שלב סיכום עונה: Psych, עונה שביעית: עלייה ברמה.

כאשר הסדרה Psych עלתה לאוויר היא הייתה שונה מאד בנוף הטלוויזיוני. ההומור שלה נתפס כילדותי, ולמען האמת הוא באמת כזה, אך זה גם סוד קסמה. מדובר בסדרה, שאמורה להיות דרמה-קומית, שלא פוחדת להשתמש בהומור של ילדים בתחילת גילאי העשרה. במשך מספר עונות הסדרה שמרה על האיכות שלה, אולם בעונה החמישית החלה ההידרדרות שלה ואחוז ה"פגיעות" בשורות המחץ נפל בצורה חדה מאד. העונה השישית של הסדרה הייתה גם הגרועה ביותר שלה. רבים אולי ינסו לתלות את האשמה בכך שנשבר המתח המיני בין הדמויות של שון ספנסר, שמעמיד פנים שהוא "מדיום", לבין ג'ולייט אוהרה, הבלשית שעובדת לצידו, ולאחר תקופה ארוכה של פלירטוטים הם החלו לצאת אחד עם השני. לצערי, אני לא מסכים עם ההנחה הזאת. הבעיה הגדולה של הסדרה בעונות הללו (בעיקר השישית) הייתה שהתסריט היה צפוי וההומור משומש. לשמחתי הרבה, דווקא העונה השביעית עושה צדק עם הסדרה ומחזירה לה את גאוותה.

יהיו צופים שיטענו, שבשל העובדה שחל משבר במערכת היחסים שבין שון לג'ולייט, לאחר שזו מגלה את האמת אודות שון, נפתחה שוב הדרך עבור התסריטאים, אך גם את התיאוריה הזאת אני שולל. לאחר שניים או שלשה פרקים ראשונים בינוניים, ובהם גם פרק פתיחת העונה בו שון תופס את האיש שניסה לחסל את אביו בתום העונה השישית, לאחר הפרקים הללו הסדרה תופסת תאוצה מבחינת התסריט שלה ומשתפרת כמעט מפרק לפרק, כאשר לא קיים כמעט פרק, אשר מהווה "נפילה" גדולה. נכון, גם הפרקים שבהם שון וג'ולייט חווים את המשבר במערכת היחסים שלהם מסייעים לכך, אך לא מדובר רק בהם, אלא בלפחות שבעה או שמונה פרקים נוספים. ההומור שוב חד ואפילו מצחיק, למרות שחלקו מעט צפוי. ניכר שהתסריטאים הבינו מה הייתה הבעיה שלהם בעונות הקודמות ותיקנו אותה.

האם ניתן לזהות אלמנטים שלילים בעונה זו ?

לצערי, התשובה חיובית. ראשית, לא ברור לי מדוע ברשת USA החליטו לפצל את העונה בצורה שכזאת. הסדרה שידרה מסוף חודש פברואר עד סוף חודש מאי 2014 ארבע עשרה פרקים ואז יצאה ל"חופשה" של יותר משישה חודשים עד לאמצע חודש דצמבר ואז שודר ספיישל של שעה וחצי ובו "מיוזיקל". במידה ורצו לעשות זאת, מדוע לא דחו את עליית הסדרה לחודשי הקיץ ואז הסדרה הייתה מסיימת עונה באזור חודשים אוקטובר-נובמבר והיא לא הייתה זקוקה להפסק כה גדולה בין החלקים השונים. כמו כן, במידה והחליטו על הספיישל, מדוע הוא מתרחש לפני אירועי סוף הפרק ה 14 של העונה ?

נקודה שנייה מגיעה בצורת שאלה: מדוע לעזאזל היה צורך בפרק "מיוזיקל" ? אני מבין שמדובר בפרק ספיישל של חג המולד, אבל לא היה שום צורך בפרק שכזה. כאשר שודר פרק דומה בעונה השישית של הסדרה "באפי קוטלת הערפדים" בתחילת שנות האלפיים הפרק התאים בצורה מופלאה לתוכן ולאותה נקודה בעונה (צופי הסדרה מבינים על מה אני מדבר), אך עושה רושם שהפרק המיוחד הזה הוא גחמה אישית של היוצר ולא היה בו צורך לסיפור העלילה.

בעיה שלישית קיימת עם מגי לוסון. אפשר לראות על שחקנים שהם מגיעים לרוויה לאחר זמן מה בסדרות בהם הם משחקים. המשחק שלהם מקצועי, אבל חדוות החיים שהייתה קיימת בתחילת הדרך כבר לא קיימת שם. וזו בדיוק הבעיה עם מגי לוסון בעונה זו. עושה רושם מצפייה בה, שהיא כבר לא מעוניינת לשחק בסדרה. נכון, היא ניסתה את דרכה לאחר צילומי העונה השביעית של הסדרה, בקומדיה חדשה של רשת ABC, קומדיה שנכשלה ובוטלה באופן מעשי, אבל זו לא הסיבה שאני חושב כך. ניתן לראות שהתנועות שלה מכניות ואוטומטיות. הדמות שלה אמורה להיות קרירה יותר, בוודאי ביחס לדמות מלאת החיים של שון, אך ניתן לראות שאין לה כבר את הניצוץ בעניים שהיה לה בתחילת הדרך (בניגוד לשאר השחקנים שעדיין לא מראים סימנים דומים). ואם כבר מדברים על מגי, מה בדיוק עבר על מעצבי השיער של הסדרה שנתנו לה להעביר עונה שלמה כששיערה נח בצורה כה שלומיאלית ?

לאחר שמסיימים לצפות בעונה השביעית מבינים גם, שהתסריטאים סוגרים את הקצוות שלהם. ג'ולייט מגלה את סודו של שון ולאחר פרידה קלה מקבלת אותו שוב לזרועותיה, הבלש לסיטר נישא למרלו, אהובתו שמשתחררת מהכלא, אביו של שון מוצא אהבה חדשה בזרועותיה של ד"ר ג'ון דיימונד (לורי לחלין), מנתחת פלסטית, ובתום העונה הוא גם חושב לחזור לעבוד בתור בלש פרטי, כלומר מוצא מטרה לחייו. גם גאס חווה בעונה זו מערכת יחסים רצינית עם רייצ'ל (פרמינדר נגרה), אם חד הורית, ובאחד הפרקים גם מקבל מעריצה סקסית בדמות מירנדה שרווד (גרסיל ביאוויס), בעלת תחנת רדיו עשירה שנדלקת עליו. כלומר, מראים שגם גאס התבגר. פרט לסוף העונה, כאשר רואים את הקפטן (קארן נלסון בגילומה של קירסטן נלסון) מאבדת את משרתה להאריס טראוט (אנתוני מייקל הול) וכנראה שצריך לראות כיצד היא מקבלת את משרתה בחזרה, ומציאת אהבה באופן סופי עבור גאס עושה רושם שאין לסדרה הרבה לאן להתקדם (אולי נישואים ו\או ילדים עבור שון וג'ולייט), ולכן גם אין הפתעה גדולה בכך שלעונה השמינית של הסדרה הוזמן מספר פרקים קטן יותר (עשרה במקום שש עשרה שבדרך כלל מוזמנים), עבור מה שנראה כתחנה האחרונה שלה.

אז, לראות או לא לראות ?

לראות. חובבי הסדרה יבחינו בעונה זו בעלייה באיכות הפרקים שלה וישמחו על כך, כמו גם על העובדה שבעונה זו כמעט כל הדמויות נעים קדימה בצורה רצינית. גם צופים שלא חזו בעונות קודמות (המלצה שלי: צפו !) ייהנו מהעונה הנ"ל. נכון, ההומור מעט ילדותי אבל מהנה מאד. כדי לכם לנסות. מה אתם יכולים להפסיד ? אנו קרבים לאקורד הסיום שלה והעונה הזו עושה לה שירות מצוין.

המלצת מוזיקה: PWL שולטים (8)

משנת 1984 ועד שנת 1991 שלשה אנשים שלטו בעולם הפופ האירופי בכללו והבריטי בפרט ושמותיהם היו: סטוק, אייטקין וווטרמן. מדובר היה בשלשה מפיקים שכמעט כל זמר\ת\להקה או אפילו שיר שעברו דרכם הפך ללהיט. שלשת הגאונים פתחו חברת הפקות בשם PWL והיו להם יותר מ 100 שירים, אשר נכנסו לטופ 40 הבריטי. על פי ההערכות הרוויחו השלשה (בתקופה זו) כ 60 מיליון לירות שטרלינג (כ 104 מיליון דולר). השלשה היו אחראים לכתיבת השיר, הלחנתו וגם הפקתו. כלומר, הם היו החבילה המושלמת. בשנת 1991 הטריו התפרק, כאשר אייטקין נאלץ לעזוב בעקבות הלחץ המתמיד. סטוק וווטרמן המשיכו להפיק להיטים עד שנת 1993 ואז התפרקו באופן סופי כאשר סטוק פירק את השותפות שלו עם פיט ווטרמן.

כיום, כעשרים שנה לאחר ההתפרקות הסופית של הטריו, גדל דור שאולי לא מכיר את התרומה שלהם לעולם הפופ. ולכן, בשבועות הקרובים אציג בפניכם את הלהיטים הגדולים להם הם היו אחראים, כאשר בכל פינה אתעכב על זמר\ת\להקה אחר\ת ואבחר את הלהיט הגדול ביותר של\ה\ם.

בניגוד לפינות קודמות לא מדובר במצעד, אלא רק אזכור לשם הכרה.

 8. Cliff Richard - I Just Don't Have the Heart.

קליף ריצ'ארד הינו אחד הזמרים הבריטים הגדולים ביותר בכל הזמנים. הערכה גסה טוענת שהוא מכר עד עתה (נולד ב 1940) למעלה מ 250 מיליון עותקים מכל האלבומים שלו ומדברים עליו באותה נשימה עם הזמר הנודע אלביס פרסלי מאחר והוא שלט במצעדים הבריטים החל מסוף שנות החמישים ובשנות השישים (עוד לפני ש"הביטלס" הפכו להיסטריה). באותם ימים המוזיקה שלו אופיינה יותר כרוקנרול על גוון פופ. עד כה 14 משיריו הגיעו למקום הראשון במצעד הבריטי.

כאשר הזמר הנודע הודיע בשנת 1989 על כוונתו להקליט שיר עם שלישיית הזהב ההודעה התקבלה ברבה הרמות גבות, מכיוון שלמרות ש"סטוק, אייטקין ווטרמן" הצליחו מאד הם נחשבו על ידי המבקרים למעין מפעל ליצור להיטים בעוד שריצ'ארד נחשב לאליטה של עולם המוזיקה הבריטית. אך המוצר שיצא מידם של המפיקים היה כה מעולה, שגם המבקרים נאלצו לשתוק. השיר הנ"ל שוחרר באוגוסט 1989 כסינגל השני מתוך האלבום שלו Stronger והגיע למקום ה 3 במצעד הבריטי.

קליף השתתף גם בפרויקט נוסף של שלישיית הזהב: Band Aid 2 לצד קיילי מינוג, ג'ייסון דונובן, ואחרים בחידוש לשיר Do they know it's Christmas time משנת 1984 והשלישיה השתמשו בו מלבד לחלקו בשיר גם בקולות הרקע. במקור השיר נכתב על ידי בוב גנדלוף למען הרעבים באתיופיה. הסיפור המעניין לגבי השיר הוא, שגנדולף התקשר לפיט ווטרמן בשנת 1989 וביקש ממנו לחדש את השיר, והמפיק הגדול דחה את החתונה שלו, אשר תוכננה לאותו ערב בכדי להתחיל לעבוד על השיר!!! השלישיה הצליחה בתוך יומיים בלבד לזמן את כל הזמרים וב 3 בדצמבר 1989 החלו להקליט את השיר באולפנים של המפיקים, כאשר כבר ב 5 בדצמבר 1989 שוחרר השיר לתחנות הרדיו וב 11 בדצמבר לחנויות !!! השיר שהה במשך שלשה שבועות בראש המצעד הבריטי, אבל לא זכה לאותה היסטריה שזכה השיר המקורי. עוד נתון מעניין לגבי השיר הוא, שבעת הקלטת השיר נכחו באולפן בוב גנדולף, אשתו פאולה ייטס ובתם בת ה 6 פילי טריקסיבל, אשר הייתה להוטה לפגוש פנים אל פנים את הזמר אותו העריצה: ג'ייסון דונובן...

לגבי השיר שהמלצתי (למרות שגם הפרויקט Band Aid 2 הוא שיר יפה מאד), יש לי 2 המלצות נוספות:

1. לקוראים שלא מכירים את השיר הקשיבו לשיר קודם ובאיכות טובה ואל תצפו בתחילה בקליפ הדי גרוע.

2. לאחר ששמעתם את השיר פעם או פעמיים צפו בקליפ, רק בכדי להבחין עד כמה קליף הוא פריפורמר ענק ותזכרו שכאשר הוקלט השיר הוא היה קרוב מאד לגיל 50.


שיר ענק של זמר גדול. השיר הינו אחד משלשת השירים האהובים ביותר עלי אי פעם.

פינת המענה לקוראים והשבוע: בני ערובה, נזקים, המנטליסט, החץ הירוק, הומלנד, השדים של דה וינצ'י ועוד...

ראשית, ולפני שתתחילו לשאול, החזרתי את הפינה השבוע, משום שרציתי לענות על מספר שאלות ותהיות שהעליתם במהלך השבועות האחרונים. למי שמתעניין, הפינה לא חוזרת, מדובר במענה חד פעמי.

כמו כן, פינת PWL שולטים תמשך, אבל בתדירות של פעם במספר שבועות. כולי תקווה שתשתתפו במשאלים הבאים של המלצת השירים שלהם.

1. אפתח עם נקודה שברצוני להבהיר: המשאל שאני עורך לגבי הפינה האהובה בבלוג. נשאלתי מדוע לא הענקתי מספר אפשרויות מענה לפינות. יש לכך מספר תשובות. התשובה הראשונה היא, שרציתי לבחון באמת מהי הפינה האהבה עליכם. שמחתי לקרוא שאתם אוהבים מספר פינות בבלוג, אולם רציתי לקבל את התמונה האמיתית לגבי הפינות. ולמען האמת, חלק מהנתונים הפתיעו אותי מעט. סיבה שנייה לכך הייתה שרציתי לראות כמה אנשים הצביעו ולקבל בכך תמונה לגבי מספר האנשים שהיו מוכנים להשקיע שנייה מזמנם רק בכדי להצביע (בניגוד לפינת המלצת השיר שלא זוכה לאותה היענות, למרות שהקוראים צריכים "לבזבז" 3 וחצי דקות בלבד מזמנם. לכל אלו שהצביעו אני מודה על כך בכל הלב וכולי תקווה שתמשיכו לעשות זאת, אני משאיר את המשאל בתקווה שהקוראים שעדיין לא הצביעו יעשו זאת.

2. נשאלתי מדוע אם לפי דעתי הסדרה Damages היא סדרה כה מעולה לא הכנסתי אותה לרשימת 100 הסדרות הטובות ביותר בארבעת העשורים האחרונים" שפירסמתי. התשובה היא, שכאשר ישבתי וכתבתי את הרשימה היא לא הייתה בתוך 100 הסדרות שחשבתי שהן הטובות ביותר ולהכניס אותה לאחר מכן למקום כלשהו היה גורר תזוזה של שאר המקומות. יכול להיות שבעוד עשור, אם אעשה מצעד נוסף המקומות ישתנו ומספר סדרות ייכנסו (אולי "הומלנד") המצב ישתנה לחלוטין.

3. לגבי אליסון ג'אני מהסדרה Mom. קיבלתי מספר תגובות שטוענות שמדובר בשחקנית אהובה. ראשית, אני דבק בביקורת שלי. יש לי בעיה לצפות בה על המסך ועל פי אתרי מעריצים רבים (של הסדרה הזאת וגם של "הבית הלבן") אני לא לבד. נכון שהיא עושה את העבודה שלה בצורה טובה, אבל אותי היא יותר מעצבנת ומפריעה. לגבי אנה פאריס, שגם היא קיבלה ביקורת שלילית: מדובר בשחקנית קומית מעולה ולמעלה מכך.

4. לגבי הקוראים שאהבו את הסדרה The Goldbergs, למרות שאני ממש לא, אני מבין את האהבה שלכם לסדרה, אולם אותי היא בעיקר משעממת ופחות מצחיקה, מצטער, זו דעתי.

5. לתומר, אשר שלח לי שאלות במייל לגבי "המנטליסט". צר לי, אבל עוד לא צפיתי בעונה הנוכחית ולכן אני לא יכול להגיב על כך. סביר להניח שאצפה רק בתום העונה ולכן אוכל להגיב רק בתומה. לגבי עתיד לסדרה, מבחינת עונה נוספת הגבתי לכך בלוח ההערכות של CBS שפירסמתי לפני מספר שבועות. מבחינה קריאטיבית, שוב, עדיין לא צפיתי ולכן לא אוכל להגיב.

6. נקודה נוספת שברצוני להבהיר. בביקורת שלי על הקומדיות החדשות של רשת NBC בעונה הנוכחית ציינתי לגבי הקומדיה שון הייז, שבסדרה "וויל וגרייס" היה מתח מיני בין הדמות של וויל לזו גרייס. קיבלתי תגובה מהומוסקסואל ובה הוא קורא לטענתי "טיפשות" ושוויל היה הומוסקסואל מוצהר. (מפאת מקום וחוסר רצון לחזור על הדברים אני מתמצת אותם, לקריאת התגובה המלאה, כנסו ללינק).

טוב, ראשית אני שמח שגם הומוסקסואלים קוראים את הבלוג, אין לי בעיה עם אף אוכלוסייה, כפי שמספר פרסומים שלי, בהם דווקא טענתי שבסדרות רבות דווקא מנצלים את הנושא ההומוסקסואלי\לסבי רק בכדי להשיג רייטינג (הדוגמאות האחרונות הינן "רוקי בלו" ובקרוב "יומני הערפד") מעידים, ושעל הקהילה להתרעם על כך במקום להיות גאים בכך שיש עוד דמות מהקהילה שלהם על המסכים.

שנית, אני מבין את העובדה שאולי מדובר בנקודה משמעותית לגביך, אבל כפי שאני לא מקלל או כותב בצורה לא יפה בבלוג לגבי כל נושא, אשמח אם קוראים לא ישתמשו במונחים כגון "טיפשות", אפשר היה לציין שאולי עשיתי טעות (בתום לב או לא). אני חי לפי האימרה "מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך". ולכן, אודה לך אם בפעם הבאה תשתמש במילים אחרות.

לגבי מה שכתבתי, אולי דבריי לא הובנו בצורה נכונה אז ברצוני להבהיר אותם. מרביתם הגדול מאד של הדרמות (וגם הקומדיות) בנויות על מתח מיני בין הדמויות הראשיות. ניתן למצוא זאת כמעט בכל סדרה. המפיקים תמיד חושבים כיצד ניתן לייצר מתח מיני לא ממומש בין הדמויות הראשיות שיחזיק מעמד במשך מספר רב של עונות. בסדרה "וויל וגרייס" הביאו את זה לשלמות, משום שאכן דמותו של וויל היא של הומוסקסואל לחלוטין בעוד זו של גרייס היא של סטרייטית ולכן המתח הזה של שתי הדמויות הראשיות לעולם לא יגיע למימוש. זו הייתה כוונתי ותו לא. לא היה בכך רצון לגמד את העובדה שהדמות של וויל הייתה הומוסקסואלית. אין ברצוני לפתוח כעת דיון על כל נושא ההומוסקסואלים בסדרות (אם כי זה יכול להיות חומר טוב לכתבה), אלא רצון ליישר את ההדורים.

ועתה, אענה גם על מספר שאלות.

אמיר שאל לגבי הסדרה Orphan Black ?

איך הסדרה אגב ?

תגובה:

מדובר בסדרה טובה מאד, אם כי העובדה ששחקנית אחת מגלמת כל כך הרבה דמויות קצת מעייפת לפעמים.

נעבור למקבץ שאלות:

בתקווה שאתה עדיין עונה על שאלות:

1. מה דעתך על הסדרה "החץ הירוק" ?

2. מה דעתך על העונות השנייה והשלישית של "הומלנד" ?

3. מה דעתך על "השדים של דה וינצ'י" ?

4. ושאלה בנימה יותר אישית: במה אתה עובד?

תגובה:

1. בקרוב מאד אפרסם "שלב סיכום עונה" לעונה הראשונה ואז תתגלה האבחנה שלי.

2. אני בתהליך של צפייה בעונה השנייה של הסדרה (במקביל לצפייה בעונות 7 ו 8 של דקסטר במסגרת של פרק לשבוע), לאחר שאסיים כל עונה אפרסם "שלב סיכום עונה". עד עתה, ארבעה פרקים בתוך העונה השנייה, אומר רק זאת: אהבתי.

3. אהבתי מאד את העונה הראשונה של הסדרה ואני מחכה לעונה השנייה.

4. אני עובד במחשבים, עם ניסיון להיכנס לתעשיית הטלוויזיה בארץ. יש למישהו קשרים ? ....

מקבץ שאלות נוסף:

1. מה חשבת על השחקן פול ווקר? איך שיחק....

2. מה דעתך על הזמר אריק איינשטיין?

3. אני חייב להזדהות איתך בקשר לשובר שובר שורות, זה באמת משעמם רצח הפרקים הראשונים. אומרים שמוסוף העונה הראשונה זה מתחיל להתרומם ומהאמצע זה כבר זה כבר טס במהירות הקול. אז השאלה שלי בקשר לשובר שורות היא כזאת: העונה הראשונה כל כך לא טובה אז איך היא הסדרה זכתה לעוד עונה? הרייטינג היה גבוה? זה הגיוני?

תגובה:

1. שחקן בסדר, לא יודע אם הייתי זוכר אותו ללא סרטי "מהיר ועצבני". לטעמי, קצת חסר כריזמה. עוד יפיוף הוליוודי.  אבל היי, זו דעתי האישית.

2. לא התחברתי לשירים שלו יותר מדי. היו פה ושם שירים טובים, אבל לא ברמה שהדור של בני ה 60 פלוס מייחסים לו. ניסיתם לשמוע את השיר לילדים "אדון שוקו" ? שיר חמוד.

3. מדובר בסדרת כבלים וככזאת, בדרך כלל נותנים לסדרות הללו הזדמנות נוספת, גם אם הרייטינג לא כה גבוה, זאת במידה ואוהבים את הכיוון הקריאטיבי שלה.

ולשאלות שהגיעו במייל:

שתי שאלות-מקווה שתענה עליהן בצורה כזאת או אחרת:

1. יש מצב שאתה עושה סיכום עונה לסדרה בני ערובה?

2. האם תהיה עונה שנייה?

תגובה:

1. יצא לי לראות את הגרסה האמריקאית וכמעט ולא את הישראלית . יכול מאד שאצפה גם בגרסה הישראלית ואז אערוך השוואה או "שלב סיכום עונה" משותף. נחייה ונראה.

2. היו קוראים שטענו שבדף הפייסבוק של הסדרה הודיעו שתהיה עונה נוספת. אני פחות מעורה במה שקורה בארץ, אז קשה לי לדעת בוודאות. גם אם תחודש, מדובר בערוץ 10, אז לך תדע מתי היא תופק.

פרסום: האם מתוכנן סרט לסדרה "צ'אק" ?

זאקרי לוי, הלא הוא צ'אק ברטאווסקי מהסדרה "צ'אק", התראיין לפני כחודש וחצי לקראת הבכורה בסרט השני בסדרת סרטי Thor בו הוא השתתף, Thor: The Dark World, והעניק פיסת מידע מעניינת לגבי סרט עתידי לסדרה "צ'אק". זאק מדבר על יצירת סרט לסדרה במשך קרוב לשנה, אולם עתה הוא טוען שצריך להמתין מעט. לטענתו, הסדרה עדיין משדרת פרקים בפעם הראשונה במספר ארצות וצריך להמתין שבאותם ארצות יסיימו "להריץ" את הסדרה בכדי להפיק סרט, אשר יתרחש לאחר אירועי הפרק האחרון של העונה החמישית. זאק נתן כדוגמא את העובדה שביפן עדיין משודרת בפעם הראשונה העונה החמישית של הסדרה ולכן, לדבריו, "אין טעם להפיק סרט טלוויזיה לפני שהם הגיעו לסיום המסע. צריך לתת לעניינים להירגע ואז להפיק סרט."

דרך אגב, אחד התכנונים של זאק הוא לגייס את הכספים עבור סרט לסדרה "צ'אק" באותה שיטה שבה גייסו את הכספים עבור הסרט של "ורוניקה מארס". כלומר, לפנות אל המעריצים בבקשת תמיכה לאחר קבלת אישור מ WB. כזכור, המעריצים של "ורוניקה מארס" הגיעו לסכום הנדרש עבור הסרט (2 מיליון דולר) בתוך יומיים בלבד !!! כך שנוצר תקדים, שהוכיח שהרעיון אפשרי.

צריך גם לזכור שכריס פדאק, אחד ממפיקי הסדרה, קיבל אישור לשני פיילוטים בעונת הפיילוטים הנוכחית, סדרה ברוח של צ'אק עבור רשת NBC וסדרת אימה בשם The Woods עבור רשת Syfy. כמו כן, לאדם בולדווין מופקת בימים אלו עונה ראשונה לסדרה חדשה בשם The Last Ship. שרה לנקסטר אמורה לככב בשנת 2014 בסרט The Judge לצד רוברט דאוני ג'וניור. כך שגם במידה וירצו להפיק סרט שכזה, יכול מאד להיות שיצטרכו להתאים את לוח הזמנים במידה ואחד או יותר מהפרויקטים הללו יאושרו.

עבורי, סרט לסדרה אולי יסגור מעגל לאור הצורה בה הסתיימה הסדרה, צורה שעצבנה חלק נכבד ממעריציה הנאמנים שליוו אותה במשך חמש עונות.

מה אתם אומרים ? מעוניינים בסרט שכזה ?

פינת D1D1 רואה סרטים.

Man Of Steel - סופרמן: איש הפלדה - גרסה מעט שונה לסיפורו של סופרמן. לא הסיפור הרגיל כיצד הוא הגיע אל משפחת קנט והפך לסופרמן, אלא גרסה אפלה יותר, המציגה את הבדידות בו חי קלארק קנט עד אשר הוא הופך לסופרמן וניצב אל מול האויב הגדול שלו: הגנרל זוד הקריפטוני, אשר רוצה להקים מחדש את קריפטון על פני כדור הארץ ולחסל את האנושות בתווך. גם סיפור האהבה שלו עם לויס ליין שונה מהסיפור הרגיל, כאשר לויס מגלה מהר מאד את סודו של קלארק והופכת לשותפה לסוד, גם כאשר קלארק מגיע בסוף הסרט לעבוד ב"דיילי פלאנט".

ראשית, לגבי הליהוקים. הנרי קאוויל מציג סופרמן מזן חדש. לא עוד היפיוף הגברי והחסון, אלא יותר מחוספס ומעט יותר אפל. איימי אדאמס, מהבחינה הזאת, היא האנתיתזה לקאוויל, בכך שהיא מעין "הנערה מהבית ממול" ויותר האישה האמריקאית האהובה ובכך יש מעין היפוך לדמויות הרגילות. לורנס פישבורן היה גם הוא ליהוק שונה מאד לדמות של פרי וייט (אפרו-אמריקאי). הליהוק שלפי דעתי לא היה מתאים היה של מייקל שאנון כזוד. לצערי, למייקל אין את הכריזמה לגלם דמות של גנרל צבאי בדמותו של זוד.

נקודה נוספת שברצוני לציין היא, שהסרט מתיישר עם שאר הסרטים של התקופה האחרונה, כאשר בתחילת הסרט יש תסריט ברור ואז החצי השני עוסק במלחמה. לי זה קצת נמאס. נכון, צריך להיות מאבק בין זוד לסופרמן, אבל למה זה צריך לקחת כמעט מחצית מהסרט. במה הסרט נבדל משאר סרטי הגיבורים. לפי דעתי, צריך לשים דגש יותר על התסריט ופחות על הלחימה.

אז, לראות או לא לראות ?

מדובר בגרסה מעניינת מאד לסיפורו של סופרמן, אבל לפי דעתי יש חורים בתסריט. נכון שמדובר בסרט של 143 דקות, אבל היו חייבים לסגור את הקצוות של סיפורו של קלארק הצעיר בצורה טובה יותר (למרות שהפלשבקים היו רעיון מעניין ונכון), בזמן סרט נוסף או על חשבון קטעי הלחימה. בסך הכל, זהו סרט נחמד לצפייה, אבל בוודאי שלא סרט היסטרי. קאוויל מצליח להתמודד עם התפקיד הראשי בהצלחה, אבל ללכת לראות את הסרט בקולנוע לא הייתי הולך. סרט טוב ל DVD.

White House Down - וושינגטון על הכוונת - האמריקאים אוהבים בשנים האחרונות להתעסק בסרטים על הבית הלבן וניסיונות ההשתלטות עליו או על הנשיא. זהו עוד סרט ברשימה, כאשר צ'אנינג טאטום מגלם את דמותו של ג'ון קייל, לשעבר חייל שעתה רוצה לעבוד באבטחה של הנשיא, אך ביום שהוא מביא את ביתו לראיון בבית הלבן, ראש האבטחה של הנשיא משתלט על הבית הלבן ומנסה לתפוס את הנשיא בכדי להשיג את האפשרות לירות טילים גרעיניים.

אחרי צפייה בסרט נדמה לצופה, שהוא מביט בסרט נוסף בסדרת "מת לחיות", רק שברוס ויליס לא משחק בסרט, אלא טאטום. המבנה כל כך שחוק ומשומש, עד שאפילו השורות דומות וגם השם של טאטום בסרט דומה (לויליס קראו בסרטי "מת לחיות" ג'ון מקליין).

מצד שני, ניכר שיש אמירה בסרט, כאשר מדברים על ניסיון של נשיא אמריקאי שחום עור להגיע להסכם עם איראן לאחר שהוא לא מצא פצצות גרעין בפשיטה שערך באיראן. אפשר גם לקרוא לסרט "הסתה" בעיקר משום שהוא מנסה להשריש את ערכי הדיבור במקום לחימה (הנשיא רוצה "להשאיר חותם" כמו גדולי האומה וזה אומר שלום עם האויב המר). לא יכול להיות סרט בעל אמירה כה חדה.

מלבד טאטום ניתן לציין שמות גדולים נוספים כגון ג'יימס וודס (ווקר הרשע של הסרט), ג'יימי פוקס (הנשיא סוייר), מגי ג'ילנהול (קרול, הסגנית של ווקר וחברה לשעבר של קייל). אבל כרגיל, את ההצגה גונבים הילידים, במקרה הזה, ג'ואי קינג בדמות אמילי קייל, בתו של ג'ון.

אז, לראות או לא לראות ?

אפשר לראות, בעיקר עבור חובבי הז'אנר או אנשים שלא צפו בהם בכלל. מדובר בסרט אקשן טוב, אבל צפוי מאד, כולל הטוויסט בסוף, אשר מגלה מי באמת נתן את ההוראה. סרט להעביר איתו שעתיים, לאחר מכן תשכחו ממנו, אבל השעתיים יעברו די בהנאה.

The Wolverine - וולברין - יו ג'קמן חוזר לגלם את תפקידו של לוגן (וולברין) בסרט חדש בסדרה, אשר בניגוד לשני הסרטים הקודמים שיצאו מתרחש דווקא לאחר אירועי שלשת סרטי X-Man ולא מהווה פריקוול. בסרט זה, לוגן מיוסר על כך שהרג את ג'יין בסרט השלישי בסדרה והוא לא מעריך את העובדה שהוא חי חיי נצח. בנקודה הזו בזמן מאתרת אותו אישה צעירה בשם יוקיו (רילה פוקישימה) ומבקשת ממנו לטוס איתה לטוקיו בכדי שהמאסטר שלה, יאשידה (האל יאמנוצ'י) אותו הציל לוגן בסוף מלחמת העולם השנייה, ייפרד ממנו לפני מותו. כאשר לוגן מגיע למקום מתברר לו שמנסים לרצוח את נכדתו של יאשידה, מאריקו (טאו אוקמוטו), אשר אמורה לרשת את החברה של סבה על חשבון אביה, ולאחר שהוא מסייע לה לשרוד, למרות שמוטנטית בשם וייפר (כימאית, אשר יורקת ארס ומשילה עור כנחשית) מצליחה לגרום לו להיות אנושי, הוא מוצא טעם לחייו, אך מגלה שיש מישהו שעומד מאחורי המזימה הגדולה ויש לו חלומות גדולים מאד ובעיקר רצונות גדולים מלוגן, אותם הוא יישם גם אם לוגן יתנגד.

לפי דעתי, מדובר בסרט החלש ביותר בסדרה. הרעיון מוכר מאד: הגיבור מיוסר ובסוף מוצא טעם לחייו לאחר שהוא מוצא אהבה חדשה (למרות שבסוף הסרט [זהירות, ספויילר גדול] הוא עוזב אותה). יש אקשן נחמד מאד אבל לא יותר מכך, התסריט די משעמם וצפוי. רילה וטאו כובשות את המסך, אבל הסרט חסר תוכן של עולם המוטנטים (למרות דמות אחת או שתיים), שכה נחוץ בכדי להחיות את סוג הסרטים הללו, תוכן שאולי יגיע בסרט הבא בסדרה, וזאת מאחר שכאשר הסרט מסתיים רואים את לוגן נפגש עם מגנטו, האויב הגדול שלו, ועם פרופסור אקסבייר, אותו הוא חשב למת, והשניים מספרים לו שיש איום חדש על המין המוטנטי. כלומר, בסרט הבא נפגוש שוב הרבה מוטנטים.

אז, לראות או לא לראות ?

הסיבה היחידה לצפות בסרט (מלבד שתי הנשים החמודות) היא ההכנה לסרט הבא בסדרה. הבעיה היא, שמדובר בסרט של 140 דקות. אז, תחליטו האם אתם מעוניינים להשקיע זמן רב כה רב כהכנה, או שתצפו בסצינה האחרונה של הסרט (לאחר שהכתוביות מתחילות) בלבד. ההחלטה בידיים שלכם.

 

פירסום: נקבע מועד חזרת הסדרה Bates Motel.

הסדרה Bates Motel תחזור לעונה שנייה בימי שני החל מה 3 במרץ 2014. מישהו רושם את התאריך ביומן ?

שלב סיכום עונה: Damages, עונה חמישית: סגירת מעגל.

אין כמעט ספק בכך, שאחת מהסדרות האיכותיות של העשור האחרון הייתה הסדרה Damages. קשה להבין כיצד הסדרה לא הצליחה לשרוד יותר משלש עונות בערוץ FX ולקבל במזל רב שתי עונות נוספות מערוץ בתשלום בשם Audience Network. הסדרה הצליחה לשלב תסריט מעולה לצד משחק מדהים של שתי הכוכבות רוז בירן וכמובן, גלן קלוז. מבט מעמיק על העונה החמישית של הסדרה מגלה עובדה די ברורה: הרצון של מפיקי הסדרה, שידעו עוד לפני תחילת ההפקה שמדובר בעונה האחרונה שלה, לסגור את כל הקצוות האפשריים.

לכאורה, הסיפור המרכזי של העונה עסק במשפט של צ'אנינג מקלרן (ראיין פליפה), בעל אתר אינטרנט שמפרסם הדלפות (ככל הנראה עם קריצה ל"ויקיליקס"). נעמי וולינג (ג'נה אלפמן) מוסרת מידע חסוי למקלרן על מסחר פנימי במקום שהיא עובדת בו, אך לאחר שהיא מוסרת את המידע מתפרסמים אימיילים פרטיים שלה המביכים אותה. זמן לא רב לאחר מכן, נעמי נמצאת מתה באמבטיה שלה כשכולם חושבים שהיא התאבדה, אך למעשה היא נרצחה. רייצ'ל, בתה של נעמי, תובעת את מקלרן על מותה של אמה. לאט לאט מתגלה האמת.

אך למעשה, עומד סיפור נוסף בבסיס העונה: המאבק הסופי בין אלן פרסונס (בירן) לפטי יוז (קלוז). בתחילת העונה, אלן עומדת להעיד נגד פטי במשפט המשמרות על נכדתה, לאחר שבנה של פטי, מייקל, תובע ממנה משמורת מלאה. פטי יוצרת מצב שאלן תעמוד נגדה במשפט, כאשר אלן תייצג את מקלרן ופטי את רייצ'ל. המאבק הסופי בבית המשפט: האם אלן מספיק טובה לנצח את פטי ?

חשבתם שקיבלתם את הסיפור המרכזי ? מסתבר שלא. במשך העונה כולה, התסריטאים מצליחים להראות שכשם שאביה של פטי היה אחראי ליצירתה של פטי, כלומר, למעין מפלצת, אשר תעשה הכל בכדי לנצח, כולל לשלוח מישהו לרצוח את אלן בעונה הראשונה, כך פטי מנסה להשלים את הפיכתה של אלן למפלצת בדמותה. הקווים המקבילים בין השתיים מודגשים במיוחד לאחר שמתגלה שלפטי הייתה ילדה שנולדה מתה וגם לאלן יש סיבוכים בהריון, אשר גורמים לה לסחרחורת ולדימום.

דוגמא נוספת מגיעה בדמות סגירת המעגל בצורת האובדן ששתיהן חוות. בעונה הראשונה דיוויד, ארוסה של אלן, נרצח ואילו בפרק האחרון של הסדרה מייקל, בנה של פטי, נרצח על ידי הרוצח אותו שלחה פטי לרצוח את אלן בעונה הראשונה. סגירת מעגל מכל הכיוונים, אשר ברורה מאד לאור ההזיות של אלן על דיוויד המת במהלך העונה כולה.

ולבסוף, בפרק האחרון של העונה, הצופים רואים כיצד אלן למעשה שולחת אדם למותו (כמעט לא במודע), לאחר שהיא מבינה שהוא עומד להרוס את התיק עליו היא עבדה. מהלך שלמדה מפטי עוד בעונה הראשונה. אולם, כאשר אלן מבינה מה שהיא עשתה ולמרות שהיא משיגה את ההכרה שרצתה מפטי, לאחר שגם ניצחה אותה בבית המשפט, היא עושה את המהלך שפטי לא מצליחה לעשות: להרפות. היא מעדיפה לוותר על הנקמה שלה בפטי (למרות שזו ניסתה לרצוח אותה), לחיות את חייה עם כריס (לא נקבע בבירור שהם חיים ביחד, אך זה נרמז) ועם בתה ולא לעבוד כעורכת דין, מאחר שהיא ראתה מה זה עושה לה, בעוד שפטי לא מצליחה לסלוח לאביה הגוסס גם בימיו האחרונים ולמרות שהביסה אותו שנים קודם לכן. כך, בעוד שאלן נמצאת בתנועה קדימה עם בתה, פטי נשארת קפואה במקום שהיא נמצאת, בדיוק כפי שהתמונה האחרונה של הסדרה מראה. מהבחינה הזאת, הרעיון, התסריט והביצוע היה מדהים.

היו מספר אלמנטים שמפריעים מעט לצופה בעונה הזאת. ראשית, עבור סדרה כה איכותית, עשרה פרקים בעונה זה מעט מדי. כאשר סדרות גרועות רבות זוכות למינימום 13 פרקים בעונה, חבל שעבור סדרה שכזאת הסתפקו בעשרה פרקים בלבד.

כמו כן, למרות שכביכול הסיפור האמיתי של העונה הוא מה שמתרחש מתחת לפני השטח בין אלן לפטי, הרי שסגירת המשפט של מקלרן לאחר חמש דקות מהווה אנטי קליימקס גדול מאד, וזאת מאחר והוא תופס מקום גדול מאד בסיפור של העונה. בהקשר הזה, הצופה אמנם מגלה מה באמת קרה לנעמי וולינג ויכול להיות שהם מקבלים מעין סגירה של הסיפור כאשר הם מגלים שראטגר (ג'ון האנה), אשר היה היוזם של הרצח של נעמי, מוצא בעצמו להורג, אך הסיפור לא יוצא החוצה.

ולבסוף, בגלל הידיעה המוקדמת שמדובר בעונה האחרונה של הסדרה, אשר באה לידי ביטוי בסאב טקסט, קיימת תחושה כמעט מהפרק הראשון של העונה של אווירת סיום. קצת מדכא להעביר כך עונה שלמה.

אז, לראות או לא לראות ?
לראות. מדובר באקורד סיום לסדרה איכותית מאד (שאני ממליץ גם לראות את ארבע העונות הקודמות שלה), שגם העונה החמישית שלה הייתה טובה. אולי לא מדובר בעונה הטובה ביותר שלה, אך ללא ספק היא תעניק לצופה הנאה, בעיקר בשל התסריט המעולה שלה ומשחק מעולה.