שלב סיכום עונה: Scream, עונה ראשונה: מוצר לא ראוי

לאור הצלחת סדרת הטלוויזיה Pretty Little Lairs, אשר נמצאת כעת בעונה השישית שלה, עושה רושם שעיבוד טלוויזיוני לסדרת סרטי Scream היה רעיון נבון. הרי בסופו של דבר, הסדרה Scream לוקחת את רעיון הבריונות והרדיפה אחר בני עשרה צעד אחד קדימה אל סרטי האימה והרציחות הבלתי נגמרות. גם העובדה שרשת MTV, אשר במקורה פונה אל הקהל הצעיר הלהוט אחר הרעיונות הללו, הייתה אמורה לספק את הפלטפורמה הנכונה. אחרי עונה אחת בלבד בת עשרה פרקים המסקנה ברורה: מדובר במוצר רע. פשוט מוצר רע, שלא ברור כיצד בכלל קרם עור וגידים והגיע אל המסכים. השאלה היחידה לגבי הסדרה צריכה להיות: כיצד מישהו אישר את הזוועה הזאת ולא עצר אותה קודם לכן ?

כאשר יצא סרט הקולנוע הראשון בסדרת סרטי Scream בשנת 1996 הוא היה משב רוח מרענן, במיוחד משום שהוא המציא מחדש את ז'אנר סרטי האימה והצליח להדביק את הנוער בהתלהבות, קהל היעד אליו פנה הסרט. כיום, קיים ריבוי עצום של סרטי אימה, כך שהפלטפורמות (קולנוע, טלוויזיה, און ליין) די מלאות במוצרים הללו ולכן, בכדי שהעיבוד הנ"ל יצליח היה צורך במוצר טוב מספיק. צר לי, אבל זה לא המקרה של Scream. נכון, הסדרה חודשה לעונה שנייה, אבל לפי דעתי ברשת MTV חושבים שיוכלו לנצל מעט את המותג, אבל עונה שלישית קשה לראות אותה מקבלת, בוודאי לאור נתוני הרייטינג שלה בעונה הראשונה. סיבה אפשרית נוספת היא הבאז שהיא קיבלה ברשת, אבל כפי שאני רואה את הדברים, מדובר בבלון שאמור להתפוצץ בעונה השנייה.

אז, מדוע מדובר במוצר כל כך גרוע ?

דרו ברימור, סקיט אולריך, נב קמפבל, קורטני קוקס, רוז מק'גוון, דיוויד ארקט, מת'יו לילארד, ג'יימי קנדי. אלו השמות שכיכבו בסרט הראשון. כל אחד ואחד מהם הוא שם בפני עצמו. חלק מהשחקנים (ברימור, קמפבל, קוקס, ארקט) גם הגיעו כשמות גדולים בין אם מהטלוויזיה או מהקולנוע. עובדה זו ניכרה על המסך, משום שרמת המשחק הייתה גבוהה, בוודאי ביחס לז'אנר סרטי האימה שלא זכה עד אז ליותר מידי אהדה בקרב ה"מיינסטרים" וגם בקרב המבקרים.

בעיבוד הטלוויזיוני רמת המשחק גרועה ברמה שאי אפשר לתאר (למרות שאנסה בשורות הבאות). השחקנית היחידה שהייתה לה איזושהי כריזמה ו\או הגיעה עם מעט ניסיון מסך הייתה בלה ת'ורן, אשר גילמה את דמותה של נינה, אבל היא נרצחת לאחר כעשר דקות. את שאר השחקנים בסדרה אפשר לחלק לשתי קטגוריות: שחקנים שרמת המשחק שלהם בינונית ומטה ושחקנים שלא יודעים לשחק בכלל.

הבעיה הגדולה ביותר בנוגע לרמת המשחק נעוצה בשחקנית הראשית: ווילה פיצ'גרלד, אשר גילמה את דמותה של אמה. להשוות אותה לדמות של נב קמפבל בסרט המקורי יהיה עלבון עצום לקמפבל. ווילה חסרת כריזמה או נוכחות ולמרות שהיא בת 24 היא משחקת כמו ילדה קטנה. נכון, היא אמורה לגלם נערה בתיכון, אבל קמפבל הראתה שאפשר לעשות את זה אחרת. בשל רמת המשחק הירודה שלה, הצופה אפילו לא מזדהה עם העובדה שהרוצח רודף אחריה או שהחבר שלה נרצח ושהיא אשמה בכך. בעצם, פרק וחצי לאחר מכן היא נמצאת עם גבר אחר, אז מה זה באמת משנה ?

הבעיה מתחדדת כאשר צופים בשחקנית קרלסון יאנג, אשר מגלמת את דמותה של ברוק. קרלסון לא יודעת לשחק, זה ברור מהרגע הראשון. הייתי חושב שאולי חלק מהצופים יחשבו שהיא יפה ולכן היא קיבלה את התפקיד, אבל גם על כך אפשר להתווכח. במידה והיא הייתה זו שנהרגת בדקות הראשונות ו\או בלה ת'ורן הייתה מקבלת את התפקיד שלה זה יכול היה להיות סביר (את שתיהן אהבו לצלם בתחתונים וחזייה) אבל היא נשארת עד הדקות האחרונות של הסדרה (אופס, ספויילר, מצטער) ולראות אותה משחקת זה עלבון לאינטיליגנציה.

נתון מעניין הוא שמבחינה חיצונית דווקא הגברים בסדרה נאים יותר לעין, עד כדי כך נאים לעין, שעושה רושם שזה היה האלמנט הרצוי לתפקיד, משום שרמת המשחק שלהם לא הייתה גבוהה, במיוחד זו של אמדאוס סרפיני (קיריאן), בעוד הנשים לא בדיוק הקאסט היפה ביותר שניתן היה להשיג. אפילו ויקטוריה ג'סטיס, אשר כיכבה בסדרה אחרת של הערוץ (Eye Candy) הייתה מוסיפה בצורה רצינית בקטגוריה הזאת.

לא רק ברמת הליהוק הסדרה סבלה, אלא גם ברמת התסריט. לזכות התסריטאים צריך לומר (זהירות ספוילר גדול), שאת זהות הרוצחים הם שינו ובעוד שבסרט המקורי שני הרוצחים היו גברים הרי שבסדרה הרוצחות היו דווקא נשים. אבל הרמה של התסריט הייתה רדודה, אפילו בהשוואה לסדרת נוער. אפילו Eye Candy שבוטלה לאחר עונה הציגה תסריט ברמה גבוהה יותר. אתם יודעים מה ? גם העונות האחרונות של Pretty Little Lairs, אשר נחשבות כלא מספיק טובות הציגו תסריט ברמה גבוהה יותר, ובמקרה הזה מדובר גם באופרת סבון. כן, עד כדי כך הרמה של התסריט הייתה נמוכה. לעיתים נדמה היה שמדובר בסדרה שסטודנטים הפיקו אותה.

הזכרתי את העובדה שזהות הרוצחים שונו מהסרט המקורי, אבל הבעיה היא, שכל מי שיש מעט שכל בראשו או שראה סדרת מתח אחת בחייו גילה כבר בפרק הראשון שמדובר בשני רוצחים\ות ובפרק השלישי או הרביעי את הזהות שלהן. ברגע שזה קורה הצופה תוהה, האם הם באמת עד כדי כך טיפשים להבין שהם גילו את פתרון התעלומה בצורה כל כך ברורה ? ואז הצופה חושב שאולי הוא טועה והם יציגו טוויסט בעלילה. זה לא קורה. אם עד הפרק השמיני אף אחד מהצופים לא מצליח לפענח את הזהות של הרוצחות הרי שפרק תשע מגלה הכל (למרות שהם לא מתכוונים שזה מה שיקרה) ואז הפרק העשירי מיותר כמעט לחלוטין.

ולסיום, קראתי שהיו מבקרים שטענו שהפיילוט הציג הומור ושחלק מהמבקרים (חלק קטן, אבל עדיין היו אנשים כאלה) שטענו שהסדרה הציגה הומור כלשהו. אותם אני שואל: איזה סדרה ראיתם בדיוק ? אפילו חיוך אחד לא זכיתי ליצור במהלך כל עשרת פרקי העונה. ולגבי הפיילוט, הדבר היחיד שיזכרו ממנו הוא את בלה ת'ורן בבגד ים זעיר שהבליט לה את הישבן. מעבר לכך, הכל שחור, הכל חור שחור...

אז, לראות או לא לראות ?

לא להתקרב לשנייה אחת. מדובר בכמעט שבע שעות מהחיים שלי שהפסדתי עבור הסדרה הזאת, אל תעשו את אותה טעות אפילו לא בכדי לראות את הנשים בבגדים מינימליים ולעיתים את הגברים ללא חולצה, המחיר לא משתלם.

נשאלתי לפני מספר חודשים, ולפני שצפיתי ביותר ממספר דקות של הסדרה, על סדרה דומה ברוחה ל Pretty Little Lairs, המלצתי על הסדרה הזאת בהתבסס על סדרת הסרטים בלבד ועל פי הסינופסיס של הסדרה. מאותם קוראים שהחליטו לנסות את הסדרה בעקבות ההמלצה שלי, אני מבקש סליחה, לא ידעתי עד כמה המוצר גרוע.

הפרק העשירי של הסדרה הוקדש לווס קרייבן, האיש אשר אחראי לארבעת סרטי Scream שהופקו, לאחר שהלה מת ממחלה קשה. אם אני הייתי ווס קרייבן והייתי עדיין בחיים הייתי חש עלבון עמוק. לקחת יצירת מופת, אשר אחראית להחייאת ז'אנר ולייצר מוצר כה נחות, הייתה כמו נעיצת סכין בליבי. יהיו צופים של הסדרה (בכל זאת, כ 760 אלף צופים הגיעו לצפות בפרק האחרון של העונה) שיגידו שסדרת הטלוויזיה נוצרה בהשראת הספר ולא הסרט. להם אני אומר: בולשיט. אל תרמו את האנשים. אתם יכולים לכתוב בקרדיטים מה שאתם רוצים, אף אחד לא מאמין לכם.