בשנים האחרונות אנו עדים בתעשיית הטלוויזיה והקולנוע האמריקאית לטרנד גדול ובו האמריקאים מבצעים חידושים ללהיטים ששודרו בארצות אחרות. בקולנוע, ניתן לציין את החידוש המוצלח מאד לסרט "הנערה בעלת קעקוע הדרקון", עיבוד לסרט שוודי, שבעצמו היה עיבוד לספר. בטלוויזיה הדוגמאות הן רבות ודי אם אציין את Homeland, אשר הופקה בעקבות הסדרה "חטופים" הישראלית. השנה החליטה רשת Netflix להפיק את הסדרה House Of Cards על פי מיני סדרה בריטית בעלת אותו שם. הרשת השקיעה מלכתחילה סכום כסף גדול מאד בכדי להפיק את הסדרה המקורית שלה עם התחייבות ל 2 עונות מראש. על פי המוצר הסופי שיצא להם, הם יכולים להיות גאים בכך.
הגרסה האמריקאית עוסקת בפרנק אנדרווד (קווין ספייסי), איש קונגרס דמוקרטי בארה"ב, אשר לפני הבחירות הגיע לסיכום עם הנשיא העתיד לבוא, שבמידה וייבחר ימונה להיות מזכיר המדינה. אולם, לאחר הבחירות הוא מגלה שהנשיא בגד בו והוא מינה אדם אחר לתפקיד. פרנק מחליט שהוא יעשה הכל בכדי לנקום במי שבגד בו, ולא משנה לו עד כמה הוא יצטרך להתאכזר לאנשים.
בכדי להשיג את מטרתו, פרנק בונה "מגדל קלפים" פוליטי, אשר אמור להביא אותו ליעדו. הוא נעזר בעוזר שלו, דאג סטמפר (מייקל קלי) ובאשתו קלייר (רובין רייט), אשר מנהלת ארגון צדקה. פרנק גם מתמרן כתבת חדשות צעירה בשם זואי ברנס (קייט מארה) עמה הוא גם מנהל רומן. ככל שהעונה מתקדמת הצופים מגלים עד כמה מקיווליסטי פרנק ושהוא יעשה הכל בכדי לקדם את המטרה שלו, כולל לרצוח איש קונגרס, אשר עמד בדרכו ויכל היה לגרום להפלת "מגדל הקלפים". העונה הראשונה מסתיימת כאשר פרנק נמצא ימים ספורים לפני השגת אחד מיעדיו להתמנות להיות סגן נשיא ארה"ב, אך גם כאשר זואי עומדת להפיל את "מגדל הקלפים" שלו.
ראשית, אי אפשר שלא להתייחס לליהוק. קווין ספייסי הוא פגיעה מושלמת וההוכחה, שכאשר המלהקים עושים את עבודתם בצורה טובה, זה ניכר על המסך. ספייסי הוא הרע האולטימטיבי (למרות שהניסיון לגלם את דמותו של לקס לותור בחידוש לסופרמן לא צלח) והוא מגלם את הדמות בצורה מושלמת וללא רבב. הרומן שלו עם זואי (אליו אתייחס גם בהמשך) גם שולח את הצופים שמבינים מעט בסרטים אל הסרט "אמריקן ביוטי" בו כיכב ספייסי לצד מנה סוראבי. גם הליהוק של רובין רייט היה נכון, כוכבת מזדקנת, שנמצאת מעבר לשיאה המעבירה קור ואדישות (זוכרים את "פורסט גאמפ" ?) ולסיום, קייט מארה, מזכירה עכברה המכרסמת את דרכה קדימה. 3 קליעות "בול" ב 3 הדמויות הראשיות.
מבחינת הרעיון הכללי של הסדרה. בתקופה האחרונה אנו עדים לפריחה בעיסוק בדרמות אודות המתרחש מאחורי הקלעים של הפוליטיקה בארה"ב (24 היא דוגמא מובהקת לכך) ורק בשנה האחרונה ניתן לציין את Scandal (ובמידה מסוימת גם The Newsroom), שעושה חיל עבור רשת ABC, ובקומדיות צריך להזכיר את 1600Penn של רשת NBC, ולכן הרעיון הכללי לא מקורי, אבל מה שהופך את הסדרה לאיכותית הוא דווקא התסריט שלו. ועבור סדרה מקורית ראשונה של הרשת מדובר בהפתעה לטובה. קשה למצוא ירידה גדולה מדי באיכות של התסריט לכל אורך העונה (אם כי לא לחלוטין). הנתון המפתיע הוא, שגם עבור סדרה כה איכותית היא גם ממכרת כמו אופרות הסבון ומהבחינה הזאת עזרה מאד לצופים העובדה שכל 13 הפרקים עלו בו זמנית, כך שהצופה יכול היה לצפות בהם בצורה רציפה במידה ורצה (או להוריד את כל הפרקים ולצפות בהם אחד אחרי שני).
למרות הכל היו שתי נקודות שהפריעו במהלך העונה. העובדה שהדמות של פרנק פונה אל הצופים ומסבירה חלק מההתנהלות. ניתן לראות את אותה שיטה של צילום גם בסדרה House Of Lies של רשת Showtime, כאשר מרטי קאן (דון צ'יילדס) פונה אל הצופים באותו אופן, אך לאחר פרק אחד או שניים במקום להתרגל לשיטה הצופה מתעצבן מכך והשטף של הסיפור נפגם.
הנקודה הבעייתית השנייה היא סצינות הסקס בין פרנק לזואי. אני מבין שהיה צורך להראות עד לאיזו רמת שחיתות פרנק (ולמען האמת גם קלייר, אשתו, אשר מנהלת בעצמה רומן מהצד עם אמן) יורד (ולא, אין בכך משחק מילים [מי שצפה בכל העונה יודע למה אני מתכוון]). אבל בשביל מה היה צריך להראות עירום פרונטאלי כמעט מלא של קייט מארה (זואי) ? ולהראות מין אוראלי בין פרנק לזואי ? אותי כל הקטע הגעיל. יכול מאד להיות שהיו לכך סיבות אומנותיות, אבל לא היה צריך "לרדת" כל כך נמוך.
פרט לשתי הנקודות הנ"ל מדובר בסדרה מהנה מאד, אם כי קצב האירועים בה הוא איטי וצופים שהתרגלו לקצב אירועים מהיר של הסדרות האמריקאיות יסבלו מעט, אבל זה לפעמים המחיר שנאלצים "לשלם" עבור סדרה איכותית ובמקרה של House Of Cards שווה "לשלם" את המחיר.
ולסיום, בקרוב מאד אמורה לעלות לאוויר העונה השלישית של הסדרה The Borgias. בכל רגע שצפיתי בסדרה House Of Cards נזכרתי ב The Borgias, לא משום שהעלילה דומה, אלא בגלל הדמות הראשית. למי שלא יודע, ניקולו מקיוואלי כתב בשנת 1513 ספר בשם "הנסיך" אודות המנהיג האידיאלי עבור העם, המנהיג שלא יבחל במאומה בכדי להשיג את מבוקשו. היסטוריונים רבים במשך ההיסטוריה טוענים כי כאשר מקיוואלי כתב את "הנסיך" הוא ראה לנגד עיניו את צ'זארה בורג'ה כמנהיג האידיאלי (למרות שרבים הגדירו אותו כמפלצת). עבורי, פרנק אנדרווד הוא גרסה מודרנית של "הנסיך" ובכך גם הוא מהווה גרסה מודרנית לצ'זארה בורג'ה.
אז, לראות או לא לראות ?
לראות, אך להיות סבלניים להתנהלות העניינים האיטית, זה ישתלם לכם.
תגובה 1:
תודה רבה על הביקורת
סדרה מעולה וחביבה לאוהבי זאנר הדרמה הפוליטית
וגם כאלה שלא יוכלו למצוא בה עניין.
אני חושב ששיטת השידור של הסדרה הוכיחה את עצמה ואני צופה שסדרות רבות (אולי גם בישראל)יקחו את מודל השידור הזה וישתמשו בו.
רועי
"קורא נלהב של הבלוג"
הוסף רשומת תגובה