יום שני, 12 ביולי 2010

שלב סיכומי העונה: 24 - העונה השמינית : מחזור חומרים.


הצפייה בסדרה 24 הפכה אצלי לסוג של מנהג. בכל שנה, כאשר העונה הייתה מסתיימת הייתי יושב ועושה לי מרתון של כל העונה ובדרך כלל בתוך שבוע עד שבועיים הייתי מסיים לצפות בכל העונה. וכך היה גם השנה. לפני כשלשה שבועות התחלתי לצפות בעונה השמינית והאחרונה של הסדרה, אבל בניגוד לעונות קודמות הפעם לקח לי שלשה שבועות לסיים את חווית הצפייה.
אז מה היה לנו הפעם ?
הפעם ג'ק הבריא מהמחלה חשוכת המרפא שקיבל במהלך העונה השביעית ולמרות שהוא מעוניין ללכת לגור עם בתו ונכדתו בלוס אנג'לס הוא נשאב פנימה אל מזימה לחסל ראש מדינה אסלאמית גדולה שרוצה לחתום על חוזה שלום עם ארה"ב. עם הזמן המטרה הופכת לנסות ולמנוע פיצוץ של פצצה גרעינית במנהטן ולאחר מכן לנסות לנקום את חיסול המאהבת שלו, רנה ווקר, והטיוח של הממשלה בראשות נשיאת ארה"ב.
אם אתם רוצים סיכום של ההתרשמות שלי מהעונה כולה, ניתן לומר זאת כך: העונה לא התרוממה לגבהים יוצאי דופן, לא הצליחה לרגש והסתיימה בקול ענות חלושה.
כאשר הסדרה יצאה לאוויר העולם בשנת 2001 ארה"ב הייתה בדיוק לאחר המתקפה של אל-קאידה ואסון התאומים הגדול. לכן, כאשר נחשפנו לראשונה לסדרה בה יש לנו גיבור ראשי כל כך ברור שרוצה להציל את ארה"ב מכל מיני איומים מבפנים ומבחוץ היה ברור שהסדרה תהיה להיט. ארה"ב חיפשה את הגיבור שלה ולכן גם הסדרה "סמולוויל", אשר הציגה את נעוריו של סופרמן, הצליחה כל כך. אמריקה רצתה גיבורים והסדרות הללו נתנו לה אותם.
למרות שהקונספט של תיאור אירועים בזמן אמת במשך 24 שעות כל כך אינטנסיביות היה חדשני ומלהיב, הסדרה נפלה מהר מאד לקורבן של עצמה. כל פרק היה אינטנסיבי והסתיים עם סצינה מותחת. השאלה היא: כמה אפשר לעשות זאת בלי למחזר חומרים ? מדובר בשמונה עונות שבסך הכל הניבו 192 פרקים !!! האם אפשר לשמור על רמה כל כך גבוהה לאורך זמן ?
התשובה היא : לא.
העונה הראשונה של הסדרה הייתה מופלאה, ובמיוחד כאשר גילנו שנינה מאיירס היא חפרפרת והיא הרגה את טרי, אשתו של ג'ק. גילוי אשר שימש בסיס לכל עונה שבאה אחריה אשר דרשה גילוי שערורייתי דומה.
העונה השנייה הייתה טובה אבל עונות שלש וארבע היו גרועות ונדמה היה שהסדרה סיימה את דרכה. העונה החמישית חזרה להיות ברמה גבוהה, אבל בעונה השישית שוב חלה ירידה באיכות הסדרה ושוב נדמה היה שהסדרה בדרך לביטול. אבל העונה השביעית החזירה אותה לאיכויות שלה בעונות הראשונה והשנייה ולכן הציפייה לעונה השמינית הייתה גבוהה מאד.
הציפיות היו גבוהות מדי. למרות שינוים פרסונאליים ומתיחת פנים ל CTU ראינו בעונה השמינית את כל מה שראינו בעונות הקודמות. לא ראינו משהו שונה. מישהו ניסה להכניס נשק גרעיני לארץ ? ראינו כבר. מישהו מנסה לרצוח מנהיג פוליטי ? כבר היינו בסרט הזה. מרגלת בתוך CTU ? נינה מאיירס עשתה זאת טוב יותר בעונה הראשונה. ועוד...
רק כאשר הדמות של רנה ווקר, אשר הפכה למאהבת של ג'ק באוור, נרצחה לו בין הידיים וג'ק יצא למסע נקמה אז ראינו משהו שדומה לניצוץ בעונה השמינית שהייתה כבויה, עד כמה שניתן להשתמש במונח הזה בסדרה כזאת, ולא יצרה מתח גבוה כפי שעונותיה הקודמות יצרו. אבל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי.
אז נכון, ראינו שחקנים ידועים כמו פרדי פרינז ג'וניור וקאתי סאקהוף אבל הם פשוט השתלבו בעונה קצת פחות מבינונית של הסדרה ולא השאירו את חותמם על הסדרה.
אני יודע שרבים מצופי הסדרה לא יאהבו את מה שאני עומד להגיד אבל זו דעתי. טוב שהסדרה בוטלה !!! אם היא הייתה ממשיכה לעונה נוספת ספק אם היא הייתה מצליחה להביא רייטינג סביר לאחר שבעונה הזאת הנתונים הצביעו על ירידה די גדולה ובכך הסדרה הייתה מסיימת את דרכה כעוד סדרה.
עכשיו ניתן לומר שהיא סיימה כשהיא מעט מעבר לשיאה אבל עדיין עם נתונים סבירים. דובר על כך שסרט קולנוע באותה תבנית, אבל לא באורך של 24 שעות, כבר אושר ועובדים על התסריט, אבל יוצרי הסדרה וחלק נכבד מהכותבים שלה עבר לסדרה The Event של NBC, שכבר זכתה לכינוי "היורשת של 24", והתחיל לעבוד עליה כך שלא ברור מתי הפרויקט הזה ייצא לפועל.
לסיום, כבר הבעתי את דעתי שהסדרה קילקלה כמעט כל סדרת מתח שיצאה אחריה משום שהללו ניסו לחקות אותה באינטנסיביות ובסיומי הפרקים המותחים. לפי דעתי, הגיע הזמן להירגע ולחזור קצת לשפיות. אולי בעוד עונה או שתיים לחזור לפורמט הזה אבל כרגע הציבור זקוק למנוחה ולכן אני חושש לגורלה של The Event ש NBC תולה בה הרבה תקוות.
אני מאד מקווה שאתבדה.
לילה טוב ג'ק באוור.

2 תגובות:

רן אמר/ה...

אני מת לקרוא את הכתבה ש'ך אבל אני
רק היום סיימתי ת'עונה ה-3
איזה עונה חזקה - סדרה מעולה

אנונימי אמר/ה...

משהו בקשר לערך אומנותי ולשפת צילום.
מי שזה משעמם אותו-skip it

לסצינה שבה הלוויין קופא על דמותו של ג'ק באואר שמשהה את עיניו על מצלמת הלויין, כלומר אל הצופה, יש לה ערך פואטי. ג'ק מסתכל אל תוך עיניו של הצופה דרך מצלמת הלוויין כי הצופה הוא זה שמוריד את השאלטר על הדמות הזו, ג'ק באוור, שהיתה משמעותית ומשפיעה במשך כעשור.
מבחינה קולנועית יש לסצינה הזו אמירה חזקה.

אני ממליצה לצפות בסדרות לא רק לצורך המיידי של אסקפיזם או הנאה פשוטה, אלא לחפש רבדים גם בתסריט או בשפת הצילום. כל ההפקות המושקעות היום בארה"ב מטפלות גם ברובד הזה, שמדבר אל האקדמיה שמחלקת את ה"אמי". רבדים כאלה מוסיפים מסרים, לפעמים סותרים או סמויים, כמו כאן, כשעל פניו ג'ק מתבונן בקלואי כדי להודות לה, אך למעשה הוא מתבונן ישר לעיניו של הצופה, במשך כמה שניות של פאוזה, עד שקלואי מצווה: כבו את המסך, כלומר-אתה הצופה הרגת את ג'ק באוור, ואז השעון שזז לאחור, והחשכה.

הרבה פואטיקה.
יש מי שימצא את זה מרגש.