יום שבת, 10 במרץ 2012
ביקורת הזהב של A.
Hell On Wheels - "גיהנום על גלגלים"
מלחמת האזרחים באמריקה הסתיימה. האומה היא פצע פתוח. חייל מצבא הצפון נכנס לתא וידויים בכנסיה ומתוודה על טבח נורא שהוא וחבריו ביצעו בדרום בזמן המלחמה. הכומר שואל אותו על מרידיאן. החייל לא מבין. איך הכומר יודע על מה שהם עשו במרידיאן? בתגובה הכומר פותח את החלון, שולף אקדח, ויורה ירייה אחת בראשו.
ככה סדרה טובה מתחילה.
"גיהנום על גלגלים" מתרחשת בשנת 1865, במרחבי אמריקה הפראיים. או במילים אחרות – היא סוג של מערבון. וכמיטב המסורת של המערבונים יש בה גיבור שהוא אנטי-גיבור מיוסר המחפש נקמה בעזרת רובה, סוס ומבטא דרומי. יש בה גם רכבות, אינדיאנים, מרחבים פתוחים ועלמה במצוקה שהכרחיים כדי להשלים את התפאורה. אבל הייחוד שלה הוא שהיא מכילה גם הרבה יותר מזה. הרבה יותר.
"גיהנום על גלגלים" הוא שמה ההיסטורי של עיר האוהלים הנודדת שהקימו הפועלים שעבדו בהקמת פרויקט הבניה השאפתני ביותר באותם ימים – הנחת מסילת הרכבת החוצה את היבשת ממזרח למערב. משמה של העיר כבר ניתן להבין שהחיים שלהם לא היו פשוטים. גיבור הסדרה הוא קולן בוהנון, חייל לשעבר בצבא הדרום, שיוצא לנקום אחד אחד בכל חיילי הצפון שרצחו באכזריות את אשתו ובנו. במסע הנקמה שלו הוא נקלע אל פרויקט הבנייה, שם מתקבצים להם השוליים של החברה האמריקאית באותם ימים – עניים, מהגרים אירים, זונות, עבדים משוחררים ואנשים מפוקפקים מכל סוג שהוא.
כדי להבין עד כמה המצב מורכב, צריך קצת רקע היסטורי על ארה"ב של אותה תקופה. המדינה הענקית והמבולגנת, שעברה מלחמת אזרחים נוראה שקרעה אותה לגזרים, מתחילה להתאושש ומנסה להעמיד פנים כאילו כלום לא קרה - דרום וצפון מעולם לא היו אויבים, ומעולם לא הייתה עבדות. כמובן, שזה לא באמת עובד כל כך יפה. אנשי הדרום והצפון עדיין שונאים אחד את השני, השחורים מקבלים אמנם תשלום עבור עבודה, אבל התשלום מועט מאוד והיחס אליהם גזעני ומחפיר. וכל זה בלי להתייחס לסכנות האזור, שהרי המדינה היא ענקית ושטחים רבים ממנה הם עדיין פראיים, בלתי ממופים ונשלטים על ידי אינדיאנים.
היופי בסדרה הוא שכל הקשיים האלה הופכים ביחד למעדן תסריטאי משובח. קולן הגיבור הוא דמות ראשית נהדרת. הוא מלא פגמים, אבל גם כובש את הצופה ומעורר הזדהות באופן מוחלט. הוא מנסה לעשות את הדבר הנכון לדעתו, אבל זה לא מוביל אותו בכיוונים הנכונים. הוא מלא תושייה, אבל גם מיואש ומלא מרירות. והכי חשוב - הוא רק דמות אחת בתוך קלחת דמויות חזקות וחכמות, שמושכות כל אחת לכיוונה, ובונות סיפור חזק ומהודק: דוראנט, הבעלים על חברת מסילת הרכבת, והמוח המניפולטיבי שמאחורי המסילה. לילי בל, העלמה בהירת השיער, שהיא אמנם לעיתים העלמה במצוקה, אבל היא גם אישה חזקה שיודעת לנצל הזדמנויות ולעמוד על שלה. אילאם, העבד המשוחרר והכריזמטי, שמוכן ללכלך ידיים אם צריך, כדי להשיג לעצמו עתיד אחר. השוודי, שהוא דמות מעוותת ומפלצתית, הנאמן רק לעצמו, ורודף ללא הרף את קולן. ואלו רק חלק מהדמויות.
הסדרה מושקעת עד לפרטיה האחרונים, מהתלבושות דרך העריכה ועד הסאונד כמיטב המסורת של AMC. את הסדרה צילמו לפני העלייה לשידור, עובדה שהשאירה זמן לשינויים אחרונים ותשומת לב לפרטים קטנים שלא נמצאת ברוב הסדרות שמשודרות היום, ומצולמות בלוח זמנים צפוף. אורכה של העונה הראשונה של הסדרה הוא 10 פרקים, והתחושה הכללית היא של סרט אחד ארוך וחזק. בכלל, כנראה מומלץ לראות כמה פרקים ביחד וליהנות מאיכות של סרט מערבון, באורך של סדרה.
מומלץ.
הערה: מדובר בביקורת של קוראת נאמנה של הבלוג.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
תגובה 1:
מסכים עם על מילה , תודה רבה!
הוסף רשומת תגובה