שלב סיכום עונה: Homeland, עונה רביעית: ריבוט

השאלה המרכזית לגבי הסדרה Homeland בתום העונה השלישית הייתה, כיצד המפיקים יצליחו להתמודד עם סגירת הסיפור של ברודי. הסיפור המרכזי, אשר החזיק את הסדרה בשלש עונותיה הראשונות. בתום העונה הרביעית ניתן להגיע לשלש מסקנות עיקריות לגבי השאלה הנ"ל.

המסקנה הראשונה היא, שהמפיקים מצליחים זו השנה הרביעית לכתוב תסריט ריאלסטי, שיכול מאד להיות שבעתיד הלא רחוק האירועים בו יכולים להתרחש. תחושה דומה הצופים קיבלו בכל עונה ועונה וגם בעונה זו נדמה, במיוחד לצופה הישראלי, שהתסריטאים מבינים בהחלט את החומר עליו הם כותבים. בניגוד למשל לסדרה 24, אשר ההגזמות בה גרמו לסדרה להיות בעלת אוקטן גבוה, אבל גם ללא ריאליסטית. נתון חיובי מאד עבור סדרה.

המסקנה השנייה: התסריטאים הצליחו להתמודד עם איבוד התמה המרכזית שליוותה את הסדרה בשלש עונותיה. הדרך שהם עשו זאת הייתה על ידי סגירה כמעט הרמטית של הסיפורים הקודמים. הנושא של אירן ואפגניסטן נגמר ועתה התסריטאים הפנו את עצמם כמעט לחלוטין לסיפור אשר מתרחש בפקיסטן. נכון, הדמויות הראשיות: קרי, קווין וסול חזרו, אבל כל הנוף השתנה וכך גם כמעט כל דמויות המשנה (פרט לבודדים). הנתון המפתיע הוא, שזה הצליח להם. החל מהעובדה שמרבית העונה מתרחשת בשגרירות ארה"ב בפקיסטן ועד לדמויות של תנסים (נימראט קור), המקבילה של קרי בראשות הביון הפקיסטני ועד לדניס בויד (מארק מוזס), בעלה הבוגד של השגרירה. קשה למצוא ליהוק אחד שלא היה מוצלח, אפילו לא של דמותו של איין (סורג' שרמה), אחיינו של הטרוריסט הגדול, האקני.

המסקנה השלישית היא, שבעוד שלשלש העונות הראשונות הייתה תמה מרכזית, הסיפור של ברודי, הרי שלעונה הרביעית היה התחלה, אמצע וסוף. בדרך ככל, עבור סדרה מדובר באלמנט חיובי, אולם בשל העובדה שמדובר בעונה בת 11 פרקים (הפרק ה 12 הוא פרק הפתיחה לעונה החמישית ודי עמד בפני עצמו אל מול העונה כולה) מדובר באלמנט בעייתי. לאחר פתיחה רצחנית בה מוצג לינץ' בראש ה C.I.A בפקיסטן, סנדי, הרי שעד לפרק החמישי קצב העניינים היה איטי מאד. הדמויות ומערכות היחסים נבנו בצורה מבוקרת, הרי נפתח סיפור ועולם חדש. אבל החל מהפרק החמישי הסדרה נכנסה לקצב מסחרר עד לפרק האחד עשרה שלה. הפרק השנים עשרה מהווה את האפילוג של העונה. זה היה יותר מדי עבור עונה אחת. אפשר היה ורצוי היה למתוח את הסיפור על פני יותר מעונה אחת.

הבעיה הגדולה יותר של הסדרה היא שיכול מאד להיות שמדובר בפתח לעתיד. במידה והמתכון של העונה הרביעית יימשך מדי עונה זה יכול להיות הרסני עבורה, משום שקשה לראות כיצד מדי עונה הם ימשיכו להעלות נושאים מרתקים לצד ליהוקים נכונים ותסריט איכותי.

בעיה נוספת הייתה הפרק האחרון של העונה. פרק זה היה על גבול של אופרת סבון. קרי, מתחילה לגלות רגשות לגבי קווין, שמאוהב בה החל מהעונה השנייה, אבל יש לה השגות מכיוון שהיא פוחדת שאנשים שחולים במחלה שלה לא יכולים לנהל מערכות יחסים מוצלחות. אולם, לאחר שיחה עם האמא שנטשה אותה כשהייתה קטנה היא מגלה שלא מדובר במחלה שלה ושכל מקרה לגופו. לא רק זאת, היא מגלה גם שיש לה אח חורג. בסופו של דבר היא מחפשת את קווין, אך מאוחר מדי, הלה לא מחכה לתשובתה ויוצא למשימה מסווגת ללא הערכת זמן וללא אפשרות שקרי תוכל להשיג אותו. נכון, מערכת היחסים שבין קרי לקווין מתבשלת במשך מספר עונות, אולם הייתה הרגשה שלאחר שהעונה הגיעה לאיטה לשיא עד לשניות האחרונות של הפרק האחד עשרה הגיעה נפילה גדולה בפרק האחרון, שקצת מעיב על עונה טובה. פרק שלם שעוסק במערכת היחסים ועוד פרק סיום העונה ?

האלמנט החיובי ביותר בעונה זו היה הצגת דמותה של תסנים. היה מדהים לראות כיצד התסריטאים הצליחו להציג אל מול דמותה של קרי מעין מראה. סוף סוף קרי מצליחה לראות מולה מישהי שמצליחה להתמודד איתה עם קריאת המפה ואף להערים עליה.

אז, לראות או לא לראות ?

לראות. גם בעונתה הרביעית מדובר באחת התכניות האיכותיות שיש בטלוויזיה האמריקאית. למרות זאת, בתום העונה עדיין השאלות שנשאלו בתום השלישית נשארו פתוחות, בעיקר מבחינת המבנה, התסריט והדמויות (בין היתר, לאן לקחת מבחינה קריאטיבית את הדמויות של סול וקרי). עושה רושם שהעונה הרביעית הייתה מעין "פלסתר" אחרי שלש העונות הראשונות. עונה זו יכולה לעמוד בפני עצמה (למרות שמספר נושאים, כגון עולמה האישי של קרי, ממשיך מאותה נקודה שבה הסתיים בעונה השלישית). הסדרה Dexter (שגם היא, כמו Homeland, שודרה ברשת הכבלים Showtime) החלה לרשום ירידה באיכות החל מהעונה החמישית, מעין אם זה יקרה גם ל Homeland...