הראשונה והשנייה.

בחצי השני של העונה השלישית זכינו להכיר דמות, אלכס, בתו של קייסי, בגילומה של מקאנה מלווין, ובעונה הרביעית התפקיד שלה שודרג וזכינו לראות אותה כחלק אינטגראלי של הסדרה. היא עדיין לא צורפה לקאסט הראשי, אך ליוותה את הסדרה לאורך כמעט כל העונה. בכך עולה השאלה: אם היה כסף להביא אותה, מדוע לא היה מספיק כסף להשאיר את ג'וליה לינג, אשר גילמה את דמותה של אנה. בהפקה ניסו לתרץ את עזיבתה בתום העונה השנייה, בכך שהיא הצטלמה לסרטים, אך מבט על הרזומה שלה מראה שלא כך הם פני הדברים. חבל, היה נחמד להשאיר אותה. אם כי, היה מעניין להשאיר אותה לצידה של מקאנה ולראות את הדינמיקה של השלישיה אנה- מורגן – אלכס, כאשר אנה, אשר בתחילת יחסיהם החזיקה את כל הכוח, מקנאה ליחסים החדשים של מורגן (ולא, אני לא מעוניין שהיו משחקים בין השלשה ומראים כיצד מורגן מתלבט ביניהן), ולא ליצור סיפור אהבה כה פשוט בין אלכס למורגן, כאשר מה שהפריע למערכת היחסים שלהם בתחילת העונה היה רק קייסי, אשר מהר מאד שינה את דעתו ובמהלך העונה אף מורגן וקייסי עברו לגור ביחד.

נקודה שמאד לא אהבתי, ולפי דעתי אף תרמה במידה מסוימת לירידה בנתוני הרייטינג של הסדרה, היא השימוש בשמות גדולים כשחקני אורח בסדרה. נכון, השימוש בסקוט באקולה כשחקן אורח בעונה השנייה של הסדרה היה מעניין ותרם לסדרה, אך החל מהעונה השנייה, מצעד השמות רק הלך וצבר תאוצה. בעונה הרביעית שמות אלו כללו את טימוטי דלטון כאלכסיי וולקוף, שלימים התברר ששמו האמיתי הוא הרטלי, לינדה המילטון כמרי ברטאווסקי, לורן כהן כויויאן וולקוף, ואלו רק השמות שקיבלו תפקיד מרכזי בעונה הרביעית. לצידם ניתן לציין גם את ישעיה מוסטפה וסטייסי קיבלר שקיבלו שני פרקים, סאמר גלו, ריצ'ארד צ'מברליין ועוד..., השימוש בכל כך הרבה שמות גדולים יצר מצב שהסדרה נחשבה כאילו היא נמצאת במצב בעייתי בכך שהיא מזמינה שמות גדולים בכדי להעלות את נתוני הרייטינג שלה. וצריך להבין, שבסדרה עושים זאת החל מהעונה השנייה, כך שכמה אפשר להתלהב מהעובדה שיש שמות מוכרים ? אחת הסיבות שניתן היה לאהוב את הסדרה בעונתה הראשונה והבוסרית שלה, הייתה העובדה שפרט לשימוש ברייצ'ל בילסון לשני פרקים לא היו כמעט שמות מוכרים וזכינו לראות פרצופים שלא "שרפו" מסך. בכך ניתנה הרגשה אותנטית לצפייה בסדרה ולא ניתן להיה לקלטג את הסדרה כעוד סדרה בלוח המשדרים. דווקא העובדה שהשימוש בבילסון הצליח יצר עבור המפיקים את הרושם הלא נכון והחל מהעונה השנייה החל מצעד השמות בסדרה. העונה הרביעית המשיכה את הקו ולפי דעתי, הציבור האמריקאי שבע מכך והחל לסלוד מעובדה זו.

מבחינה תסריטאית, בסדרה סבלו בעונה הרביעית מעובדה אחת ברורה: הם החליטו להיענות לדרישות הקהל בכל מה שקשור לנושא מערכת היחסים של צ'אק ושרה. לאחר שבעונה השלישית הם נשברו בעקבות לחץ של קהל המעריצים שנמאס היה לו לא לראות את הצמד מאוהב על המסך, הצעד הבא היה לתכנן את מערכת היחסים שלהם. אך בעקבות העובדה שבהפקה לא ידעו האם הסדרה תמשיך מעבר ל 13 הפרקים של העונה הרביעית הצעד הבא היה הרצון של המעריצים לסיים את הסדרה כאשר השניים נשואים. ואכן, לקראת סיום החלק הראשון של העונה ולאורך כל העונה הרביעית אחד מהנושאים הראשיים והיותר מעצבנים היה: החתונה של הזוג. לאחר כמעט שלש שנים בהם בהפקה הפרידו את השניים (צ'אק ושרה) הם זרקו את השניים מהר מאד אל ברית הנישואין. נכון, לעיתים נמאס מכל הנושא של האם הם יהיו ביחד או לא ? אבל למה למהר עם החתונה ? למה לא ליצור קרעים בתוך מערכת היחסים שלהם ? ליצור סיפור אהבה כמו שהם יצרו, ובמיוחד בעונה הרביעית, זה נראה כמו "קיטש" אחד גדול ונתן לצופה הרגשה שהוא נמצא בתוך סיפור רומן רומנטי. זה נחמד לפרק אחד או שניים, אבל לאורך עונה שלמה לי זה נראה היה "דביק" מדי.

צופי ואוהדי הסדרה בוודאי שמו לב שבתום כל העונה, בהפקה סוגרים את הסיפור המרכזי שליווה את הסדרה באותה עונה ופותחים את הדלת לקראת מבחינה תסריטאית לעונה הבאה, כאשר הם מקווים שהסדרה תחודש לעונה נוספת. בעונה השנייה זה קרה כאשר צ'אק הכניס למוחו את גרסת 2.0 של "המחשב המשולב", בעונה השלישית זכינו לקבל את המורשת של "אוריון" וההתחלה של המסע למציאת אמם של צ'אק ושרה, כפי שראינו בחלק הראשון של העונה הרביעית. בעונה הרביעית הם השתגעו לגמרי ופתחו מספר כיוונים. ראשית, הם העיפו את צ'אק ושרה מהסי.איי. אי וגם קייסי נזרק החוצה מ"הסוכנות להגנה לאומית" והם עברו אל המגזר הפרטי, הם זרקו פצצה לאוויר כאשר סוכן של הסי. איי. אי טען בפני צ'אק שכל הנושא של "פולקרום", "הטבעת", שו, הסוכן אקס (הרטלי\וולקוף), לא היו נושאים מקריים ושיש יד מכוונת מאחוריהם, ולבסוף: העובדה שמורגן העלה בטעות למוחו את "המחשב המשולב". אם את שני הנושאים הראשונים אני יכול לקבל, הרי שאת העובדה שמורגן עתה הוא "המחשב המושלב", קשה לי לקבל. במשך 4 עונות טענו בפנינו עד כמה צ'אק מיוחד, ועד כמה המוח שלו מיוחד להשתמש ב"מחשב המשולב", ועתה העניקו אותו למורגן. הסדרה נקראת צ'אק ולא "מורגן" ולמרות שזה היה נחמד לראות לפרק אחד את מורגן בתור "המחשב המשולב", כפי שניתן היה לראות ב"סמולויל" כיצד כוחו של קלארק עובר לפרק אחד בלבד לידי מישהו אחר אבל בתום הפרק הכוחות היו חוזרים לקלארק. לפי הבנתי, מורגן עדיין "המחשב המשולב" גם בתחילת העונה החמישית ואת העובדה הזאת, לפי פורומים רבים ברשת, צופי הסדרה, וגם אני, לא ממש אהבו.

כאשר בוחנים את העונה הרביעית אפשר גם לומר שרמת ההומור בה ירדה לעומת עונות קודמות. קיים ניסיון להכניס סצינות ושורות מצחיקות, אך אחוז הפגיעה לעומת עונות קודמות ירד. הסיבה ? הדמות של מורגן הפכה ליותר רצינית, למרות שקיים ניסיון להדחיק זאת, ובעיקר שימוש מוקטן יותר בדמותם של ג'ף ולסטר. אם החליטו לבגר את מורגן, אז היו חייבים להעניק מקום גדול יותר לג'ף ולסטר אך, ככל הנראה בשל בעיות תקציב, חלקם הוקטן.

לסיכום, למרות הביקורות, המוצדקות, כנגד העונה הרביעית שלה, עדיין מדובר בסדרה טובה מאד, אך כמי שנמצאת מעבר לשיא שלה. ואכן, הסדרה אמנם חודשה לעונה חמישית, אך זו תהיה גם העונה האחרונה שלה.

כפי שציינתי בכתבה, העונה חולקה לשניים. חלקה הראשון עסק בחיפוש וההצלה של אמו של צ'אק מידיו של סוחר נשק מטורף בשם וולקוף, ואילו החלק השני בחתונה ובמאבק נגד ביתו של וולקוף, ויויאן. החלק השני של העונה היה טוב יותר, למרות שהתקציב של הסדרה בחלק הזה היה קטן מאד, בעיקר בכל מה שקשור לרעיון הכללי ולתסריט. חבל, שלא השתמשו בדמותה של ויויאן (לורן כהן) ליותר מחמישה פרקים, אולי גם את הסיבה לכך ניתן לתרץ בבעיות תקציב.

לפי דעתי, בהפקה טעו כשלא הרחיבו את מקומם של ג'ף ולסטר בעונה זו, בכך שהמשיכו להשתמש בשמות מוכרים לאורך העונה ובכך שלא הקפידו על רמת הומור גבוהה יותר, כפי שניתן היה לראות בשתי העונות הראשונות שלה.

אז, לראות או לא לראות ?
למרות כל הבעיות שלה, הסדרה נמצאת בדרגה אחת מעל לרוב הסדרות שמשודרות כיום. אז כן, המסקנה שלי היא: לראות וליהנות ממנה כל עוד יכולים. אין לה עוד הרבה זמן.