לפני קצת יותר משבוע "נפחה את נשמתה" אחת הסדרות המדוברות ביותר בעשור האחרון Game Of Thrones. לא עברו דקות בודדות מרגע סיום העונה השמינית והאחרונה שלה הסדרה ומעריצי הסדרה החלו לקטול את העונה כולה ואת פרק הסיום שלה בפרט. למען האמת, קשה היה למצוא מעריץ אחד (להבדיל מצופים רגילים שצופו בסדרה) שאמר מילה אחת טובה על סיומה של הסדרה.
צריך לציין זאת כבר מההתחלה. נקודת ההתחלה של היוצרים הייתה גרועה מלכתחילה. אפשר היה לזהות ירידה דרסטית באיכות הסדרה מהרגע שהיא הפסיקה להתבסס על הספרים. נדמה היה לעיתים שיוצר סדרת הספרים, ג'ורג' ר ר מרטין, שעל פיה נוצרה הסדרה עושה בכוונה למעריצים ולא מסיים את הספרים האחרונים בסדרה בכדי להעניק לסדרה סוף שונה מהסוף שעל גבי המסך. לא כל כך משנה אם זה המצב, בכל מקרה, העונות האחרונות של הסדרה היו בשתי דרגות פחות טובות מהעונות הראשונות שלה.
הבעיה של היוצרים גדלה עוד יותר, משום שבין העונה השביעית לשמינית הייתה פגרה של שנתיים, אשר יצרה "הר" (משחק מילים נחמד, לא ?) של ציפיות לקראת העונה. ככל שהציפיה גדולה יותר כך גם האכזבה. תוסיפו לכך את העובדה שציינתי בפסקה הקודמת ובה איכות התסריט הייתה פחות טובה בעונות הקודמות ותגיעו למצב שהיוצרים והתסריטים הגיעו למצב שבו הם לא יכלו להתרומם בחזרה ולנפק עונת סיום טובה מספיק עבור המעריצים.
ולבסוף, בכל מה שקשור למבנה של העונה, חייבים לציין בעיה גדולה נוספת. העונות הראשונות של הסדרה נעו בין שמונה לעשרה פרקים בעונה, ואילו העונה האחרונה מנתה שישה פרקים בלבד. זה בהחלט לא היה מספיק וזאת למרות שחלק מהפרקים היו בני יותר משעה וכמעט באורך של סרט טלוויזיה. יוצר סדרת הספרים טען שלפי דעתו היו צריכים להיות לסדרה בין עשר לשתים עשרה עונות. העובדה שמספר הפרקים היה מועט השפיעה מאד, משום שאולי חלק מהצופים לא מבינים זאת, אבל זו לא בדיוק סדרה של מלחמות. נכון, יש מאבקים וכמעט מדי עונה יש פרק חזק של מלחמה, בעיקר לקראת סופה, אבל סדרה זו היא בעיקרה מאבק מוחי ופחות פיזי ובעונה זו הגלגל התהפך, כאשר שני פרקים מלאים מתוך השש עסקו במלואם בלחימה ואילו פרק הסיום שימש כאפילוג (מיד אעסוק בכך בהרחבה). כלומר, לתסריטאים נותרו שלשה פרקים להכין את הקרקע לשני מאבקים גדולים מאד, החשובים ביותר של הסדרה. זה לא מספיק. בהחלט לא. משום שדווקא הפרק לאחר המלחמה ב"מלך הלילה" היה הפרק הטוב יותר. ואז הגיע פרק הלחימה הנוסף נגד סרסי ואכזב.
אם נתייחס גם לפרקי המלחמות. אני מצטער, אבל דווקא השימוש בפרק אחד, גם אם הוא ארוך, לכל מלחמה היה טעות אחת גדולה. בפרקים מהסוג הנ"ל דווקא ההפסקה באמצע יוצרת אפקט גדול הרבה יותר וציפיה גדולה יותר, במיוחד בפרק הלחימה נגד "מלך הלילה", שהיה לטעמי טוב בהרבה מהפרק נגד סרסי, אשר למעשה לא הראה כמעט לחימה אלא שחיטה וזה בדיוק מה שהתסריטאים רצו, להראות שדאינרייז הפכה למעשה לסרסיי החדשה ולכן גם חיסולה בפרק הסיום היה אקט נכון. במידה והיו יוצרים לפחות את האשליה בפרק הראשון מבין שניים של לחימה שיש התנגדות כלשהי אולי האפקט היה טוב יותר, אבל אז התסריטאים לא היו מקבלים את האפקט שרצו.
בכל מה שקשור לחלק הקריאטיבי של הסדרה, אפשר היה לזהות את האכזבה מקילומטרים עוד לפני שהיא הסתיימה, אבל מבחינה מסוימת התסריטאים, בין אם בהשראת יוצר סדרת הספרים ובין שלא, לא היו להם יותר מדי ברירות, ידיהם היו כבולות.
ראשית, הצופים שקיוו ש"מלכת הדרקונים", דאינרייז, וג'ון סנואו יהיו ביחד בתום הסדרה, הרי שהתגלגלות הסיפור לא אפשרה זאת ברגע שנודע שהיא למעשה הדודה שלו, ואפשר היה לראות גם שברגע שג'ון מגלה את האמת הוא מתרחק ממנה, למרות שהיא עדיין רוצה בו, וזאת בכדי לשמר את ג'ון כאדם טהור לב מצד אחד, ומצד שני בכדי שלא למחזר חומרים, משום שכבר היה לנו "גילוי עריות" במשפחה בדמות ג'יימי וסרסי.
גם הצופים שקיוו שג'ון יהפוך למלך החדש היו צריכים לדעת לאיזה כיוון נושבת הרוח. התסריטאים האמריקאים (גם אחרים אבל בעיקר אמריקאים) אוהבים לעשות משהו שהם לא צריכים לעשות: הם רוצים ללמד. הם רוצים להראות מהו המצב הנכון לעשות. הבעיה הגדולה היא, שהסדרה הזאת ביססה את עצמה על כך שהיא עושה בדיוק ההפך. כבר בעונה הראשונה נד סטארק מאבד את ראשו למרות שהוא נחשב לאדם טהור הלב בממלכה, זמן לא רב לאחר מכן בנו רוב נרצח באותה חתונה מדוברת ולאחר מכן גם אשתו של נד. נכון, לכל אורך העונה השמינית התסריטאים חיסלו דמויות, אבל בעיקרן הן היו דמויות "רעות", או לא כל כך חשובות, או דמויות שמגיע להן למות (תיאו וז'ורה ביניהן). סנסה נשארה בחיים וכך גם אריה, סאם ואפילו טירון (למרות שהוא אפילו יוזם את רציחתה של דאינרייז). במובן מסוים, הסדרה הפסיקה להפתיע. כולם רצו לראות מהיכן תגיע ההפתעה, אבל היא לא הגיעה.
חלק מהתגובות של הצופים הגיעו כבר לאחר הפרק החמישי של העונה, כאשר התסריטאים הפכו את דאינרייז לשוחטת ורוצחת עם. גם במקרה הזה, הכתובת הייתה על הקיר. למרות שלכאורה לכל אורך הסדרה, כביכול נדמה היה שהדמות שלה הייתה היורשת החוקית לכס (לפני שנודע על עברו של ג'ון) אפשר היה לראות שהדמות נמצאת על הסף שבין טירוף לשפיות. ומכיוון שכבר טענתי שהתסריטאים אוהבים ללמד, היה צפוי שהיא לא זו שתשב על הכיסא. בדיוק כמו שג'ון לא יכל להיות השליט. במלחמה צריך לוחם, בעיתות שלום צריך מישהו אחר וזה בדיוק מה שהתסריטאים רצו לומר. הרי היה צריך להיות לקח לכל הסאגה, לא ?
לסיכום, העונה השמינית של הסדרה Game Of Thrones אכזבה, אבל אי אפשר לבוא את יוצריה והתסריטאים שלה בטענות. הכתובת הייתה על הקיר, ודווקא עונות שש ובמיוחד העונה השביעית כבלו את ידיהם של התסריטאים. אם כבר, צריך לבוא בטענות אל התסריטאים, צריך לבוא אליהם בטענות לגבי העונות הללו ולא לגבי העונה השמינית. לא לחינם טענו חלק נכבד מהצופים שהתסריטאים לא ידעו לאיזה כיוון לקחת את הסדרה בלי הספרים להישען עליהם. בנקודה הזאת הם צדקו במאה אחוז.
אפשר וצריך היה לעשות זאת אחרת. גם היום אני לא מבין מדוע הזדרזו לסיים את הסדרה לאחר שמונה עונות. לפי דעתי, היה לה בקנה לפחות עונה או שתיים נוספות, לא עם ההפקה והתסריטאים הנוכחיים (לאור מה שקיבלנו מהם בעונות האחרונות), אבל תמיד אפשר להשתדרג.
מנהלי הרשת היו צריכים לראות את ההידרדרות הקריאטיבית, במיוחד לאור המחאות המתמשכות של המעריצים, שתי עונות קודם לכן ואם אפשר, להתערב בנעשה. הבעיה הייתה שנתוני הרייטינג היו בשמיים וברשת לא רצו לטלטל את הספינה. חבל. בסופו של דבר זה מה שיזכרו מהסדרה ולא את העובדה שמעבר להיסטריה היא גם יצרה היסטוריה והפכה לסדרת פנטזיה שוברת גבולות. מי האמין כאשר היא החלה שסדרה שכזאת תהפוך ללהיט כזה היסטרי. היום, כולם רוצים לשבט את ההצלחה.
דרך אגב, אולי חלק מהמעריצים לא יודעים זאת אבל ההשראה של מרטין לכתיבת הספרים נבעה מ"מלחמת השושנים" ותוצאותיה באנגליה במאה ה 15 ותחילת המאה ה 16. לפי דעתי, גם מי שלא חובב היסטוריה ואהב את הסדרה יוכל להתעניין בהשתלשלות העניינים של המלחמה הנ"ל ובהשלכותיה. נסו, מה ישם לכם להפסיד ?
