מהפרק הראשון שעלתה לאוויר, הסדרה "שרלוק" הייתה להיט. יתרה מכך, מהרגע הראשון שהיא עלתה לאוויר, ההצלחה שלה גם לוותה באיכות נדירה של הפרקים שלה. סיבה אפשרית לכך, היא, שבהפקה הסתפקו בשלשה פרקים בני 90 דקות בכל עונה ולכן יכלו להפוך כל אחד ואחד מהפרקים ליצירות מופת. נכון, ישנם פרקים טובים וישנם פרקים פחות טובים, אך בכל מקרה, צפייה בהם הם, לפי דעתי, בגדר חובה לכל מעריץ של ז'אנר ספרי, סדרות וסרטי הבלשים. בניגוד, למשל, לבינוניות ומטה של הסדרה "אלמנטרי" של רשת CBS.
אולם, הפעם בהפקה הגזימו. פרט לפרק ספיישל, אשר שודר בינואר שנת 2016, המעריצים נאלצו להמתין כמעט שנתיים לפרקים חדשים, ולמרות שבפרק הספיישל התייחסו בשתי דקות לסוף העונה השלישית, בה הולמס רואה כביכול את האויב הגדול ביותר שלו, מוריארטי, פורץ לשידור וכאילו מכריז שהוא חוזר מהמתים, זה עדיין לא היה מספיק. יכול מאד להיות שבשל לוח הזמנים של השחקנים הראשיים קשה היה להתחיל בהפקה, אולם עבור המעריצים זה כמעט בלתי נסבל. לא פלא שבארה"ב מספר הצופים של הסדרה ירד בעונה זו, משום שההצפה של הסדרות בארץ זו רק גורמת לסדרה להישכח וזאת למרות שהיא איכותית מאד.
ואז הגיע היום, ה 1 בינואר 2017, והסדרה שווה לאוויר בפרק חדש, ושוב הראשון מבין שלשה בעונה הרביעית, The Six Thatchers, אשר היוו את המקבילה לסיפור של "ששת הנפוילאונים" מסיפורי ארתור קונן דויל. למרות שבפרק זה מרי ווטסון נהרגת לאחר ששרלוק מוצא בוגדת בשירות המודיעין של ממשלת אנגליה, אשר גרמה למות של סוכנים תמורת בצע כסף, הרי שמדובר החלש ביותר מבין השלשה (בדיוק כמו הפרק הראשון של העונה השלישית). היה יפה מאד לראות שבהפקה של הסדרה החליטו להרוג את הדמות, משום שעל פי הספרים והסיפורים הקצרים להולמס היו שלש נשים שונות במהלך השנים. נכון, לא ברור באם הסדרה תשוב בפרקים נוספים ואם בפרקים אלו יעניקו לווטסון מושא אהבה חדש, אבל בשל העובדה שהחליטו להיצמד לכרוניקה של הדמויות הייתה מהנה מאד. אבל מלבד האלמנט הנ"ל, שגם הוא התרחש בדקות האחרונות של הפרק, הפרק עצמו היה די מעייף ולעיתים קצת מעיק, במיוחד לאחר הפסקה כה ארוכה. נראה היה שהתסריטאי ניסה לפצות יותר מדי ולהכניס יותר מדי בפרק אחד. במידה והיו שלשה פרקים נוספים בעונה, סביר להניח שאפשר היה לראות את הסיפור מוצג בצורה אחרת.
מצד שני, הפרק השני של העונה, The Lying Detective, אשר היה המקבילה ל"הרפתקאות הבלש הגוסס", היה כבר יצירת מופת וללא ספק אחד מהיצירות הטובות ביותר של השנים האחרונות, בסדרה "שרלוק" בפרט ובסדרות ככלל. התחלת הפרק לא מבשרת זאת, אבל ככל שהדקות נעות קדימה המחזה שהצופה קיבל על המסך היה לא פחות מהנאה צרופה ואפשר לומר שהוא לא רוצה שהפרק ייגמר, וזאת למרות שמדובר בפרק באורך 90 דקות. בפרק זה גם אפשר היה לחזות באיכויות הנדירות של השחקן הראשי, בנדיקט קממברץ, בשעה שהוא נאלץ לרמות את ווטסון וכל העולם שהוא התמכר לסמים. כמו כן, היה יפה מאד לראות כיצד התייחסו באריכות לנושא שליווה את הדמות של הולמס לאורך הספרים, ההתמכרות שלו לסמים, בעיקר כאשר הוא לא היה מפענח תעלומות. היה גם יפה מאד לראות את הקונפליקט שבין הולמס לווטסון על רקע מות אשתו. תענוג.
עכשיו הגענו אל הפרק השלישי והאחרון של העונה, The Final Problem. במידה מסוימת הפרק אכזב מעט. לגלות פתאם שלשרלוק יש אחות (גילו זאת בשניות הסיום של הפרק הקודם, אך התייחסו לכך באריכות רק בפרק זה) שלא ידעו עליה בשם יורוס, שהיא הייתה חכמה מכולם, שהיא רוצחת בעלת יכולות לגרום לאנשים לעשו כרצונה בדקות ספורות בלבד ועל ידי שיחה בלבד לקחו את הסדרה צעד אחד יותר מדי. לא בשל העובדה שמדובר בחריגה מהעולם של הולמס בסיפורי קונן דויל, אלא משום שבעלילה זו לקחו את הסדרה לכיוון של אופרת סבון (האחות הגאונה המשוגעת ?), כאשר הסיפור קצת יצא משליטה, למרות שהיה מעניין לכשעצמו. משום שעד כמה שנרצה ועד כמה שבהפקה הזאת לקחו לעצמם חירויות בנוגע לסיפורים, העלילה נראית מופרכת. וזאת, למרות משחק יפה מאד של סיאן ברוק בתור יורוס.
בעיה שנייה היא: לאחר שווטסון לא יכול לראות את הולמס מאחר שהוא מרגיש שהוא אחראי למותה מאחר והיא חטפה כדור עבורו בפרק הראשון, כל כך מהר הם חוזרים להיות צמד חברים בנפש כפי שהיה לפני מותה של מרי ? נכון, ווטסון מגיע להבנות מסוימות ומרגיש מעט אשם על פלירטוט הטקסטים עם האישה מהאוטובוס (אחר מתברר שזו היה יורוס), אבל לאחר בכי קצר הכל חוזר לקדמותו ? ושוב, פרקים נוספים היו יכולים לעשות זאת בצורה טובה יותר. ולא, לא היה מדובר ב"מריחה", אלא שהיה צריך להאיץ את העניינים לקראת פרק זה. חבל.
בעיה נוספת היא, שהצופים חושבים כאשר הם צופים בפרק זה: זו באמת הנקמה של מוריארטי ? בסוף העונה הקודמת יצרו הייפ גדול סביב חזרה אפשרית של הדמות, אותה שרלוק מזים כבר בסוף בפרק הספיישל הקודם, אבל הצופים מחכים לראות כיצד יפתרו את הסוגיה הזאת. אולם, אי אפשר להתייחס ליורוס בתור הנקמה של מוריארטי, משום שאפשר לראות שהיא זו שמושכת בחוטים מההתחלה ועד הסוף ולכן סגירת הסיפור מהצד של מוריארטי קצת מאכזבת. כאשר יוצרים הייפ צריך לעמוד מאחוריו. כמו כן, כאשר הציבו את השניים ביחד הדמות של מוריארטי נראית כקטנה ובלתי משמעותית ובכך גורמת לדמות הנבל הגדולה ביותר שהולמס התמודד איתה בספרים להראות כפחות מפחידה ממה שהייתה באמת (כך באמת מתנהג ארכי נבל ? ככלי של מישהי אחרת ?)
באופן כללי, בפרק האחרון התבצעו מספר אלמנטים מעניינים. ראשית, סוף סוף ולאחר זמן רב בסדרה זו (מאז דמותה של איירין אדלר [למה לא החזירו את הדמות ורק התייחסו אליה ברקע בתואנה שהולמס מקיים איתה יחסים] בעונה השנייה) ניתן היה לחזות בדמות רשעה שהיא אישה. כמו כן, מולי הופר סוף סוף מתוודה בפני שרלוק על אהבתה כלפיו, ואני שואל, למה לא השתמשו בדמות שלה הרבה יותר, בפרק זה סוף סוף שרלוק ומייקרופט נמצאים ביחד בלב חקירה (בכל זאת מדובר במשפחה שלהם) ואפשר היה לראות שלמרות שמייקרופט נחשב לחכם מביניהם, עדיין שרלוק הוא הצד האקטיבי שפותר את הבעיה, בדיוק כפי שאפשר היה לקרוא בספרים. ולבסוף, בניגוד לעונות קודמות, פרק זה לא הסתיים בקליף האנגר וזאת לאחר שצצו שמועות (להם גם בנדיקט נתן מעט סימוכין) שיכול מאד להיות שמדובר בעונה האחרונה של הסדרה, אם כי הוא חתום לעונה חמישית במידה וזו תופק.
אז, לראות או לא לראות ?
אין בכלל ספק שהתשובה היא עדיין לראות. מדובר באחת הסדרות הטובות ביותר שנעשו בשנים האחרונות וגם העונה השלישית שלה מוכיחה זאת. גם הפרקים הפחות טובים שלה הרבה יותר טובים מ95% מהסדרות שיש היום בשוק הטלוויזיה. חבל רק שהופקו לה מספר כה מועט של פרקים. למי צריך לפנות בכדי לדרוש עונה נוספת ?...
