פינת D1D1 רואה סרטים.

 

"American Hustle - חלום אמריקאי"

כריסטיאן בייל ואיימי אדאמס מגלמים שני אמני הונאות בשם ארווינג ואידית, אשר נתפסים על ידי ריצ'ארד דימאסו (ברדלי קופר), סוכן F.B.I בעל חלומות להתקדם ולעשות שם לעצמו. ריצ'ארד מכריח את השניים לסייע לו לתפוס אנשים רבי השפעה בשל הונאות. המסע הזה לוקח אותם להתקלות במאפיה ובפוליטיקאים מושחתים, אך גם גורם לארווינג להתחבר עם ראש העיר (ג'רמי ריינר), אותו הוא מנסה להפיל. ארווינג ואידית גם מנהלים רומן למרות שארווינג נשוי לרוזלין (ג'ניפר לורנס), אשר ממררת את חייו, אך הוא נשאר נשוי לה בגלל שהוא לא רוצה לאבד את בנו המאומץ. בסופו של דבר, הישועה מגיעה ממקום בלתי צפוי. האם בכל זאת לארווינג ואידית יהיה עתיד משותף ? הכל תלוי בהונאה הגדולה מכולם שהם יצטרכו לבצע בכדי להפיל ברשתם את הפוליטיקאים מצד אחד, לדחוק הצידה את המאפיה ולהערים על ה F.B.I.

כאשר ניגשים לבחון את הסרט חייבים לדבר על הליהוק שלו. מצעד מרשים של שחקנים גדולים ניתן למצוא בסרט (כולל רוברט דה נירו במספר סצינות), אבל הבעיה נעוצה בליהוק התפקידים הנשיים (הליהוק הגברי היה ללא דופי). אין כמעט ספק שלורנס ואדאמס הינן שתיים מהנשים היפות ביותר שהוליווד יכולה להציע לצופים, אך צר לי לומר זאת: הליהוק של שתיהן לסרט היה גרוע. איימי אדאמס סיגלה לעצמה בשנים האחרונות טייפ קאסט של "הנערה מהבית ממול", כלומר האישה הטובה והחמודה. בסרט זה, היא עוברת מהפך של 180 מעלות והופכת להיות אמנית הונאות. כיצד הבמאי מנסה להעביר את הליהוק ? בכך שהוא גורם למחשופים של אדאמס בסרט להיות כל כך עמוקים כך שבכל שנייה נדמה שהיא עומדת לאבד את החולצות שלה או שהחזה הקטן שלה עומד לפרוץ הצידה, אך בפועל ידוע שהשחקנים משתמשים בנייר דבק שקוף בכדי שזה לא יקרה והצופים הרי לא מודעים לכך. הצופים חדי העין לא נופלים בפח וניכר לאורך כל הסרט עד כמה הבחירה באדאמס הייתה שגויה. היא לא מצליחה להעביר תחושה של סקסית וערמומית, למרות שהבמאי מנסה כל הזמן להראות אותה במצבים אינטימיים (כולל כמעט סצינת סקס בשירותים). אדאמס וסקסיות לא הולך ביחד ואפשר היה להניח שהבמאי ידע זאת מראש.

גם הליהוק של ג'ניפר לורנס לתפקיד האישה שמאמללת את בעלה ומתחמנת אותו להישאר איתה היה שגוי. קשה לי להבין את ההתלהבות מהשחקנית שזכתה באוסקר. בכל הסרטים שלה היא שומרת על אותו משחק. צפו בסרט "משחקי הרעב" ולאחר מכן בסרט הזה ותבינו על מה אני מדבר (וגם בסרט שזיכה אותה באוסקר). אז נכון, לורנס יפה ובעלת גוף חטוב להפליא, אך המשחק שלה בינוני במקרה הטוב. בסרט הזה הצופה לא מקבל תחושה שבאמת מדובר באישה מניפולטיבית, אלא בסתם אישה ממורמרת שרוצה משהו יותר בחייה. שחקנית צריכה להראות עומק במשחק שלה, בדיוק כמו שבייל ואפילו קופר הראו בסרט. לצערי, זה לא קורה.

לגבי הרעיון של הסרט, דווקא מדובר ברעיון מעניין שהיה צריך לספר אותו. אך צריך להוסיף שהיה צריך לבצע אותו בצורה שונה. נכון, הסרט מבוסס על אירועים בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים, אך היה רצוי להעביר את האירועים לתקופה שלנו. מכיוון שלא מדובר בהעברת האירועים אחד לאחד כמו בסדרה Underbelly, ניתן היה לשנות זאת.

בעיות נוספות בסרט הינן: הוויס אובר, שמשתמשים בו יותר מדי בסרטים ובסדרות וכמובן שהתסריט שהיה מעט מעייף. ניתן לראות, שהבמאי מנסה לייצר את הסרט בצורה אומנותית, אך בשל כך הצופה לפעמים מקבל את התחושה שמנסים להתחכם איתו. רק בארבעים וחמש הדקות האחרונות של הסרט (מתוך מ 125) הסרט "זורם" בצורה חלקה, כפי שהוא צריך ל"זרום". אם כי, חייבים לומר זאת לשבחי התסריטאי, לשם שינוי התסריט לא חוזר על אותם משפטים נדושים בסרטים מהסוג הנ"ל ולכן כאשר צופים בסרט לא מקבלים תחושה שמדובר ב"עוד סרט" הוליוודי.

אז, לראות או לא לראות ?

אפשר לראות, אבל לקחת בחשבון את המגרעות שלו. זהו בהחלט לא סרט להעביר אותו עם החברה (מלשון Girlfriend) או המשפחה, אלא עם החברה ובהחלט לא להעביר איתו את הזמן, משום שמדובר בסרט "כבד" בצורה יחסית להוליווד, בעיקר בגלל הרצון של הבמאי להיות אומנותי ופחות בכדי להעביר את הסיפור בצורה חלקה. צריך לפנות שעתיים לסרט ולהיות במצב רוח מסוים לגביו. מצעד הכוכבים לא מצליח להציל את הבעיות שלו וכפי שציינתי הליהוק הנשי אפילו פוגע בו. חבל, היה לו פוטנציאל.