שלב סיכום עונה: Legends Of Tomorrow, עונה ראשונה: אז, למה כולם מאוכזבים ?

לאחר הצלחת הסדרות Arrow ובעיקר The Flash, החליטה רשת ה CW להרחיב את מספר סדרות הקומיקס שלה ויצרה סדרה נוספת: Legends Of Tomorrow. הרשת חשבה, שמכיוון שכמעט כל הדמויות הראשיות של הסדרה הופיעו כבר בשתי הסדרות הנוספות של הרשת הרי שהיא תזכה לרייטינג גבוה ותהיה הצלחה נוספת בשרשרת ההצלחות, אולי לא כמו ש The Flash הצליחה בתחילת הדרך, כאשר הניבה נתונים הקרובים ל 2.0 נק' מדד, אך אולי מספיק קרובים לכך. בפועל, פרק הפתיחה אכן הניב 1.23 נק' מדד ו 3.214 מיליון צופים, אך מהר מאד הסדרה נפלה לאזור של 0.7-0.6 נק' מדד בלבד, נתונים אשר נמשכו אל תוך העונה השנייה שלה.

גם הרעיונות המרכזיים שבבסיס העונה הראשונה של הסדרה ליבו את התקוות של הרשת: נושא המסע בזמן, אשר פופולארי מאד בקרב צופי הסדרות הללו, אשר בא לידי ביטוי בכך שהדמות של ריפ האנטר, שליט זמן אשר מגיע מהעתיד בכדי לגייס חבורה של גיבורים ונבלים שיעבדו ביחד בכדי לעצור רודן בן אלמוות בשם ונדל סאוואג' מלהפוך לדיקטטור רצחני על פני כדור הארץ, נושאים אלו הינם חלק מהסיפורים המפורסמים ביותר בחוברות הקומיקס ונדמה היה שיש כאן שילוב מנצח. ובפועל, הנתונים אכזבו.

אז, מה גרם לכך שמעריצי הקומיקס התאכזבו ולא הגיעו לצפות בהמונם בסדרה ?

הגורם המרכזי נעוץ דווקא בסיפור שלא סופר. את הצלחת המותג של X-Man יש לזקוף בעיקר לסדרת האנימציה הנושאת את אותו שם, אשר שודרה בין השנים 1992 ל 1997 והיא זו שהציתה את הדמיון של המעריצים קוראי חוברות הקומיקס. על בסיס אותו עיקרון אפשר לומר שאי ההצלחה הגדולה של Legends Of Tomorrow נעוצה בסדרת האנימציה "ליגת הצדק", אשר שודרה בין השנים 2001 ל 2004. הנושא של ונדל סאוואג' טופל בסדרה זו בהרחבה ובמספר רב של פרקים. הבעיה הגדולה היא, שדמויות הגיבורים שטיפלו בדמות של סאוואג' לצד הוקגירל היו סופרמן, באטמן, הפלאש, גרין לנטרן, וונדרוומן והצייד מהמאדים. מצד שני, בסדרה של רשת ה CW, דמויות הגיבורים הורכבו מה"אטום" (ברנדון רות'), שרה לאנס (שאין לה מקבילה בעולם הקומיקס ואותה מגלמת קלי לוץ), "פיירסטורם" (ויקטור גראבר ופרנץ דרמה), סנארט (וונוורת' מילר) והיט ווייב (דומיניק פארסל). בהשוואה מיידית אפשר לראות שבעוד שסדרת האנימציה הציגה את ה"כלים הכבדים", הרי שהסדרה של רשת ה CW הציגה דמויות, אשר נחשבות לאפורות יותר, בוודאי עבור הצופים שגדלו על סדרת האנימציה ועתה הם בני עשרים פלוס. אין ספק שהאכזבה שלהם הייתה גדולה מאד.

אפשר למנות גורמים נוספים שפגמו בהצלחת הסדרה, כאשר בין היתר ניתן למצוא את העובדה שהיא עלתה רק בחצי השני של העונה (ינואר 2016), כאשר הצופים כבר גיבשו לעצמם מנהגי צפייה. גם צופים שמגיעים לצפות בפרק הפתיחה בסדרה בחצי השני של העונה עושים זאת רק לפרק אחד או שניים ואז חוזרים למנהגים שלהם, בוודאי בעולם הטלוויזיוני של ימינו, כאשר ישנם שירותי צפייה אחרים מלבד צפייה לינארית. מעט מאד הסדרות שהצליחו בחצי השני של העונה לשמור על הקהל שלהן.

כאשר מביטים בצורה אובייקטיבית על העונה הראשונה של הסדרה חייבים להלין על עובדה נוספת: מספר מאסיבי של דמויות גבריות וריבוי הדמויות הנשיות. פרט לדמויות של הוקגירל ושרה לאנס לא היה ניתן למצוא דמויות נשיות בסדרה, למעט הופעת אורחת זו או אחרת (פליסטי בפרק הלפני אחרון לדוגמא). קשה לי להבין מדוע עשו זאת. יכול מאד להיות שרצו לשמור על המבנה של השביעיה שהייתה בסדרת האנימציה, כאשר במקום וונדר וומן הוצבה שרה לאנס, אבל היה רצוי להכניס לפחות דמות נשית אחת נוספת לצוות. עובדה זו זעקה לשמיים.

החלטה שלילית נוספת שקיבלו בסדרה הייתה ליהוקו של ארתור דארוויל לדמות של ריפ האנטר. מדובר בשחקן חסר כריזמה, אשר היה צריך לגלם את דמות הקפטן האחראי, אשר אמור להחזיק את הצוות ובמקום זאת נראה היה כמו חנון שמצא לעצמו ספינת חלל. כמו כן, הצופה לא באמת מאמין לאבל שלו על מות אשתו ובנו.

לאחר שהצבענו על חלק מהבעיות שהסדרה נתקלה מהן, חייבים גם לומר מספר מילים טובות. בראש ובראשונה: ההחלטה לשבץ את הדמות של שרה בסדרה. קלי הוכיחה שהיא עשתה עבודה מעולה בגילום הדמות בסדרה Arrow ולמען האמת, גם הייתה חסרה מאד בשתי העונות האחרונות של הסדרה. מדובר בשחקנית שהיא נכס לכל סדרה והיא הצליחה לצקת עומק לדמות שלה ולגרום לכך שהיא תזוהה עם הדמות ושכאשר היא לא מופיעה בסצינה היא חסרה.

כמו כן, חייבים לשבח את התסריטאים על כך שהם שומרים על העמימות בנוגע לעדיפות המינית של הדמות. מצד אחד, בסדרה Arrow היא הייתה עם אוליבר קווין, אך גם התוודענו לכך שהיה לה רומן עם ניסה, בתו של ראס אל גול ובתחילת העונה היה נדמה שמנסים להראות שהיא נוטה יותר לנהל רומנים עם נשים, אך לקראת סוף העונה נראה היה שהם מצוותים אותה דווקא אל סנארט, כאשר היא אף מנשקת אותו לפני שהוא מתאבד עבור הקבוצה. בכך שהתסריטאים שמרו על עמימות הם גם מצליחים "לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה", בוודאי בכל מה שקשור לקהילה הלהט"בית.

צריך גם לציין שקיצור העונה ל 16 פרקים בלבד היה אלמנט נכון. אם זה היה תלוי בי הייתי מקצר את העונה עוד יותר לכיוון 13 פרקים. בכלל, אם סדרות הקומיקס של "מארוול" הוכיחו לנו משהו הרי זה שלסדרות מהסוג הנ"ל מספיקות 13 פרקים מרוכזים וחזקים לעונה במקום 22 או 23 פרקים, אשר מותחים את העונה יתר על המידה וגורמים לה להיות לפחות איכותית (ראו מקרה Gotham).

ולבסוף, למרות שההשוואה של סיפורו של סאוואג' לסדרת האנימציה גרמה לכך שהיא ש Legends תראה באור מעט שלילי, הרי שמדובר בסיפור החזק ביותר שהסדרה יכלה לפתוח איתו, בעיקר בשל כך שהוא גם יצר לצופה לראות את הדמויות במספר רב של תקופות (מצריים העתיקה, מלחמת העולם השנייה, המלחמה הקרה, 1958, 1975, 2166 ועוד...), גיוון שרק סייע לסדרה.

אז, לראות או לא לראות ?

חובבי הז'אנר יכולים לצפות בסדרה, היא תעביר לכם 16 פרקים בצורה סבירה, אבל לא לצפות ליצירת מופת. מבין סדרות הקומיקס של הרשת, היא ללא ספק נמצאת בתחתית הרשימה. מדובר בסדרה בעלת דמויות אפורות, ליהוק מרכזי כושל, תסריט שלא עושה חסד לסיפור המרכזי המעולה שלו (כמעט כולם מתו או נחשבו למתו כבר בעונה הראשונה של הסדרה, לא הגזימו עם הרעיון כל כך מהר ?)

לפי דעתי, מדובר בבזבוז של רעיון טוב, משום שאפשר היה להשיג הרבה יותר, בוודאי לו הוסיפו לסדרה דמויות כגון וונדר וומן או ברוס ווין, ובוודאי של סופרמן או ספורגירל. חבל.