Source Code ("קוד מקור")
ניסוי צבאי בשם "קוד מקור" שולח חייל של הצבא האמריקאי בשם קולטר סטיבנס אל רכבת אשר נמצאת בדרכה לשיקגו, כשמונה דקות לפני שהרכבת מתפוצצת כתוצאה מפיגוע חבלני. על הרכבת, סטיבנס נמצא בתוך גופו של שון פנטרס, אחד מקורבנות הפיגוע. תפקידו הוא למצוא את המחבל, ואולי גם למנוע את הפיצוץ הבא.
רעיון הסרט מקורי בצורה יחסית, לשלוח אדם מספר דקות לפני שאירע מקרה מוות נוראי, או בכלל כל מקרה שהוא לצורך העניין, בהחלט מתכון לסרט מצוין. ולמרות שחזינו בעבר בסרטים בעלי רעיונות דומים, הסרט ואף ג'ייק ג'ילנהול, אחד השחקנים הפחות אהובים עליי, לא הפריעו לי להנות.
למען האמת, כאשר התחלתי לצפות בסרט, היו מספר סצנות שהיו צפויות מראש, סצנות ברורות מאליהן שרק מפאת הכבוד לז'אנר נאלצו לצלם אותן, כגון הסצינה בה אחרי מספר פעמים בהן סטיבנס חווה את שמונה הדקות הוא כבר אומר מראש מה הולך לקרות, ומתנהג בהתאם, הנחתי כי שוב אצפה בסרט טיפוסי בו כולם מופתעים מהדמות הראשית ו"כיצד היא ידעה שזה הולך לקרות?", אבל לאחר מספר סצנות רגילות למדי (עד כמה שזה יכול להיות רגיל בהתחשב בסיפור), נחשף מידע חדש לגבי הדמות הראשית והוקל לי.
יתרון נוסף שיש לסרט הוא, שלא סיבכו אותנו בפרטים מיותרים. סרטים רבים בעלי רעיונות חדשניים והמצאות טכנולוגיות נוהגים לסרבל את הצופה עם כל כך הרבה פרטים, שהצופה מתקשה להבין פרטים חשובים בסרט עד כדי אי הבנתו לחלוטין, אך בכל זאת ממשיך לצפות בו בהנחה שאולי יבין זאת בהמשך, אבל בסרט "קוד מקור" ניתן הסבר במספר משפטים כיצד הניסוי מתרחש, בצורה קצרה וקולעת.
אני לא יודעת אם מדובר בפספוס של הבמאי, או טעות של התסריטאים, אך חל שינוי משמעותי מאוד בדמות הראשית, בקולטר סטיבנס. מאדם חזק ועקשן אשר דורש פרטים על המשימה לאדם רכרוכי שעושה כמבוקש ופתאום מדבר בצורה אחרת אל מפעילי הניסוי. לא ראיתי סיבה מספיק טובה בסרט לשינוי.
בעיה נוספת היא שהדמויות שטוחות מידי. לא נחשפנו למספיק מידע אישי פרט למידע מועט על סטיבנס שהיה ניתן להזדהות מעט עם מצבו האישי בינו לבין אביו. כמו כן, לא הורגש בסרט חיבור, אפילו קטן, בין הצופה לדמויות, והרי לאחר שמתגלה מידע מפתיע בסרט, אמורים להרגיש הזדהות מסויימת עם הדמות הראשית, אך זה לא קורה.
בנוסף על כך, הסצנה האחרונה של הרכבת הייתה, לפי דעתי, מעט קיטשית אך לא פגעה בסרט ואף תרמה לו.
האלמנט שאולי מכפר על כך במעט היא הסיטואציה בה צופים שוב ושוב כיצד מאות אנשים מאבדים את חייהם.
לסיכום, אני ממליצה לראות את הסרט, משום שלמרות הכל הסרט סקרן אותי וגרם לי לקוות לסרט המשך.
הציון שלי:
7.5/10.
הערה: מדובר בפינה של קוראת נאמנה של הבלוג.
תגובה 1:
תודה על הבחירה בסרט החביב הזה.
ראשית להיבט של המקוריות ברעיון שמניע את התסריט. היו כבר סרטים רבים בעבר שהגרעין שמניע את התסריט הוא המשאלה האנושית לחזור לאחור בזמן ולתקן משגה ששיבש חיים של אנשים רבים.חלקם טיפלו בזה באופן קומי כמו הסרט "לקום אתמול בבוקר", שהוא סרט מוצלח שעובד עד היום. עוד דוגמא הוא "אפקט הפרפר" שהריץ את הרעיון על ז'אנר דרמטי/מותח. ב"קוד מקור" אין יומרניות, וזה גם החן שלו. הוא ממוקד מטרה, וכמעט ואין בו בניה של דמויות, עיבוי התסריט ברקע שקדם לנקודת הפתיחה של התסריט וכו'. הסרט מתחיל בנקודת זמן מסויימת, ומסתיים (?) בנקודת זמן (??) אחרת. כל עולמו של הסרט מתחולל בין שתי נקודות אלו ללא עבר או עתיד. התסריט רזה וענייני. הדמויות שטוחות וממוקדות מטרה. אך למרות שלנו כצופים נראה שמרחב התמרון של הדמויות צר והן שטוחות, לדמויות עצמן נדמה שיש להן חופש בחירה אינסופי, שיש להן אישיות, שיש להן עבר ועתיד וכו'.הפער הזה בין איך שהדמויות תופסות את עצמן ובין איך שהתסריט מעצב אותן מצביע על סוגיה מרכזית בסרט שאינה נידונה בתסריט במפורש אלא באופן סמוי והוא השאלה הפילוסופית (הקצת נדושה) אם יש גורל, אם יש חופש בחירה או שהכל דטרמניסטי (מוכתב מראש). התסריט מנסה להשיב תשובה מתוחכמת על השאלה הזו, אך בסופו של דבר הסרט עושה את העבודה במישור של בידור נטו.
הסרט מעניק חוויית צפיה נעימה וסוחפת, ללא רגעים מתים. העלילה דוהרת וקצבית לרוב. אך יתרונו המשמעותי של הסרט, לדעתי, בחומר למחשבה שהוא מנסה להעלות בסוגיית חופש הבחירה של האדם, יכולתו לשנות את גורלו המוכתב לו מלמעלה, ועל משמעותם, אם בכלל, של מעשי חסד, כולל המתת חסד. במישור זה התסריט אינו מעמיק או חכם במחיוחד, אך בהחלט מטפל באופן חביב וראוי (מבדר) בנושאים אלה.
הוסף רשומת תגובה