Gossip Girl ("אחת שיודעת"). עונה שלישית, פרקים 12-1: סדרה על כלום.

באחד הפרקים היותר ידועים של הסדרה "סיינפלד" יושבים ג'רי וג'ורג' בבית הקפה וג'רי מספר לג'ורג' שברשת NBC רוצים ממנו רעיון לסדרה. ג'ורג' טוען שיש לו רעיון "נעשה סדרה על כלום".
על כלום ? ג'רי שואל.
"על כלום" עונה ג'ורג'.
זו בדיוק הייתה ההרגשה שלי כאשר חזיתי במחצית הראשונה של העונה השלישית של הסדרה Gossip Girl ("אחת שיודעת"). לדעתי זו התחושה שמתקבלת כאשר צופים באחת הסדרות שהבאז התקשורתי שלהן הרבה יותר טוב מאשר התוכן שהיא מציגה. אני לא אוהב לדבר בשבחי אבל ההתפקחות שלי, אשר ארעה כבר בסיום העונה הראשונה, מתרחשת כרגע במוחותיהם של צופי הסדרה בארה"ב. רבים מהם שלחו למפיקים מכתבים זועמים שהסיפורים כבר לא ממש מעניינים ושהם לא מרוצים.
בואו נתחיל עם מה שכן אהבתי.

למען האמת, את מי אהבתי.
בסוף העונה הראשונה זכינו לראות את הדמות של ג'ורג'ינה, דמות אשר משוחקת באופן נפלא על ידי מישל טרכטנברג. למרות שלא אהבתי את הצורה שבה הכניסו את הדמות שלה לסיפור הרי שהשחקנית עשתה עבודה יוצאת מן הכלל. גם בעונה השלישית, למרות מספר הפרקים המועט היא הוכיחה שכשהיא לא מופיעה על המסך היא חסרה. למרות שמנסים להציג את ג'ני או לעיתים את בלייר כרשעית של הסדרה הרי שמישל עושה את העבודה כרשעית העונה לשם ג'ורג'ינה בצורה הטובה ביותר מכולן. הסיבה שהיא הופיעה כה מעט הייתה ההתחייבות שלה לסדרה Mercy בה היא משחקת את אחד התפקידים הראשיים. בפועל נפגענו פעמיים: גם העובדה ש Mercy פשוט קטנה עליה ומהווה סדרה בינונית במקרה הטוב וגם בעובדה שב Gossip Girl היא חסרה מאד. אני מאד מקווה שלאחר ש Mercy תבוטל, ככל הנראה בסוף העונה, היא תחזור לסדרה ותציל אותה.
שחקנית נוספת שאהבתי היא הילארי דאף. אני יודע שתגידו שאני נורא קיטשי אבל אין מה לעשות, דאף יודעת מה שהיא עושה והיא עושה זאת טוב. גם היא הופיעה במספר פרקים מועט (חמישה או שישה פרקים בלבד) וברגע שחלקה בסדרה הסתיים חשתי תחושה של ריקנות. אני יודע שדאף נמצאת במשך כעשור בליבותיהם של מרבית מהמתבגרים האמריקאים אבל למען האמת לא נחשפתי אליה יותר משניים או שלושה סרטים שלה שראיתי כך שאני לא ממש משוחד. דאף למעשה שיחקה את עצמה, כאשר גילמה את כוכבת קולנוע אוליביה וניכרת העובדה שהיא מקצוענית מכף רגל ועד ראש. וכן, יש בה מידה של קיטשיות וקצת ילדותיות אבל משום מה, ולמרות סצינת השלישייה עם דן וונסה, היא עדיין משדרת תמימות וחום, מצרכים מאד נדירים כשמדובר בשחקנים צעירים, בייחוד כשמדובר באופרת סבון לילדים ונוער.

עד כאן האלמנטים שאהבתי בסדרה, עכשיו בואו ניגש ונראה מה הטריד את מנוחתי. כל החולאים שליוו את הסדרה קודם לכן (ושציינתי במאמר קודם שלי על הסדרה) עדיין מצויים שם. אתעכב על חלק מהם.
אחד הדברים שעיצבנו אותי הייתה העובדה שכל מי שראה את הפרק הראשון של העונה, כאשר הגיע לראות את הפרק השנים עשר והאחרון של מחצית העונה ראה הבדלים של שמים וארץ. אני יודע שמדובר באופרת סבון אבל לי קשה מאד כשאני לא רואה המשכיות של הסיפור כשאני צופה בסדרה ולמעשה זה מה שקיבלנו. הסדרה מחולקת לחלקים כאשר בכל חלק לוקחים את הדמויות לכיוונים אחרים. איך זה שבתחילת העונה נייט מאוהב בבת למשפחת באקלי ולקראת מחצית העונה הוא מודיע לסרינה שהוא מאוהב בה כבר 3 שנים ? אמנם קהל הצופים של הסדרה לא מצפה ליותר מדי אבל במקומם הייתי נעלב מהיחס לאינטליגנציה שמגלים כותבי הסדרה. דוגמא נוספת היא רופוס, אשר במהלך העונות הראשונות הראה כמה הוא עצמאי ונחוש ובעונה הזאת הוא נע מפתטי לחסר חשיבות. גם היחסים של ג'ני-אריק היו ממש בדיחה, רגע הם חברים, אחר כך אויבים ועכשיו שוב חברים והכל במשך שנים עשר פרקים בלבד. למה לא לנסות ולהעביר את העוינות בין השניים במשך עונה שלמה ובסוף העונה אולי לשנות את הכיוון ?
אלמנט בעייתי נוסף הוא סצנות הנשיקות והסקס הלא נחוצות. אני יודע שרבים מכם ישאלו: על מה הוא מדבר ? לכם אני עונה שהשימוש באלמנט הנשיקות והסקס בסדרה פשוט עובר כל גבול. בלייר גורמת לצ'אק לנשק גבר ? הנה זעזוע מספר אחד. נשיקה לסבית בין אוליביה וונסה ? זעזוע מספר 2. הרחבת הנשיקה לשלישיה ? זעזוע מספר 3. ובשביל מה זה היה טוב ? לסיפור זה בכלל לא הועיל. אם הייתה לכך משמעות אולי הייתי מבין, אבל בשביל מה להראות או אפילו ליצור שלישיה שיקיימו יחסי מין, מה, בגלל שזה קולג' ? לא, לפי דעתי פשוט בכדי ליצור עוד באז תקשורתי. לזמן מה זה אכן עורר הדים תקשורתיים אבל כאשר ההדים הללו נעלמו נשארנו שוב עם מוצר נחות וריק מתוכן כפי שהראינו כבר בהתחלת העונה.
בוודאי תתהו, מדוע אני כה ביקורתי עם הסדרה הזאת ?
התשובה פשוטה. כמו סדרה מז'אנר אחר, "גיבורים", גם לסדרה הזאת יש את כל האפשרויות להצליח. יש לה סגל שחקנים צעיר, יפה ולמען האמת די מוכשר. בלייק לאבלי היא תגלית וצ'ייס קרופורד הוא אחד הגברים החמים בשוק אשר גם יודע לשחק. כמו כן, כאשר הפיקו את שלוש עשרה הפרקים הראשונים של הסדרה (בעונה הראשונה) בעקבות הספרים שיצאו לאור, ראינו סדרה עם איכות גם בתסריט, אבל ברגע שסיימו עם הספרים ועברו לתסריטים רגילים הסדרה הידרדרה מפרק לפרק. ועל זה קשה לי לסלוח. סדרה שיש לה רעיון נחמד (שבעונה השלישית נעלם כמעט לחלוטין – להראות כיצד צד מסוים של החברה בניו-יורק), צוות שחקנים כה יפה ומוכשר (אתם לא יודעים עד כמה קשה לקבל צוות שכזה) והתחלה ראשונית טובה, ולאחר כל זאת עדיין להוציא מתחת ידיהם מוצר כה נחות ? זה פשוט עלבון לצופי הטלוויזיה.
למה עלבון ?
כי מפיקי הסדרה חושבים כנראה שמה שהם צריכים להראות על המסך הוא את הצעירים המוכשרים אבל בעיקר היפים הללו, להכניס אלמנט של סקס שתמיד מוכר ולעזאזל התסריט. הם אומרים, אתם תאכלו כל מה שנפיק לכם. ואתם יודעים מה ? צופי הסדרה הצביעו ברגליים וחלה ירידה ברייטינג ביחס לשנים עברו. אבל מפיקי הסדרה לא ממש הפנימו את הבעיה והחליטו להקצין את הקו שלהם וליצור יותר פרקים שבהם תצאו כאשר אתם נדהמים. כלומר, עוד באז תקשורתי. במקום לנסות ולשפר את איכות התסריט וליצור קו אחיד ורציף, במקום להפיק מוצר שלם (לפחות במשך עונה מלאה) הם ימשיכו לספר אותו כחלקי סיפור שלא יניעו את הדמויות שלהם לשום מקום ולא יעזרו להם להתפתח. בקיצור, צפו לעוד סנסציות ופחות תוכן. אם אתם אוהבים את הדברים הללו או שפשוט לא אכפת לכם לראות את היפים והיפות של הסדרה ללא שום קשר למה שהם עושים על המסך לכו ותראו את העונה השלישית. אותי זה לא סיפק (ואני ממש עדין איתם). מי יודע, אולי הם יחזירו את מישל טרכטנברג ואת הילארי דאף (אוליביה, הדמות שדאף מגלמת בסדרה, הודיעה שתחזור בסתיו הבא אז אולי יש תקווה) ואז לפחות ישתלם לי לצפות בה. כרגע מה שנותר לי הוא רק להביט בבלייק לאבלי וזה לא מספק אותי.
לא, זה לא מספק אותי בכלל.