פרסום: תראו מי מגיעה ל Men Of A certain age.

מירנדה דלפינו, אותה יכולנו לראות לפני כעשור בסדרה רוזוול, תפציע כחברה החדשה של טרי, בגילומו של סקוט באקולה. היא תגלם אישה צעירה בשם סטלה.

רייטינג של יום ראשון ה 31 באוקטובר: Desperate Housewives נפלה, Brothers & Sisters קרסה.

נתונים טובים:

עקרות בית נואשות נפלה השבוע מ 3.9 ל 3.5 נק' מדד ובמספר הצופים הכללי מ 12.159 ל 10.98 מיליון צופים. שיא שלילי עונתי.

נתונים בינוניים:

CSI: Miami עלתה מ 2.5 ל 2.6 נק' מדד אבל במספר הצופים הכללי חלה ירידה מ 10.004 ל 9.86 מיליון צופים.

נתונים חלשים:

Brothers & Sisteres קרסה מ 2.5 ל 2.3 נק' מדד ובמספר הצופים הכללי חלה ירידה מ 8.21 ל 8.16 מיליון צופים. שיא שלילי עונתי.

שלב סיכומי עונה: The Vampire Diaries, עונה ראשונה: דוגמה מעולה כיצד ליצור אופרת סבון לנוער.

כאשר אני יושב כרגע ומנסה לערוך את מאמר סיכום העונה האחרון של העונה שעברה, כן סוף סוף סיימתי להשלים פערים, אני מוצא שמכל הסדרות שיצא לי לראות בעונה החולפת The Vampire Diaries היא החידה הגדולה ביותר בעיני.
מדוע חידה ? אתם בוודאי שואלים. התשובה שלי ברורה: קשה מאד לקטלג אותה ובדיוק על פי הקטלוג שלה צריך לסקר אותה. אם אשפוט אותה לפי אמת מידה שונה אגרום לה עוול, ולכן חייבים לזהות לאיזה ז'אנר היא שייכת.
רק אחרי שצפיתי בכל העונה הצלחתי לאבחן אותה: מדובר באופרת סבון נוספת כדוגמת 90210 או Gossip Girl, השוני הוא בכך, שהסדרה הכניסה את עולם העל טבעי ובמיוחד את נושא הערפדים ושמה אותה במרכז. אבל אי אפשר לטעות, הסדרה היא קודם כל אופרת סבון ורק אח"כ עוסקת בערפדים ובעל טבעי (אנשי זאב, מכשפות וכו'...).
אז, מה עושה אופרת סבון לסדרה טובה ? במיוחד אופרת סבון לנוער.
קודם כל ומעל לכל צריכים קאסט צעיר, רענן ובעיקר מושך. פול ווסלי בן ה 28 כסטפן ידוע כשחקן אורח במספר סדרות כגון American Dreams, Army Wives, Cane ואפילו 24. למרות שהופיע כשחקן אורח בסדרות הללו ובמיוחד בתפקיד הראשי במיני סדרה Fallen (הפרק הראשון שלה היה מעולה, השניים האחרים הרבה פחות) הרי שהוא לא מזוהה עם תפקיד כלשהו. איאן סומרהלדר אמנם זכור לנו מהסדרה Lost והוא גם מגיע עם תדמית הכוכב לגלם את דמותו של דיימון, הערפד המוחצן, אבל אם תורידו את תפקידו ב Lost גם הוא לא שיחק בסרטים ידועים או סדרות רבות, כך שגם הוא שחקן די טרי ולא משומש יתר על המידה. גם שאר הקאסט לא ממש להט על המסכים, כך שמדובר בפנים טריות יחסית.
אופרת סבון גם דורשת מציאת שחקנים או שחקניות בתפקיד הראשי שישדרגו את הסדרה. נינה דוברב בהחלט עונה להגדרה. מאז שהסדרה עלתה לשידור דוברב הפכה למוצר חם בשוק הטלוויזיה, כמעט באותה מידה שבלייק לאבלי הפכה ב Gossip Girl. היא אמנם לא מגיעה לרמת ההיסטריה שאפפה את שרה מישל גלר בימיה כ"באפי קוטלת הערפדים" אבל ההייפ התקשורתי סביבה גדול מאד. לצערי, ותאמינו לי שאני אומר זאת בצער, ההייפ של הופעתה בעונה הראשונה מגיע יותר מיופיה המדהים, והיא באמת מדהימה ביופיה, ופחות ממשחקה, אשר נראה לי מעט ילדותי.
היות ומדובר באופרת סבון לנוער, הרי שהתסריט לא ממש אמור להיות איכותי, והוא באמת לא כזה. התסריט צריך להיות מסודר, ברור ורהוט ומהבחינה הזאת הסדרה בסדר גמור. כל העונה הובילה לשלושה אירועים מרכזיים: המפגש של אלנה עם אמה ביולוגית, אירוע של האבות המייסדים והופעתה של קתרין, האישה אשר החלה את כל הסיפור. הרי היה ברור שלאחר שבמשך כל העונה דיברו על קתרין היא תופיע והצורה שבה בנו את הסיפור הייתה בסדר גמור, ניתן היה לראות את ההידרדרות במצבו של ג'רמי, את חד הממדיות של מאט, את האלמנטים של טיילר אשר יהפכו אותו מאוחר יותר למה שהוא ואת השינוי באופיו של דיימון. בכך הסדרה צריכה להוות דוגמא לאופרות סבון אחרות, ובמיוחד הדברים אמורים לסדרות כגון Gossip Girl ו 90210, אשר בעונות האחרונות נראות יותר כבלגאן אחד גדול מאשר סדרות נורמאליות. כלומר, לא צריך להיות יותר מדי תזזיתי מבחינת קצב באירועים ואפשר לעשות זאת אחרת. אני לא טוען שצריך למרוח את הרעיון כמו שקורה בעונות האחרונות של הסדרה One Tree Hill, אבל קצב האירועים צריך להיות איטי, מבוקר וברור וב The Vampire Diaries הדרישה הזאת מוצאת לפועל בצורה הטובה ביותר, אולי בגלל שהסדרה נוצרה בעקבות ספרים, כך שיש לה קו ברור, מצד שני גם Gossip Girl החלה בעקבות ספרים ותראו מה יצא ממנה, אז אולי אני טועה וזו לא הסיבה.
עכשיו, לאחר שבחנו את נושא אופרת הסבון, הבה נבחן את הסדרה כסדרת ערפדים.
אני חושב שלעד סדרות הערפדים יושוו למקור, כלומר ל"באפי ציידת הערפדים", ואני לא חושב שההשוואה הזאת תעשה איתן צדק, משום שקשה לי לראות סדרה שתוכל אפילו להתקרב למה ש"באפי" עשתה. "באפי" הייתה פורצת דרך בכל כך הרבה מובנים שמרבית מהסדרות והסרטים בתחום שבאו אחריה ניסו לחקות אותה במספר אלמנטים, ולמרות שחלקן עשו זאת בצורה טובה יותר (True Blood) וחלקן הרבה פחות (סדרת סרטי "דמדומים") הרי שהן עדיין לא התקרבו למקור וכך גם The Vampire Diaries. אבל, אם נוריד את ההשוואה של The Vampires Diaries ל"באפי" נגלה סדרה חביבה שמעבירה 42 דקות בכיף. אין לה יומרות להיות הסדרה הגדולה ביותר של זמננו, היא לא מנסה ליצור סטנדרטים חדשים או לייצר משהו חדש, אלא פשוט לייצר 42 דקות של הנאה עבור מעריצי הסדרה, שהן לרוב (ואני מדגיש לרוב ולא רק, אל תקפצו עלי אח"כ בנושא הזה !!!) נערות בגילאי 18-12.
אז, לראות או לא ?
אין ספק שהסדרה עונה על האלמנטים שהיא שמה לעצמה כמטרה להשיג: שימור אווירת הנעורים והמתח המיני בין הכוכבים, כאשר התסריט, שהוא בינוני (אבל לסדרה כזאת זה מספיק) משרת את השחקנים ולא להיפך. כלומר, התסריט בא להדגיש את היתרונות של השחקנים במקום שהשחקנים ידגישו את האיכויות של התסריט, כפי שקרה למשל ב"באפי קוטלת הערפדים". מהבחינה הזאת הסדרה היא הצלחה גדולה. לכן, אם לא לוקחים את הסדרה הזאת ברצינות גדולה ניתן גם ליהנות ממנה, אם כי קשה לי להאמין שכאשר הסדרה תרד מהמרקעים בעוד מספר שנים מישהו יזכור אותה או את פועלה, כפי שעד היום זוכרים את "באפי". אבל, עד אז, הצופים יכולים ליהנות מהקאסט הצעיר והרענן, הסיפור המעניין, התסריט הבינוני עד טוב ובמיוחד משחקנית ראשית, נינה דוברב, סקסית בטירוף.
צפייה מהנה.

שלב סיכום עונה: סמולוויל, עונה תשיעית: חזרה על רעיון שכבר דנו בו.

כאשר סמולוויל עלתה לאוויר העולם, זה קרה כמעט מיד לאחר אירועי "אסון התאומים" בארה"ב. כלומר כאשר אל-קעידה במתקפת טרור גרמה לאבדות גדולות ב 9 בספטמבר 2001. באותם ימים האמריקאים חיפשו גיבור שיציל אותם מתחושת הפחד שבוודאי נפלה בליבותיהם של רבים מהתושבים, בעיקר בקרב הנוער שלא היה רגיל לממדי אסון שכאלה בתחומי ארצו. בתיאום כמעט מושלם הסדרה עלתה לשידור, קצת יותר מחודש לאחר אותו מקרה מצער (ב 16 באוקטובר).
מדוע תיאום מושלם ?
משום שהגיבור האמריקאי האולטימטיבי הוא סופרמן. הגיבור, אשר נחשב כ"ילד טוב ירושלים", מגלם בתוכו את כל מה שהאמריקאים מחפשים בגיבור, טוב, אלטרואיסטי וכמעט חסין בפני פגיעות. וזה בדיוק מה שהציבור האמריקאי חיפש באותם ימים.
לכן, לא היה קשה להבין כיצד הסדרה הצליחה בצורה כה גדולה. הציבור מצא בסדרה את המפלט שלו ובתור ישראלים, אשר נחשפים כל הזמן לפיגועים ובעיות בטיחות בארצנו, אפשר להבין את העם האמריקאי. בהחלט אפשר להבין אותם.
אבל זו לא הייתה הסיבה היחידה שהסדרה הצליחה. הרעיון היה מרענן. כל הסרטים והסדרות שעסקו בסופרמן עסקו בתקופה שהוא כבר היה בוגר. הרעיון לחזור לימי ילדותו, לתקופת התמימות, התקופה שנופצה עבור האמריקאים באותם ימים, היה פשוט רעיון מבריק. שימו לב ששנים אח"כ נזכה לראות סרטים וסדרות שיעשו בדיוק אותו דבר, ינסו לחזור לנקודת ההתחלה של הסיפור. דוגמאות בולטות הן מרלין שמשודרת כרגע בבריטניה, אשר נכנסת לעונתה השלישית ועדיין מצליחה מאד, אשר מספרת את תחילת הסיפור של המלך ארתור ואבירי השולחן העגול. גם סדרת סרטי "באטמן" עברה אתחול וחזרה בסרט הראשון שלה לנקודה בה הכל החל.
סיבה נוספת שהסדרה הצליחה היו הכוכבים שלו. מייקל רוזנבאום בתור לקס לותור היה פשוט תענוג ומעריצי הסדרה עד היום רוצים שהוא ישוב אליה. אבל בעיקר הדברים נוגעים לצמד הלוהט: טום וולינג וקריסטין קרוק.
טום וולינג היה דוגמן, אשר לא ממש רצה להיכנס לעולם הטלוויזיה, אבל ברגע האחרון החליט לקבל על עצמו את תפקיד קלארק קנט ותראו להיכן ההסכמה הזאת לקחה אותו – 10 שנים שהוא מגלם את התפקיד והוא כבר פתח לעצמו חברת הפקות, כאשר סדרה שלו, Hellcats, כבר משדרת את עונתה הראשונה באותה הרשת, ה CW.
הכוכבת השנייה הייתה קריסטין קרוק. אחת הנשים היפות ביותר בעולם !!! כן, אני לא נסוג מהקביעה שלי, היא אחת הנשים היפות בעולם. למרות שרמת המשחק שלה לא ברמה של כוכבות הוליוודיות הרי שאת מה שהיא הייתה צריכה להעביר במסגרת הסדרה היא העבירה.
גם התסריט של הסדרה, במיוחד בהתחשב בכך שמדובר בסדרה המבוססת על קומיקס, היה לא רע בכלל, כמעט החל מהפרק הראשון.
הסדק הראשון נולד בתום העונה השביעית, כאשר מייקל רוזנבאום וקריסטין קרוק החליטו לעזוב את הסדרה. קרוק אמנם חזרה למספר פרקים בעונה השמינית אבל זה כבר לא היה אותו דבר. לפי דעתי, ההרמוניה נשברה.
למרות שהיה צפוי שבנקודה כלשהי מערכת היחסים של קלארק קנט עם לאנה לאנג (קרוק) אמורה הייתה להסתיים, והוא היה אמור לעבור למערכת היחסים שלו עם לויס ליין (אריקה דוראנס), עזיבת קרוק פגעה בסדרה. ולא, אריקה דוראנס אפילו לא מתקרבת לקרסוליים של קרוק מבחינת מה שהיא תרמה לסדרה. אבל יותר מהכל עזיבתו של מייקל רוזנבאום הייתה קריטית. ברגע שזה קרה תם עידן בתולדות הסדרה, במיוחד מאחר ויוצרי הסדרה מיילס מילר ואל גו, עזבו גם ההם באותם ימים.
הסדרה המשיכה אל עונתה השמינית, התשיעית ובארה"ב גם החלה עונתה העשירית, אשר כבר הוגדרה על ידי מנהלי הרשת כעונתה האחרונה. אבל למרות הניסיון למשוך את הסדרה בעונות נוספות, אצלי קיימת תחושה שהסדרה עברה מסדרה שיש בה דרך לכיוון של אופרת סבון. אז לכאורה מנסים להראות שקלארק קנט עובר השתלמות כלשהי אצל ג'ור-אל, אביו במבצר שלו, אבל באמת, מישהו באמת לא מבין שיש כאן מריחה ?
הרעיון שממחיש זאת בצורה הטובה ביותר, הוא השימוש שוב בדמות של זוד. הדמות שלו, גם אם לא היה בשר ודם, אלא כרוח שנכנסה אל גופו של לקס לותור בסוף העונה החמישית ותחילת השישית, היה פשוט בזבוז זמן. קלארק היה אמור כבר ללבוש את החליפה ולהפוך להיות סופרמן, אבל בהפקת הסדרה יודעים שברגע שזה קורה הסדרה כבר לא יכולה להמשיך ולקבל את השם "סמולוויל", אלא להפוך להיות עוד סדרת "סופרמן" טיפוסית. לכן, כל העונה התשיעית בה כביכול קלארק מנסה להגן על שרידיה האחרונים של קריפטון אשר טס מרסר, היורשת של לקס לותור, מכניסה לכדור הארץ, ולהילחם בזוד, אשר הופך מבעל ברית לאויבו, מבחינתי הייתה מריחת עוד זמן שידור.
אז מה בכל זאת אהבתי בעונה התשיעית של הסדרה ?
ראשית, למרות שמדובר בעונה תשיעית ולמרות שהרעיון היה די טיפשי, הרי התסריט של הסדרה עדיין ברמה גבוהה. לא מורגשת ירידה באיכות שלו לאורך השנים ובכך הפקת הסדרה יכולה להתגאות, ואני מניח שלולא התסריט היה כל כך טוב הם לא היו מצליחים לשרוד את עזיבת יוצרי הסדרה, מילר וגו, בתום העונה השביעית, יוצרים שגם היו התסריטאים הראשיים.
נקודה נוספת שאהבתי היא, השימוש בדמויות מתוך עולם הקומיקס של סופרמן ובראשם "שח-מט". לצערי, הייתי רוצה לראות יותר שימת דגש על הארגון הזה ופחות על זוד, אבל לצערי בפועל קרה בדיוק ההפך. כל פרק שעסק בארגון הזה היה פרק חזק מאד וטוב יותר.
גם השימוש בדמויות נוספות מעולם הקומיקס של סופרמן כגון הוקמן וד"ר פיית', היה מעולה, והפרק הכפול שבו הם השתתפו, פרק אשר הפך לסרט טלוויזיה, היה פשוט נקודת השיא של כל העונה.
ולבסוף, קאסידי פרימן אשר מגלמת את טס מרסר היא מבחינתי אחת התגליות הגדולות של עולם הטלוויזיה בשנים האחרונות. המשחק שלה פשוט מדהים. כשצריך לראות אותה קרה כקרח היא עושה זאת בצורה מופלאה, אבל גם כשצריך לראות אותה פגיעה היא עושה זאת בצורה יוצאת מהכלל. היא אמנם לא תחליף מושלם למייקל רוזנבאום בתור לקס לותור, אבל היא הדבר הכי קרוב שניתן היה להשיג. והעובדה שלאחר שנתיים (עונות 8 ו 9) עדיין לא ברור לגבי הדמות שלה האם היא אחת מהטובים או מהרעים רק עושה לה חסד ומראה עד כמה היא עושה עבודה טובה.
אז, לראות או לא לראות ?
אין סיכוי שמעריצי הסדרה יפספסו עונה נוספת שלה ובסיכום הכללי לא מדובר בעונה גרועה, אבל יש הרגשה של "טחינת מים", אולי בשל העובדה שהרעיון שעמד בבסיס העונה, היריבות של קלארק עם זוד, היה פשוט חזרה על נושא שכבר דנו בו ולכן הוא היה קצת משומש. לצופים שמוכנים לסבול את הרעיון המשומש צפויה הנאה, בעיקר בשל איכות התסריט, לאלו שלא, ההנאה תהיה פחותה יותר.
הנתון הכי מעניין הוא שדווקא העונה העשירית, וכנראה האחרונה של הסדרה, אשר משודרת כרגע בארה"ב, מניבה נתוני רייטינג גבוהים, כך שלולא ברשת היו מצהירים שמדובר בעונתה האחרונה, יכול להיות שהיא הייתה ממשיכה לעונה נוספת, מצד שני, אולי הגיע הזמן להגיד שלום ולסגור את הגולל על רעיון שכבר מוצה ?
דעתי עדיין חלוקה בנושא, מה דעתכם ?

שלב סיכומי עונה: Fringe, עונה שנייה: עונה עם בעיה רצינית.

כאשר צופים בסדרה Fringe קשה שלא להשוות אותה לסדרה "תיקים באפילה" אשר שודרה בשנות התשעים של המאה הקודמת. למען האמת, היא סובלת מאותו חולי שאפיין את הסדרה הוותיקה, אבל בעוד שתיקים באפילה החזיקה מעמד כמעט כעשור, הרי שעושה רושם ש Fringe לא תגיע אפילו לחצי מאותם מספר.
מה החולי ? אתם בוודאי שואלים.
לתיקים באפילה היה סיפור מסגרת די ברור ובו עסקו בערך ב 6 פרקים בעונה (מתוך כ 22) ובשאר הפרקים נזרקו מעט רמזים לגבי סיפור המסגרת, אבל מלבד אותם רמזים הפרקים עמדו בפני עצמם ויכלו להיות משודרים ללא כל קשר לעונה בה שודרה הסדרה.
בעונה השנייה של Fringe, בדומה גם לעונה הראשונה שלה, אנו עדים למקרה דומה. נכון, למדנו יותר על הסיפור המרכזי, על העובדה שוולטר פתח פתח ליקום מקביל ממנו לקח את הילד פיטר כבנו. מעשה אשר גרם לאי יציבות בין שתי העולמות ואשר גרר פעולות שרשרת. אנו עדים למידע נוסף אודות פיטר והמקרה אשר סבב את החטיפה שלו.
אם כך, מה הבעיה ?
הבעיה היא שמתוך 23 פרקי העונה השנייה של הסדרה, יותר מחצי מהם לא עסקו בסיפור המסגרת ובאותם פרקים חלה ירידה תהומית באיכות. כל עוד שודרו הפרקים שעסקו בסיפור המסגרת הכל היה טוב ויפה, אבל ברגע ששודרו שאר הפרקים ניתן היה לסכמם כמעט כבזבוז זמן. כן, עד כדי כך.
הפרקים האחרונים של העונה היו דוגמא מובהקת לכך. מתוך 5 הפרקים של העונה ארבעה עסקו בנושא המרכזי ואילו אחד עמד כמעט כולו (למעט דקות ספורות לקראת סופו) בפני עצמו, וראו מיד את ההבדל באיכויות שלהם.
עובדה זו גם גורמת לכך שקיימת תחושה, אותה גם קיבלנו בסדרה "תיקים באפילה" אבל בשלב קצת יותר מאוחר שלה, שהסיפור מעט נמרח. ב"תיקים באפילה" היינו רגילים לראות שני פרקים ראשונים טובים, שלשה פרקים מרכזיים באמצע העונה ושניים לקראת הסוף. כך הצליחה הסדרה למשוך זמן כמעט כעשור. הבעיה היא שנתוני הרייטינג של Fringe לא יאפשרו לה את אותה פריבילגיה. הנתונים של העונה השנייה שלה, אולי בשל המעבר לשידור בשעת שידור קשה מאד ביום חמישי בערב, היו פחות מבינוניים והעובדה שחודשה הפתיעה רבים בתעשייה ואולי גם מראה שלרשת לא היו סדרות טובות יותר באמתחתה. קשה לי להאמין שמצב כזה יוכל לחזור גם בעונה הנוכחית, השלישית, אשר משודרת בארה"ב, שבה נתוני הרייטינג של הסדרה צנחו עוד יותר.
אז, לראות או לא לראות ?
הרעיון המרכזי טוב ומעניין וכפי שציינתי, אנו מקבלים עליו יותר מידע, התסריט באותם פרקים טוב מאד ויוצר הנאה צרופה. הבעיה היא שלא ניתן לדלג על אותם פרקים שלא עוסקים בנושא המרכזי כי בחלקם נזרקים רמזים על הנושא המרכזי ולכן ההנאה נפגמת. אז נכון לעכשיו ההמלצה היא: כן, שווה לראות את העונה השנייה של הסדרה אבל עדיף לראות אותה ברצף ולא לחכות זמן רב הצפייה בין בפרקים, משום שמהר מאד תתפתח הרגשה של רצון להפסיק את הצפייה.
כמו כן, רציתי רק להדגיש (זהירות ספויילר), כי כל מי שצפה בשני הפרקים האחרונים של העונה, אשר באופן מעשי היו פרק אחד של שעה וחצי שחולק לשניים, הבין כמעט מתחילת הפרק הלפני אחרון מה עומד להיות הקליף האנגר של תום העונה. וחבל, ציפיתי לרעיון קצת יותר מקורי מהחלפת שתי האוליביות בין היקומים.
נו טוב, אולי הם למדו את הלקח בעונה השלישית, במידה ולא, קשה לי להאמין שהסדרה תזכה לעונה נוספת, והרי בסופו של דבר זו השאיפה של צופי הסדרה, ושל צופי שאר הסדרות, לקבל כמה שיותר עונות של הסדרה האהובה שלהם. נחכה ונראה.

שלב סיכומי עונה: Supernatural, עונה חמישית: עונה אחת יותר מדי.

מעריצי הסדרה בוודאי זוכרים שהסדרה נועדה להיות משודרת במשך 5 שנים. העונה החמישית הייתה אמורה להוות סגירת מעגל. היות ואנו כבר יודעים שהעונה השישית משודרת בימים אלו בארה"ב ניתן להסיק שבהפקה לא עמדו בתכנון המקורי. אבל במאמר הזה עדיין לא אתמקד בעונה השישית, אלא בעונה החמישית שהסתיימה בחודש מאי.
בואו נתחיל עם הרעיון הכללי. הרעיון הוא שסאם ודין נועדו מלכתחילה לשמש ככלים של המלאכים לוציפר ומייקל למאבק האחרון של הטוב (מייקל בגופו של דין) ברע (לוציפר בגופו של סאם). השניים מנסים להימנע במשך כל העונה מהגורל שמצפה להם. לבסוף, אחד מהם מצליח אבל יש לכך מחיר...
ברמה הכללית מדובר ברעיון טוב, מי לא אוהב מלחמה של הטוב ברע, הבעיה נוצרת במעבר מרעיון לתסריט.
אחרי ארבע עונות של מסע צופי הסדרה מרגישים שמגיעים לשיא של הסדרה כש"הלשון קצת בחוץ". קיימת הרגשה של מריחת הסיפור מעט יותר מדי. וזה קצת בעייתי, היות וזו אמורה להיות העונה הכי טובה. אני מצטער, אבל זו ממש לא העונה הכי טובה.
ג'נסן אקלס וג'ארלד פאדלקי ממשיכים לסחוב את העונה החמישית אבל נראה על הפנים שלהם שזה לא אותו דבר. החיוך נמצא שם והם ממשיכים לשחק במקצוענות גמורה אבל אין את אותה חדוות משחק כפי שניתן היה לראות מהם בעונות קודמות. אפילו העונה הרביעית הייתה טובה יותר.
אז, לראות או לא לראות ?
היות ומעריצי הסדרה בוודאי חיכו לרגעים הללו מהפרק הראשון של הסדרה אז הם בוודאי ייהנו ממנה. לא רק שהם יצפו בעונה הזאת, אלא שהם בוודאי שמחים שהסדרה המשיכה לעונה שישית. לא ניתן לומר שמדובר בעונה גרועה, אבל בשביל סדרה שעובדת במשך למעלה מ 80 פרקים, בכדי להגיע לישורת האחרונה, הייתי אומר שמדובר, בצורה יחסית, בעונה מאכזבת. היו פה ושם פרקים טובים יותר אבל זה עדיין לא מספיק טוב.
לסיכום, ניתן לראות את העונה הזאת, אבל אל תצפו ממנה ליותר מדי, היא לא מתעלה לרמה גבוהה. והפרקים האחרונים, שאמורים להיות השיא, מאכזבים עוד יותר. מי יודע, אולי העונה השישית תהיה טובה יותר. אם כי, קשה לי להאמין לכך.

פרסום: תראו מי מגיע ל Gossip Girl.

מייקל בוטמן, כוכבה לשעבר ששל הסדרה Spin City, יגיע בתחילת 2011 לאופרת הסבון בכדי לגלם את ראסל תורפ, איש עסקים מצליח ועמית לשעבר של אביו של צ'אק, בארט. טיקה סאמפר תצטרף כאשתו. אין כרגע מידע נוסף לגבי סיבת הופעתם. נצטרך להמתין למידע שכזה.