הזמן הרב שעבר מסיום העונה הראשונה של דאוס ועד היום בטח גרם לרובכם לשכוח את מרבית מאירועי העונה. אבל מכיוון שבעת שידור הסדרה הבלוג שלי לא היה קיים ומכיוון שרק עתה הזדמן לי לראות את הסדרה, במסגרת ניקוי המחשב שלי משאריות של העונה שעברה (ביקורת על "חצויה" בשבועיים הקרוביים), ובשל העובדה שביקרתי את העונה השנייה של "האי" אעביר את רשמיי גם לגבי הסדרה הזאת.
נתחיל עם הדברים הטובים: הרעיון טוב. אפילו טוב מאד. בעידן של היום, עידן המחשבים, קיים הפחד מהשתלטות המחשבים על עולמנו. זה התחיל בסרטים של "שליחות קטלנית" (ובעונה וחצי האחרונות גם סדרת הטלוויזיה שלה "שרה קונור") ונמשך לאורך עשרים השנים האחרונות בסרטים וסדרות אחרות. ולכן, לעשות גרסה עברית של הרעיון (מה שבדרך כלל אנחנו עושים) היה רעיון טוב. אבל כשבאו לבצע את הרעיון הלכה למעשה משהו התקלקל באמצע ואני חושב שאני יודע למה.
לפי דעתי, כשבאים לספר סיפור, צריך לבנות אותו בצורה כזאת שלא יראה שדוחסים יותר מדי בבת אחת. צריך לפרוס אותו לחתיכות, כלומר לעונות, ואם הסדרה לא חוזרת לעונה נוספת הבעיה היא לא של המפיקים אלא של הרשת. לטעמי, העונה הראשונה של הסדרה הייתה צריכה להסתיים במעצרו של ד"ר גולד או בסוף הפרק בו רואים את עידן מחייך חיוך נבזי אל המצלמה כאילו הוא יודע מה עומד לקרות. ואז כל העונה השנייה הייתה צריכה לעסוק בניסיונות של דאוס להפנט ולסכסך בין כולם. אבל ניסו יותר מדי והתוצאה היא, שסדרה שהתנהלה על מי מנוחות במשך כארבעים פרקים קיבלה תשעה פרקים אחרונים שכמעט לא קשורים לשום דבר ופתאם כללי המשחק השתנו. זה היה לא מובן, לא נכון לעשות ותסריטאית כשל.
בעיה נוספת שנבעה מהניסיון לדחוק בתשעה הפרקים האחרונים את סוף הסיפור שהם רצו לספר הייתה הזוגות שנוצרו בסוף העונה. לאחר שבפרק לפני אחרון רונה נוזפת בעידן שהוא בחר בצד הלא נכון, לאחר שהיא בורחת ממנו, ובמיוחד אחרי שהשאיר אחד מהם למות בביוב היא מודיעה לו שהיא אוהבת אותו ? נו באמת, קצת כבוד לצופים. אוקי, החלטתם שהם צריכים להיות ביחד, אז חכו לעונה השנייה ובנו סיפור נכון שבסופו היא סולחת לו, אז למה לקצר תהליכים ? מי שראה סדרות אמריקאיות או אפילו טלנובלה כגון "כמעט מלאכים" יודע איך בונים סיפור כזה. אז אולי לא צריך למרוח סיפור כזה על עוד 80 פרקים כמו בטלנובלה אבל תוך שני פרקים לעבור מאוהבת לאויבת לאוהבת ? זה פשוט מעליב, אפילו שמדובר בילדים. ככה לא כותבים תסריט.
גם הסיפור של דני ואדיסה. רבים, אוהבים, רבים ואוהבים כל הזמן. ככה לא בונים סיפור של הצמד המוביל של הסדרה. הבנו שהם עוברים עליות ומורדות. אבל מפרק לפרק הסטאטוס שלהם משתנה ? בפרק אחד איילה לא מאמין לשניהם ופרק אחד הוא אומר לדני שהוא רואה עד כמה שהוא אוהב אותה ? קצת מעליב למי שראה יותר מסדרה אחת או שתיים בחייו.
גם השימוש בשלוש המילים "אני אוהב\ת אותך" הופך נדוש אם תום אומר לדפנה אחרי שלשה ימים שהם חברים את המילים הללו. זה מוציא את הרוח מהמפרשים של הצמד דני ואדיסה שכביכול אמורים להיות אוהבים. רק לפני כמה ימים אהבת את רונה בטירוף ועכשיו אתה מאוהב בדפנה ? ככה ילדים לא מדברים, ככה לא מראים את זה וככה לא עושים את זה.
נעבור לבעיה נוספת: ליהוק השחקנים. מיכאל מושונוב עשה עבודה טובה, אולי אפילו טובה מאד. איתי שור בתור תום היה ליהוק נכון אף הוא וגם עדי הימלבלוי בתור היפה היה בסדר (למרות המשחק המעט מוגזם, אבל נגיע לכך בהמשך) אבל פה זה מסתיים. מייקל לואיס, ואת זה כולם רואים, פשוט לא יודע לשחק. נקודה !!! זה פשוט עלבון למשחק לראות אותו משחק. הבן אדם לא יודע להעביר רגשות ומשחק את כל מצבי המשחק שלו אותו דבר. אז נכון, הרבה מהבנות יחשבו שהוא חתיך, ויש לו ריבועים בבטן (למרות שבסדרה לא ראו את זה כי בכל זאת מדובר בסדרת ילדים) אבל למה ללעוג לצופים עם שחקן כל כך גרוע ? פעם עשו עליו כתבה בגיא פינס כשניסה להגיע להוליווד וראו איך הבמאי מעיר לו את אותם הערות ופשוט שוטף אותו לעיני המצלמה. כנראה הוא לא למד כי לא נראה שהוא התקדם.
אסתר רדא בתור אדיסה היה ליהוק שגוי אף הוא. גם היא לא יודעת לשדר חום כשצריך, והיא הייתה אמורה לשדר חום כאהובתו של דני, או לפני כן כמי שמאוהבת בו. כדי לראות איך עושים את זה נכון, מספיק היה לראות את אביגיל הררי עושה את אותו תפקיד, פחות או יותר, מול יון תומרקין ב"האי", ככה מעבירים רגשות. פועל יוצא מכך גם השניים כזוג, מי שאמורים להיות הזוג של הסדרה, היה נפילה אחת גדולה ולכן לא פעם מצאתי את עצמי שואל אולי היה עדיף אם היו ממשיכים את כיוון הרומן שלא היה לו עם רונה ?
איילה ליפשיץ בתור דפנה, צר לי להגיד, פשוט הפחידה אותי. אולי אלו הם הפנים שלה, אולי זו צורת האיפור או התסרוקת אבל כשהבטתי בה הייתה לי תחושה שאני נמצא בסרט אימה. וכששמו אותה יחד עם תום חשבתי שבכל רגע היא עומדת להרוג אותו. יצא שמשלושת הזוגות של הסדרה, דני ואדיסה, תום ודפנה ועידן ורונה אף אחד מהם לא עבר מסך בצורה טובה. פשוט טעות אחת גדולה.
לגבי דרור קרן כ"ד"ר גולד". אני אוהב את השחקן הזה אבל לפי דעתי הוא מתאים יותר לתיאטרון מאשר לטלוויזיה (וכן, אני זוכר את הסדרה "שבתות וחגים" בה כיכב, אני דבק במסקנה שלי). המשחק שלו מעט מוגזם (ובכך מתאים יותר לתיאטרון) אבל לעומת האחרים הוא מקצוען אמיתי וראוי למחמאות.
לסיכום: הרעיון היה נכון אבל נוצרה בעיה במעבר לתסריט טלוויזיוני. התסריט היה בינוני מאד(ואני נדיב מאד), במיוחד אם משווים אותו לכתיבה של "האי" מולה ניצבה הסדרה. לדעתי, היה צריך לכתוב את הסדרה בצורה אחרת ולבנות אותה אחרת. בנוסף לכך, הליהוק של מחצית מהילדים, ומייקל לואיס בראשם, היה פשוט מזעזע ובשל כך גם הזוגות שנוצרו בתוך הסדרה היו מעוותים ולא נכונים, ובשלב מסוים רציתי להעיף כיסא על מסך המחשב כששמעתי את קולו של טל מוסרי כ"דאוס". אז למה בכל זאת ראיתי את הסדרה עד הפרק האחרון ?
כי מעט מאד נשים ישראליות יגרמו לי לשבת מול מסך המחשב או הטלוויזיה ולראות מה הן יעשו. בר רפאלי היא אחת מהן, אסתי גינזבורג היא אישה נוספת והשלישית היא עדי הימלבלוי. האישה פשוט כמו פרח נוי שאני לא יכול להסיר ממנו את המבט ולא משנה שהמשחק שלה לעיתים מעט מוגזם. אני יודע, קצת שטחי, אבל מה לעשות, זה המצב ולכן אם היא תשחק בעונה השנייה סביר להניח שאצפה גם בה...בגללה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה