ראשית, אזהרה: בסיכום הזה אני עומד לפרסם אפשרות לספויילר לגבי העונה השלישית ולגבי הסדרה כולה, אז ראו הוזהרתם.
אני רוצה להתוודות: אני פשוט אוהב את הסדרה הזאת. אין מה לעשות, זו אחת הסדרות האהובות עליי ולכן אולי אני יכול להיות קצת פחות אובייקטיבי לגביה, אבל בכל זאת אנסה.
גם בעונה הזאת אנו עוקבים אחר פטריק ג'יין, נוכל שהציג את עצמו בעברו כ"מדיום" ואשר עזר לרשויות לתפוס פושעים. לאחר שאשתו ובתו נרצחו הוא עושה כל שביכולתו לנצל את המחלקה בה הוא עובד – המחלקה לייעוץ ולחקר פשעים בקליפורניה, בכדי לפתור את זהות הרוצח של משפחתו, ובדרך הוא ממשיך לעזור למחלקה לתפוס פושעים נוספים.
יש בסדרה הזאת, בדומה למשל לסדרה Castle של ABC, כמעט הכל. שחקן ראשי, סיימון בייקר כפטריק ג'יין, שהתפקיד פשוט תפור עליו כמו שלא ראיתי במשך כל כך הרבה שנים בתוכניות טלוויזיה. מעט מאד סדרות מצאו לעצמם כוכב ראשי שיכול להיכנס אל תוך הדמות שלו בכזאת התאמה. זאקרי לוי כצ'אק הוא דוגמא נוספת לכך. הגינונים, המשחק – פשוט מושלם.
כמו כן, יש בסדרה הזאת 2 דמויות נשיות לא רעות בכלל מבחינה חיצונית: רובין טאני כסוכנת ליסבון ואמנדה ריגטי הסקסית כואן פלט. אבל שתיהן, וכך גם שתי הדמויות הגבריות ריגסבי וצ'ו, משמשים תפאורה לסימון בייקר אשר מגלם את פטריק ג'יין בצורה מושלמת.
אז נכון, בצורה מעשית מדובר בעוד סדרה בלשית אשר שואלת שוב את השאלה: מי עשה את זה ? מי הרוצח ? אבל הצורה שבה נכתב התסריט של הסדרה היא זו שעושה את ההבדל - הקלילות, העובדה שמציגים את פטריק ג'יין כשרלוק הולמס החדש.
הבעיה שלי עם העונה השנייה הייתה: העיסוק המועט עם הנושא המרכזי של הסדרה "המרדף אחר ג'ון האדום". אז נכון, בכל סדרה יש פרקי ציר ופרקים רגילים. אבל בעונה של 23 פרקים שיעסקו בנושא המרכזי רק ב 2 (לפי דעתי 3 אבל מיד נגיע גם לכך) פרקים, זה מעט מדי בשבילי. כאשר רק בפרק השמיני של העונה ובפרק האחרון (וכנראה גם בפרק הלפני האחרון אם התיאוריה שלי, אותה אפרט בהמשך, נכונה) עסקו בכך. הסדרה שאני רואה לנגד עיני כשאני משווה את הסדרה הזאת היא הלהיט של סוף שנות ה 90, הסדרה "פרופיילר", סדרה שגם היא עסקה ברדיפה אחר רב אומן של מרצחים. אבל בניגוד ל"פרופיילר" אשר עסקה כמעט מדי פרק בצורה זו או אחרת ברב המרצחים הרי שב The Mentalist כמעט ולא עשו זאת. אני מאד מקווה שבעונה השלישית המצב ישתנה.
עכשיו לאפשרות לספויילר.
מתחילת הסדרה היה לי די ברור (ואני אתפלא מאד אם אני טועה) שיש כאן יד של אישה שמכוונת את המהלך נגד פטריק ג'יין, הדמות הראשית של הסדרה שאשתו ובתו נרצחו. כלומר, ש"ג'ון האדום" הוא למעשה אישה ולא גבר. שני הפרקים האחרונים של העונה השנייה די חיזקו את הדעה שלי בנידון שהדמות של קריסטינה פריי היא למעשה "ג'ון האדום". במידה ואכן פריי היא אכן הרוצחת הרי שסוף סוף למדו בתעשיית הטלוויזיה את מה שאני חושב ואומר די הרבה זמן – הגיע הזמן גם לשים נשים בתפקיד הזה, של רוצחת סדרתית, ולא רק בתפקיד הקורבן. רות וילסון בסדרה "לותר" (סדרה שממבט ראשון נראתה כסתמית אך ככל שהפרקים התקדמו התגלתה כפנינה משובחת) הייתה דוגמא נהדרת לכך.
אז האם משהו השתנה בעונה השנייה לעומת העונה הראשונה ?
לא. העונה השנייה היא בדיוק באותה רמה של העונה הראשונה – טובה מאד. יש, כמו בכל סדרה, פרקים פחות טובים, שבהם הרוצח או הרוצחת די ידועים מתחילת הפרק, אבל הסך הכל הוא די טוב. הסדרה מעניינת, התסריט ברמה גבוהה ושנון, יש בה מתח, הומר ומתח מיני בין כמה דמויות. בכך הסדרה מאפילה אפילו על Castle, שגם אותה אני דיי מחבב. לכן גם לא התפלאתי כשנודע לי שלמרות שהסדרה שינתה את שעת השידור שלה מהעונה הראשונה לשנייה היא רשמה עלייה בנתוני הרייטינג. מדובר במוצר טוב, וכיום קשה למצוא הרבה מוצרים טובים בטלוויזיה, במיוחד בזו האמריקאית.
לסיכום: זו לא היצירה הגדולה ביותר שהטלוויזיה האמריקאית הוציאה לאוויר העולם, היא גם לא תהיה בין עשרת הסדרות האיכותיות ביותר, אבל אין בכלל ספק שמדובר ב 42 דקות של כיף כאשר צופים בכל פרק שלה.
אז, לראות או לא ?
במילה אחת: כן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה