יום רביעי, 27 ביוני 2018

שלב סיכום עונה: Homeland, עונה שביעית: שובה של המלחמה הקרה



כפי שאפשר היה לצפות מסוף העונה השישית של הסדרה, היא הובילה אל תוך העונה השביעית ולמעשה הכינה את הקרקע לכך. אולי חלק מהצופים לא אהבו אותה, אך ממבט נייטראלי אפשר לומר שבמספר אלמנטים הסדרה הצליחה להתרומם לאחר עונה שישית שהייתה פחות טובה.

ראשית, מדהים לראות כיצד בכל עונה התסריטאים של הסדרה מצליחים להישאר רלוונטיים מבחינה פוליטית. אין ספק שמבחינה פוליטית הנושא החם ביותר (ואולי הישראלים לא יאהבו לקרוא זאת) הוא נושא ארה"ב-רוסיה. עונה שביעית זו של Homeland עסקה בכך בהרחבה ובניסיון של הרוסים להשפיע על הדמוקרטיה בארה"ב, אולי מתוך הרעיון של ניסיון ההשפעה שהרוסים עשו כאשר תרמו לכך שדונלד טראמפ נבחר לנשיאות ארה"ב.

מבחינה מעשית, זה היה מרענן מאד עבור צופי הסדרה להפסיק ולעסוק מדי עונה בנושא הטרור האיסלמי העולמי ולנסות לחזור לימי המלחמה הקרה בין ארה"ב ורוסיה, תקופה אשר היוותה בסיס גדול מאד לסרטים ולסדרות רבות.

נקודה חיובית נוספת שהסדרה החזירה בעונה זו היא את קרי החולה. בעונות הקודמות אפשר היה לזהות קרי מתונה יותר מאשר ניבטה בעונות הראשונות של הסדרה לאחר שכביכול היא טופלה עבור המחלה שלה (היא סובלת מדו קטביות). בעונה זו התברר שהכדורים שהיא לקחה כבר לא משפיעים עליה ואז היא נכנסת לסחרור. הסחרור הזה הוכיח שהדמות של קרי נמצאת במיטבה כשהיא בצורה הזאת ולא כמו שראו אותה בעונות קודמות, כאשר היא יותר רציונלית.

מצד שני, היה מעצבן לראות כיצד לאחר שבעונות קודמות (וגם העונה) הדמות של קרי נלחמה בכדי לגדל את בתה הרי שבסופו של דבר היא נכנעת לקריירה ולמחלה שלה ונותנת לאחותה לגדל את פרני, הבת שלה, אולי מתוך ההבנה שהיא לא מתאימה לגדל ילדים. ואני שואל, אז בשביל מה היה כל המסע הזה בעונות הקודמות ?

סופה של העונה היה מעניין מאד, אך לא מובן. אין כמעט ספק בכך לכל מי שצפה בעונות 6 ו 7 של הסדרה שהדמות של אליזבת קין (אליזבת מארוול) לא יכולה להיות נשיאה בשל ההחלטות שהיא קיבלה כמעט מההתחלה כאשר הצופה מתוודע אליה. בשל כך, לא היה ברור כיצד התסריטאים קבעו כי ניסיון ההדחה שלה נכשל בבית המשפט. לאחר מכן, כאשר הרוחות נרגעו ונדמה היה שהכל חוזר לקדמותו לפתע פתאם אליזבת מחליטה לוותר על הנשיאות, כאשר אף אחד לא ראה את ההחלטה מגיעה. יכול להיות שרצו להפתיע, אבל זה היה קצת מאולץ ודי הפריע לאחר עונה טובה מאד מבחינה תסריטאית.

גם הסוף שבנו לקרי בעונה זו היה מעניין מאד. לאחר שאחת מהתמות בעונה זו הייתה המחלה של קרי, אשר חזרה לקדמת הבמה, הרי שבסוף העונה לאחר שקרי אשר נתפסה על ידי הרוסים ולא מוכנה לשקר בפני המצלמות ולהודות שהיא אחראית למזימה על אדמת רוסיה היא לא מקבלת את התרופות ואז היא מתחילה לצאת מדעתה. מצד שני, לא היו צריכים להראות אותה בעת חילופי השבויים בתום העונה, אלא אם הדמות של גורין, אשר שוחרר תמורתה עבור הרוסים אמור לגלם תפקיד משמעותי בעונה השמינית והאחרונה.

אז, לראות או לא לראות ?

באופן כללי, מדובר בעונה טובה, מאד. יכול מאד להיות שהצופים אשר התרגלו למנת הטרור השנתית שלהם בסדרה מעט יתאכזבו לראות משחק של יותר חתול ועכבר, או משחק מוחות כפי שהיה נהוג במלחמה הקרה, אבל כעונה שלמה מדובר בסיפור מעניין, אשר הוצג בצורה טובה מאד.

כמו כן, העובדה שמדובר בהמשך הסיפור אשר החל להתפתח בעונה השישית היה שדרוג לטובה, לאחר שעונות ארבע וחמש עמדו בפני עצמן.

מצד שני, אפשר כבר להתחיל לזהות כיצד התסריטאים כבר לא יודעים לאן לקחת את הדמויות. אמנם הבאת קרי אשר עוברת לאיטה התמוטטות עצבים עד ההתפרקיות המוחלטת הייתה מהלך מעניין ובעיקר נכון, אך לאחר שכבר הביאו את הדמות לנקודה מסוימת הניסיון להחזיר את הדמות לאחור מעיד יותר על מחסום כתיבה וניסיון לחזור למוכר ולאהוב. לכן, לא פלא שהעונה השמינית צפויה גם להיות האחרונה שלה. אם כי, יהיה מאד מאכזב לאבד את הדמות של קרי מתיסון ובעיקר את קלייר דיינס, אשר הצליחה לגרום לכך שקשה יהיה לחשוב על שחקנית אחרת, אשר יכולה לגלם את הדמות הזאת. 

תגובה 1:

אנונימי אמר/ה...

ty מקווה שתהיה עונה אחרונה מוצלחת כמו הקודמת