הלוחשת לרוחות – עונה רביעית. סיפור הצלחה. למה ?

לראשונה חזיתי בג'ניפר לאב היואיט בסדרה Party of Five ("שולחן לחמישה"), היא הייתה רק בת 16 אבל כבר אז יכולתי להצביע עליה בתור שחקנית שיכולה להגיע רחוק. היה לה הכל, היא הייתה יפה, מקסימה, בעלת קסם אישי וכריזמה, ומעל הכל היה לה את מה שהיה למג ראיין בתחילת שנות התשעים ולפני שהפכה מיצור מקסים למפלצת: אנשים אהבו אותה. יכול להיות שזה התחיל בעובדה שהדמות שלה גרמה לכך שיאהבו אותה אבל עם הזמן חיבוב הדמות הפך לחיבוב השחקנית, בין היתר בשל שני סרטי האימה "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון".
לאחר שעזבה את הסדרה "שולחן לחמישה" וניסתה את מזלה בסדרה משלה Time of your Life וכשלה, ביצעה ג'ניפר מספר החלטות מקצועיות כושלות ובחרה לצלם סרטי דרג ב שלא הניבו לה הצלחה גדולה אולם שמרו אותה בתודעת הצופים.
ואז הגיעה הסדרה Ghost Whisperer ("הלוחשת לרוחות"), סדרה שכה תפורה למידותיה שלא התפלאתי שהיא מצליחה ונכנסה עכשיו לעונתה הרביעית. בסדרה הזאת ג'ניפר חזרה לשחק את האישה שכולם רוצים לאהוב, האישה הרחמנית בעלת הלב הרחב שאוהבת לעזור לכולם. כשג'ניפר עושה זאת לא נראה לי שיש מישהו שלא יכול להזדהות איתה, עם האהבה שיוצאת ממנה על המסך, אי אפשר פשוט לא לאהוב אותה.
אם כן, מדוע הסדרה הצליחה לשרוד לעונתה הרביעית ?
ציינתי כבר את העובדה שאי אפשר לעמוד בקסמיה של ג'ניפר לאב היואיט אבל להלן 3 סיבות נוספות.
ראשית, מועד שידור הסדרה. הסדרה משודרת ביום שישי בלילה וזה תפור בול על קהל הצופים בארה"ב. כבר טענתי במספר מקומות שהקהל בארה"ב צופה ביום שישי בלילה בסוג מסוים של סדרות ולא יסטה ממנו, כל ניסיון ליצור סטייה מהתקן הזה של יום שישי לא יעבוד, ולא פלא שבדרך כלל כשמעבירים סדרה ליום שישי בערב אומרים שהיא גמורה ורוצים לחסל את מספר הפרקים שכבר הוזמנו.
סוג הסדרות שעובדות על קהל הצופים של יום שישי בערב הן סדרות מסוגן של הלוחשת לרוחות או אקשן רך כדוגמת מדיום או Flashpoint. השנה, כאשר ברשת ה CW ניסו לקחת את הסדרה הנצפת ביותר שלהם – סמולוויל – ולהעבירה ליום שישי כדי לנסות ולצבור קהל ביום שכמעט לא סוחט קהל צופים, מעבר זה התגלה כנוראי, כאשר הסדרה שגם בעונתה השמינית הצליחה להשיג 5 מיליון צופים בממוצע לפרק ירדה בחצי !!! לכיוון 2.5 מיליון צופים בלבד !!! דוגמא נוספת היא Dollhouse אשר למרות כל הפרסום שלה משיגה ביום שישי פחות מ 2.5 מיליון צופים לפרק, ולפי דעתי ביום אחר הייתה משיגה כפול מכך. דוגמא הפוכה ניתן למצוא כאשר רשת NBC, הרשת שנחשבת לחלשה מבין 4 הרשתות הגדולות, מצליחה להשיג עם הסדרה הותיקה "חוק וסדר" רייטינג של קרוב ל 7 מיליון צופים לפרק !!! כלומר, הכל תלוי בסוג הסדרה שמשודרת, וכפי שציינתי הלוחשת לרוחות מתאימה בול לסוג הסדרות הללו, סדרה לכל המשפחה.
סיבה נוספת היא קאסט משלים נהדר שמצד אחד לא לוקח מג'ניפר את אור הזרקורים ומצד שני מעניק לסדרה את התמיכה שהיא זקוקה לה. דיוויד קונראד בתור ג'ים, נחשב לחתיך שנשים אוהבות מאד לראות, במיוחד הנשים של יום שישי בלילה. את קמרון מנהיים אהבו כבר בפרקליטים ונכתב עליה רבות בארה"ב כבר אז, את האמת אני לא מבין למה אבל אם זה המצב שיבושם להם. ג'ים מוהר ולאחר מכן ג'יימי קנדי בתור אילי מספקים את האתנחתא הקומית ולבחורות הצעירות הביאו בשנתיים האחרונות את כריסטוף סאנדרס החתיך בתור נד. ההרמוניה שנוצרה בתוך הקאסט הזה נדירה משום שבדרך כלל שחקנים מנסים לקחת כמה שיותר את הזרקור אליהם, במקרה הזה הם יודעים שהם אמורים להיות העוזרים של ג'ניפר ועושים זאת בצורה נפלאה.
סיבה שלישית היא התסריט. אני לא חושב שמדובר פה ביצירת מופת, אולם ניתן להצביע על תסריט ברמה די גבוהה, אם כי לעיתים נדמה שהוא פונה מעט לכיוון אופרת הסבון וסחיטת דמעות מקהל הצופים. כשצופים בסדרה ישנה הרגשה של חמימות מסוימת, הרגשה של משפחה חמה ואוהבת ומרבית הצופים בארה"ב שצופים בטלוויזיה ביום שישי בערב מחפשים בדיוק את אותה תחושה. הם רוצים את תחושת הביחד והם מקבלים אותה בסדרה הזאת. מקבלים אותה בגדול.
אז, האם לצפות בסדרה ?
בגדול, התשובה היא כן. למרות שהסדרה נוטה לעיתים לכיוון אופרת הסבון וסחיטת הדמעות, הסדרה איכותית, עם תסריט טוב מאד ומעניין, קאסט משלים שיודע את מקומו ומבצע את תפקידו בצורה פנטסטית וכוכבת נהדרת לכל המשפחה שהתפקיד של מלינדה גורדון, שרוצה לעזור לכולם, תפור עליה בתור המאמי החדשה של ארה"ב. רק אזהרה אחת, הסדרה היא בעיקר סדרה שנשים אוהבות ודרוש להיות במצב רוח מסוים כדי לצפות בה, משום שלעיתים נדירות יש בה אקשן של ממש.