שלב סיכום עונה: House Of Anobis, עונה ראשונה: לצפייה עד גיל מסוים.

לפעמים גם לבריטים יוצאת הפקה לא טובה, זו המסקנה הנובעת מהצפייה בסדרה "בית אנוביס", אשר יצאה לשידור בארה"ב בתחילת 2011 בערוץ ניקולודיאון. מדובר בשיתוף פעולה אמריקאי – בריטי (הצילומים נערכו בבריטניה). דרך אגב, בעמוד האינטרנט של הסדרה באותו ערוץ מצוין שהסדרה זכתה לעונה שנייה שתעלה לשידור במהלך 2012 ותכיל 90 פרקים (העונה הראשונה הכילה 60 פרקים).

הסדרה עוקבת אחרי נינה מרטין, אשר הוריה נהרגו בתאונת דרכים וסבתה שולחת אותה ללמוד בפנימיה באנגליה. ביום שנינה מגיעה לפנימיה נערה אחרת, ג'וי, מועזבת ולא שומעים ממנה. חברתה הטובה פטרישיה מתחילה להקים קול צעקה אבל נתקלת במחסום בכל צעד שהיא עושה. במקביל, נינה פוגשת באישה זקנה בשם אמילי, שאח"כ מתברר ששמה האמיתי הוא שרה, אשר גרה בבית בו היא לומדת. שרה מספרת לנינה שלבית יש סוד גדול ושלנינה יש כוח. נינה חוברת לפביאן, נער שעוזר לה מהרגע הראשון שהגיעה ונדלק עליה, והשניים מנסים לפענח את מיסתורי הבית. ככל שהסדרה מתקדמת יותר ויותר תלמידים מצטרפים לחבורה, אשר מגלה שלמורים בפנימיה יש סוד גדול.

כשצפיתי בסדרה המחשבות הראשונות שלי היו על סדרה לנוער בסגנון השמיניה, אך לפי דעתי טווח הגילאים שלה צעיר יותר. לפי דעתי, צופים מעל לגיל 15 יחשבו שמדובר בסדרה לא מתוחכמת בעלת בעיות רבות.

דווקא הרעיון מעניין מאד, הנסיון לרכב על כל נושא ההירוגליפים המצריים לא מקורי, אך תמיד מעניין. קשה להסביר מדוע, אולם הנושא תמיד מגרה את המחשבה וכך גם הפעם. גם התסריט סביר, אם לוקחים בחשבון שהוא מיועד לגילאי 15-10.

כאן נעצרים האלמנטים החיוביים של הסדרה.

אלמנט שלילי ראשון שניתן להצביע הוא הפורמאט שלה. כל פרק בסדרה הוא בן 10 או 11 דקות. בדרך כלל הפרקים שודרו במסגרת של 2 פרקים לשידור, כך שהצופה קיבל כ 22 דקות ליום (מלבד הפרקים הראשון והאחרון שהיו ארוכים יותר). ככה לא כותבים סדרה. לפי דעתי, פרק חייב להכיל 22 דקות מינימום או 42 דקות במקרה הטוב. לעיתים יש קפיצה מפרק לפרק ועובדה זו מפריעה.

אלמנט שלילי שני הוא המשחק. בדרך כלל הצופים רגילים למשחק בריטי נהדר אליו נחשפנו בשנים האחרונות בסדרות בריטיות, אך הפעם מרבית הילדים, כולל נטליה ראמוס, אשר מגלמת את נינה, הכוכבת הראשית, מציגים משחק גרוע ועל גבול הדיקלום. אולי העובדה שמדובר בשחקנים צעירים היא סיבה מקלה, אבל לי זה הפריע.

כמו כן, צילום הסדרה נעשה בצילום וידאו רגיל, עובדה שמקנה לסדרה פשטות וקיימת בלב הצופה הרגשה שמדובר בסדרת דלת תקציב. ואכן, פרט למקרים בודדים, הצילומים נעשו בתוך אולפן. כך שמלבד שחקנים, תסריט, תפאורה, איפור ואביזרים לא הייתה להפקה כמעט הוצאה. אפילו בהפקה של "השמיניה" הישראלית ההפקה הייתה מושקעתת יותר.

לסיכום, למרות רעיון טוב ותסריט סביר, הפורמאט של הסדרה, העובדה שכל פרק הוא בן 10 או 11 דקות, המשחק הגרוע של השחקנים, אפילו בקנה מידה של שחקנים ישראלים צעירים וצילום באיכות פשוטה מאד, יוצרים מוצר בינוני במקרה הטוב, במיוחד לנערים ונערות שמחפשים סדרות עבורם באיכות גבוהה.

אז, לראות או לא לראות ?
ילדים בגילאי 15-10 אולי יכולים ליהנות מהסדרה, הצופים המבוגרים, ובוודאי אלו שנחשפו לסדרות נוער איכותיות, אפילו ישראליות, יתאכזבו ממנה מאד ולכן יכולים לדלג עליה.