לפני שנתיים, כאשר צפיתי בפרקים הראשונים של הסדרה התלהבתי במקצת, לא צריך להגזים, זו לא יצירת מופת, בעיקר בשל הניסיון לספר את הסיפור שהרשת רצתה בעידן אחר, עידן שנות השישים. אני קורא לזה עידן משום שהתקופה שאנו חיים בה כרגע שונה לחלוטין מהתקופה ההיא, התקופה שהכל בה היה מותר ואפשרי. זאת אומרת, אם היית גבר לבן באמריקה.
הסדרה הייתה מהפכנית, הראתה את פני החברה האמריקאית באותה תקופה ובעיקר לא נחה על שמריה ופרק אחרי פרק, במשך שנתיים, היא הייתה תזזיתית, אולי בשל העובדה שגיבור הסדרה, דון דרייפר, היה בוגד על ימין ועל שמאל באשתו (אני לא יודע מי היה בוגד באישה יפה כמוה אבל שיהיה) ובשל כך הייתה תמיד תחושה של "האם הוא ייתפס ?" ואם כן, מה יקרה ?
השאלות הללו נפתרו כבר בעונה השנייה כשדון נתפס ולזמן מה שהה בבית מלון עד שבסופו של דבר אשתו גילתה שהיא בהריון והם חזרו לחיות ביחד.
ועכשיו הגענו לעונה השלישית. אמרתי זאת פעם ואומר זאת שוב: איך יודעים שהתסריטאים נקלעים למשבר ביצירה ?
אחת מהאפשרויות היא לשלוף את הקלף של ההומוסקסואליות וזה בדיוק מה שהם עשו בפרק הראשון של העונה השלישית. ואני לא מבין, למה לעשות את זה ? העלילה לא משרתת את הסיפור. אין כאן שום הגיון ואין לאן ללכת עם הסיפור, חוץ מאשר לקטלג את הדמות כהומוסקסואלית בארון. מה עשינו בזה ?
דמותו של דון הפכה אנמית. הוא עדיין בוגד באשתו, לפחות חושב ומנסה אבל מראים אותו יותר כאיש משפחה, במיוחד לאחר שהוא מביא את אבא של אשתו החולה שיגור בביתם בעיקר בשל רגשות האשם של אשתו. והוא כמעט ולא פעיל.
בניגוד לעונות קודמות, כל הסיפורים שאפיינו את הפרקים הראשונים של העונה השלישית מוצגים באיטיות גדולה ובמהלכם נוצרת תחושה מעיקה של לאות ורצון שהפרק ייגמר או שלפחות שדון יעשה משהו מטורף. ולא, פגי מעשנת מריחואנה (בפרק השלישי) זה לא מטורף אלא לא מעניין. אבל לא, הכל מתנהל על מי מנוחות ובאיטיות. יכול להיות, שיוצרי ומפיקי הסדרה פשוט מנסים להראות שבאותם ימים הכל הולך לאט אבל כמה אפשר להביט במסך ולראות סיפורים נעים בקצב של צב. אני יודע שלהרבה מאד אנשים, ובמיוחד לבני הנוער של ימינו (אם כי אני לא בטוח שהסדרה פונה לקהל היעד הזה) התרגלו לסדרות ולסרטים שנעים בקצב מהיר ולמעשה זה היה המצב גם בשתי העונות הראשונות, ולצופים הללו יהיה "קשה לבלוע" את תחילת העונה הזאת.
גם הסיפורים שמסופרים לא הכי מעניינים: כפי שציינתי נושא ההומוסקסואליות של דמות אחת לא תורם במאומה לסיפור, העובדה שאבא של אשתו של דון מגיע לגור איתם - את מי זה מעניין ? הסיפור היחיד שהתחיל להיות מעניין היה שאשתו של דון התלהבה מגבר אחד ונראה היה שקיים ניצוץ בין השניים, אבל בסוף הפרק היא מתנשקת בתאווה עם דון, אז גם העניין הזה לא הלך לשומקום.
אני יודע שהם אמורים לדון מתישהו בעונה ברצח קנדי וכולי תקווה שהעניינים ינועו בקצב קצת יותר מהר כי אני לא יודע עד כמה אוכל להמשיך ולסבול את קצב העניינים האיטי הזה. בנקודה כלשהי אצטרך להגיד "די, עד כאן" ולהפסיק לצפות. הנקודה הזאת מתקרבת במהירות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה