בעקבות גמר גביע ווינר בכדורסל: 3 בעיות שיש למכבי תל אביב ולהפועל ירושלים ומה הן צריכות לעשות.

כשכתבתי את הביקורת שלי על משחק נבחרת הכדורגל מול לטביה קיבלתי כמה תגובות שביקשו ממני להמשיך ולכתוב ביקורות על אירועי ספורט. בתחילה החלטתי לא לעשות זאת ולהסתפק בדיווח ובכתבות על סרטים וסדרות מחו"ל, אולם לאחרונה הפצירו בי שוב לכתוב ביקורות מסוג זה, לכן קיבלתי החלטה לכתוב על משחקים יוצאי דופן, המשחק ביום חמישי האחרון היה כזה, כשהפועל ירושלים ניצחו את מכבי תל אביב בגמר גביע ווינר.
נתחיל בהפועל ירושלים.
כולם מדברים על סימונס ועל הצורה שהוא ניצח את מכבי. כל מי שמבין בכדורסל יודע דבר אחד: סימונס לא מספיק טוב לקבוצות גדולות. ולא, ירושלים היא לא קבוצה גדולה, לכן הוא מתאים לה כל כך. סימונס הוא מסוג השחקנים שפשוט מעצבן להסתכל עליו, גם אם הוא משחק בקבוצה שלך. סימונס שחקן אחד על אחד נהדר אבל הוא סוליסט, משחק לבד ולא משתף את השחקנים לידו, ראו את זה טוב מאד במשחק ביום חמישי. כשסימונס קלע, ברבעים השני והרביעי, ירושלים הצליחו לברוח קצת למכבי, כשלא הלך לו, ברבע השלישי, ירושלים בקושי הצליחו לקלוע סל, ככה אי אפשר לשחק בקבוצה שיש לה יומרות לקחת אליפות, אם מכבי חיפה היו קצת פחות נאיביים ירושלים אפילו לא היו עוברים את חצי הגמר.
נקודה שנייה לגבי הפועל ירושלים היא העובדה שאין לה עדיין רכז. הרכז הטבעי היחיד בקבוצה הוא יוגב אוחיון אבל הוא הגיע לקבוצה מאוחר ועדיין לא השתלב בה, לכן כרגע הוא עדיין יותר הורס לקבוצה מאשר תורם לה. התרומה היחידה של אוחיון היא בעובדה שהוא עוד שחקן ברוטציה. אוהדי ירושלים ינסו להגיד שנעימי הוא הרכז אבל הוא לא. נעימי היה ויישאר תמיד קלעי, הוא לא רכז במהותו וחושב תמיד על הזריקה מאשר על המסירה, והאבסורד הוא שיש לו את היכולות להיות רכז נהדר: יש לו צעד ראשון מהיר, יש לו יכולת קליעה מרחוק, עובדה שגורמת לשומר שלו להיצמד אליו ולנעימי קל יותר לעבור אותו בצעד הראשון המהיר שלו, ולבסוף, יש לו גם יכולת מסירה טובה אבל הוא לא משתמש בה לעיתים קרובות. כל עוד הוא לא יעשה את הסוויץ' במוח לתפקיד הרכז הוא יישאר תמיד תקוע בין מה שמבקשים שיעשה למה שהוא עושה בפועל.
ולסיום, כולם מציינים שלירושלים חסר שחקן גדול בצבע, שישחק עם הגב לסל וזה נכון, אבל הבעיה היא שגודס בנה קבוצה של פורוורדים זריזים ואתלטים ואם הוא יביא שחקן מאסיבי לצבע המשחק של ירושלים ישתנה לחלוטין ואני לא בטוח שלשנות קונספציה שנייה לפני שהליגה נפתחת היא דבר חיובי, אליפות היא לא תיקח, כי האבסורד הוא שגם כשמכבי איבדו את האליפות ירושלים לא היו שם לקחת אותה ובכך הם הנציחו את מעמדם כלוזרים, אז לפחות שתשחק כדורסל מלהיב.
חלק מאותם בעיות שירושלים נתקלה בהם גם מכבי תל אביב סובלת.
הבעיה הראשונה היא העובדה שאין לה רכז. ליתר דיוק, הרכז הראשון שלה הוא לא הרכז שצריך לפתוח. כולם דיברו על וויז'נייבסקי כרכז הראשון ולפי מה שראיתי במשחק אתמול יש לו בעיה לשחק כרכז יחיד בקבוצה. במהותו הוא רכז שאוהב למסור ולא כל כך לקלוע, ירושלים ידעו את זה ונתנו לו לזרוק ולזרוק והוא נפל למלכודת, במקום להניע את הקבוצה עם משחק פנימה והחוצה, להיכנס לתוך ההגנה האיזורית של ירושלים שבין כה וכה אין לה חוסם, הוא ירה כל הזמן מבחוץ והמשחק התבלגן. רק כשעבר לשחק לצידו של גל מקל, אשר תיפקד כרכז, הוא נרגע וחזר קצת לעצמו. הוא לא מוכן לתפקד כרכז ראשון בקבוצה. לפי דעתי, מקל הוא זה שצריך לפתוח כי בלתי אפשרי שפרקינס, אנדרסון ואיידסון ישחקו באותו הרכב בגלל ששלושתם רוצים את הכדור בידיים שלהם וזה בלתי אפשרי. מקל שיחק אתמול מהרבע השלישי בצורה מצוינת ומגיע לו לתפקד כרכז הראשון, לפחות לנסות אותו בהתחלה בליגה הישראלית ואם זה יעבוד בצורה טובה, גם ביורוליג, אם ריקי רוביו יכול גם מקל יכול.
ציינתי זאת בפסקה הקודמת אבל ארחיב זאת כך: אנדרסון הוא בעיה שמכבי צריכה להתמודד איתה. אם מכבי רוצים להגיע רחוק הקבוצה צריכה להיות בידיים של איידסון ולא של אנדרסון. אנדרסון שחקן נהדר אבל התלות בו לא טובה למכבי בדיוק כמו שהתלות של ירושלים בסימונס לא בריאה לה. אם איידסון היה עוזר למקל לנהל את המשחק של מכבי הם לא היו זורקים אתמול 38 זריקות לשלוש במשחק, יותר זריקות לשלוש מאשר לשתיים !!! אנדרסון צריך לקבל את הכדור אחרי שהוא כבר עבר בין כמה ידיים של שחקני מכבי כדי לסיים את המהלך ולא בתור המהלך הראשון בהתקפה. אם זה יקרה אני לא רואה קבוצה בארץ וגם בחו"ל שתוכל לעצור את מכבי.
ולבסוף, צאק איידסון. כולם מתפלאים איך הם לא רואים את השחקן שלקח את היורוקאפ וזכה בתור השחקן המצטיין בפיינל פור של הטורניר. יש לכך כמה סיבות: הסיבה הראשונה היא שאנדרסון לקח את הקבוצה אליו ובאותו מידה גם את הכדור ואיידסון לא מסוג השחקנים שייקחו בכוח, הוא מתאים את עצמו לקבוצה ולא מבין שהוא צריך לקחת בכוח ולהנהיג את מכבי. שנית, העובדה שמכבי לא משחקת את הכדורסל שהוא אוהב, המשחק החכם של פנימה והחוצה ובמיוחד המשחק עם הגבוהים שהיה אהוב עליו בוילנה. זה לא קורה משום שאין למכבי גבוה דומיננטי מתחת לסל, פישר, לאזמה ולאמפה משחקים יותר עם הפנים לסל ואין להם את המאסה לשחק את סוג המשחק הזה, סוג משחק שמשחרר את איידסון לקליעות שלוש פנויות ואז הוא מחמם את הידית שלו וכשהשומר שלו נצמד אליו הוא עובר אותו בצעד ראשון. הגבוה היחיד שאולי היה יכול לשחק את המשחק הזה עם איידסון היה יניב גרין אולם גרין לא מסיים טוב מתחת לסל ולכן לא נותנים לו את הכבוד שצריך ונצמדים אליו לדאבל אפ כדי לשחרר את איידסון ליצור כפי שהוא רוצה.
מה שתי הקבוצות צריכות לעשות ?
לגבי ירושלים זה פשוט: במידה ואוחיון לא יצליח להשתלט על עמדת הרכז היא צריכה להביא רכז ויפה שעה אחת קודם, לגבי הגבוה המאסיבי היא צריכה להחליט אם היא מוכנה להסתכן בשינוי המערך שלה, לפי דעתי אם היא תעשה זאת היא תפסיד ולכן היא צריכה גבוה מסוגו של פישר שיש לו יכולת חסימה אבל עדיין יש לו יכולת קליעה מרחוק ולגבי סימונס אין מה לעשות, הם יקומו וייפלו איתו, כשהוא יהיה טוב ירושלים תפרח, כשהוא לא יהיה טוב היא תיפול.
לגבי מכבי, גל מקל צריך להיות הרכז הפתוח ואם וויז'נייבסקי משחק אז רק לצידו, איידסון צריך לנהל את העניינים לצידו של מקל ואנדרסון צריך לקבל את הכדור לקראת סוף ההתקפה ולא בתחילתה כדי לסיים את המהלך, או כששום דבר לא הולך וצריך לעשות סל בכוח. אם מכבי תיישם את שלושת השיפורים הללו היא תהיה קבוצה טובה יותר ופחות, הרבה פחות, פגיעה.