Glee – עוד מאותו דבר.

רציתי לכתוב על הסדרה הזאת כשרק החלה אבל התאפקתי כדי לבחון אותה לאורך מספר פרקים ולא לתת לרושם הראשוני שלי לחלחל ולהרוס את התרשמותי הכללית. הרושם לא השתנה.
מי שגדל בסוף שנות השמונים ותחילת התשעים זכה לראות את הסדרות של להקת צעירי תל אביב: החופש האחרון ולא כולל שירות. בעידן של ערוץ אחד ההתלהבות לגבי קבוצה של נערים ונערות בגילאי נוער מפזזים על המסך ואחר כך על הבמות היה חידוש מרענן ומלהיב אני לא בטוח שמה שאנחנו רואים בסדרה Glee ניתן יהיה לזהות את אותה התלהבות למרות שהקונספט הוא אותו קונספט (בשינוי קל): חבורה של ילדים, אם כי במקרה הזה אני חושב שחלקם אם לא רובם מעל גיל 18, בבית הספר שמחליטים שהם רוצים להקים כיתת אומנות לשירים ולהופעות. גם כאן באמצע הפרק הם יחליטו לפצוח בשירה או משהו בסגנון הזה אבל הרושם הוא לא חיובי, בכלל לא.
ניתן להגיד זאת בפה מלא, הסדרה היא הצלחה בכך שהיא נמכרה כבר לעשרות מדינות ובקרוב יחלו שם שידוריה אבל עליי זה לא עושה רושם (וגם הרייטינג שלה ברשת FOX האמריקנית מדרדר). נמאס לי שעוד פעם נזכה לראות סדרת נעורים שתצביע על הילד ההומוסקסואל שבחבורה ובקשיים שלו ואיך שבסוף מקבלים אותו, נמאס לי לראות סדרה נוספת שתראה את הילדה השמנה ובעיותיה, על הילדה הלא פופולארית שמאוהבת בשחקן הפוטבול וכו'...כאשר השוני היחיד שלה הוא שניתן יהיה לשמוע כמה שירים בפרק. די, היינו בסרט הזה כל כך הרבה פעמים שכבר אין לי יכולת לשבת ולראות זבל דומה.
הדבר היחיד שאולי ניתן יהיה לקחת מהסדרה הזאת הוא הביצוע של הילדים, אם כי לא ברור אם הם באמת שרים או שזמרים מקצועיים עושים זאת, לשירים ידועים יותר וידועים פחות.
הקאסט סביר וכך גם התסריט והמשחק, אבל, כפי שציינתי, אני לא יכול לראות את אותו הדבר בפעם המיליון. למען האמת, אני גם לא יכול להמשיך ולדבר עליה. אם אתם רוצים תנסו אותה, לי הספיקו בדיוק שני פרקים וחצי להגיע למסקנה : אני לא אוהב את הסדרה הזאת ולא אמשיך לצפות בה, אולי אשמע את הפסקול אבל גם זה אולי גדול מאד.