יום שבת, 12 בנובמבר 2011

שלב סיכום עונה: The Fades, עונה ראשונה: עוד סדרה בריטית משובחת.



בארצות הברית מתהדרים בכך שהם יודעים להעלות סדרות וסרטי גיבורים, אולם להוציא את הסדרה "סמולוויל", לדעתי בברטניה לקחו את סדרות הגיבורים צעד אחד קדימה. לאחר שהסדרה Misfits כבר צלחה שתי עונות והוכיחה עד כמה איכותית היא, בוודאי בהשוואה לזבל האמריקאי בתחום, וגם בעונתה השלישית עושה חיל, עתה נוספה סדרה נוספת לרשימה.

The Fades מספרת את סיפורו של פול, נער בגיל העשרה, ביישן ומנודה חברתית שיש לו אחות תאומה בשם אנה (לילי לאבלס מהעונות 3 ו 4 של Skins), שלא ממש מעריכה אותו בשל העובדה שהיא נמצאת גבוה בסולם החברתי. אדם נוסף שנמצא לצידו הוא חברו הטוב ביותר מילדות, מאק.

ערב אחד, פול רואה ניסיון חיסול של אישה ומגלה עולם חדש. הוא מבין שישנם רוחות רפאים על פני כדור הארץ והוא יכול לראות אותם. אחד מהם מצא דרך לחזור ולהיוולד כבשר ודם: עליו לשתות דם אנושי. בשל כך הוא מתחיל שורה של רציחות ומכנס לעצמו קהילה שעושה בדיוק אותו דבר ולאחר מכן מקבלת אותו כמנהיגם. פול מגלה גם שהוא נחשב כ"אנג'ליק", אדם שיכול להלחם באותם יצורים והתקווה היחידה של בני האדם. כמו כן, החלומות שלו עשויים להיות המפתח לנצחון שלו. אך האם באמת מדובר בניצחון ?

צריך לציין לטובה את הסדרה בשל העובדה שהיא ממשיכה את המסורת של Misfits בכך שהיא אמינה ומציגה את חיי היום יום כמו שהם. אין רצון להאדיר את הסצינות אלא להעביר את המציאות כפי שהיא מצטיירת בסדרות רגילות, כאשר רק לקראת הסוף יש סצינות מלחמה.

נקודה נוספת שראוי לציין לטובה היא הטקסט האיכותי שמלווה את הסדרה מהפרק הראשון שלה ועד האחרון. העובדה שמדובר בשישה פרקים בלבד לעונה הראשונה מצליחה לדחוס מידע ולא למרוח אותו כפי שנהוג בסדרות אמריקאיות מאותו התחום.

עובדה מאד מהותית היא שבסדרה לא פוחדים להרוג דמויות ראשיות שלה, כולל את (זהירות ספויילר) את הגיבור הראשי. מהלך זה יוצר לה אמינות, שוב בניגוד לסדרות אמריקאיות שמעדיפות להשאיר את הגיבורים הראשיים שלהם כמה שיותר זמן בכדי ליצור תחושת המשכיות לעונות הבאות.

לגבי צוות השחקנים, יש מספר שמות מוכרים, הראשונה והמוכרה מכולן היא נטלי דורמר ("הטיודורוס"), אשר כרגיל עושה עבודה מעולה כאחת מ"האנג'ליקים", שמוצאת את עצמה מהר מאד כרוח רפאים ולא מצליחה להמשיך הלאה בגלל שיש לה רגשות כלפי בעלה מממנו הייתה פרודה. את לילי לאבלס כבר ציינתי ולבסוף, צריך גם לציין את ג'ו דמפסי, אשר כיכב בשתי העונות הראשונות של Skins, כג'ון, האויב הגדול ביותר של פול.

מה החיסרון של הסדרה ? לאחר שהיא מסתיימת מרגישים טעם של עוד, במיוחד כאשר הסיפור אמנם נסגר בתום העונה, אך יש קליף האנגר, בתקווה שהסדרה תחודש לעונה שנייה. למרות שסוף העונה מסתיים גם בנימה עצובה. שישה פרקים, איכותיים ככל שיהיו, היו מעט מאד עבורי.

לסיכום, מדובר בדרמת גיבורים יפה מאד, איכותית, אשר משאירה את הצופה בתום כל פרק, ובתום כל העונה, עם טעם של עוד. למרות שהיא אפלה וקודרת.

אז, לראות או לא לראות ?
לראות, ולחכות שיאשרו לה עונה שנייה.

2 תגובות:

נורה אמר/ה...

באמת סדרה טובה, תודה על ההמלצה!

אנונימי אמר/ה...

נשמע טוב, אני מעדיף שיצאו כמה עונות ואז אתחיל לראות, יש לי בנתיים רשימה ארוכה.