יום שישי, 5 ביולי 2019

שלב סיכום עונה: Killing Eve, עונה שנייה: הקסם דעך



העונה הראשונה של הסדרה Killing Eve הייתה כמעט מושלמת. יתרה מכך, זו הייתה אחת העונות שאיכות הסדרה עלתה מפרק לפרק. עובדה נדירה מאד לגבי סדרות, אשר עוברות עליות ומורדות במהלך עונה, גם אם הן בנות שמונה פרקים בלבד. העונה השנייה שלה היא כבר אופרה אחרת לחלוטין.

הסדרה מספרת את סיפורן של וילנל (ג'ודי קומר), רוצחת סידרתית אשר פועלת עבור ארגון סודי בשם "ה 12" ורוצחת עבורם עבור כסף. מנגד נמצאת איב פולסטרי (סנדרה הו), אשר עובדת עבור סוכנות הביון הבריטית במטרה לאתר ולעצור אותה. השתיים מנהלות משחק של חתול ועכבר, כאשר וילנל מתחילה להיות מקובעת על איב ורוצה להיות חברה שלה, משום שהיא רואה בה נפש תאומה ואולי למעלה מכך. העונה מסתיימת בכך שאיב מוצאת את וילנל ודוקרת אותה. 

בעונה השנייה הפכו את היוצרות ויצרו מצב שאיב מקובעת על וילנל. היא חושבת עליה כל הזמן, תוהה אולי היא נמכת אליה ובשלב מסוים אפילו מעדיפה אותה על פני בעלה ועל פני סוכנות הביון שבה היא עובדת. התסריטאים כל כך אוהבים סגירת מעגל שבעוד שהפרק האחרון של העונה הראשונה מסתיים בכך שאיב דוקרת את וילנל הרי שבדקות האחרונות של העונה השנייה (זהירות ספוילר ענק) וילנל, לאחר שהיא מבינה שאיב היא לא הנפש התאומה שלה ושהיא מבינה בדיוק עם מי שיש לה עסק והיא לא רוצה אותה יותר מצליחה להתגבר על האובססיה שלה אליה ויורה בה. 

אחת מהבעיות בעונה זו הייתה שהתסריט שלה הפך ל"כבד" הרבה יותר מהעונה הראשונה. מה שייחד את הסדרה בעונה הראשונה הייתה העובדה שלצד העובדה שמדובר בסדרה אודות רוצחת סדרתית היא הייתה קלילה מאד. נכון, ככל שסדרה נעה קדימה היא אמורה להיות "עמוקה יותר", בוודאי מבחינת הסיפור, אבל האלמנט הנ"ל חסק מאד בחלק נכבד מפרקי העונה. דווקא הפרקים בתחילת העונה בהם וילנל ואיב רחוקות אחת מהשנייה הם הפרקים הטובים יותר, משום שהדמויות נמצאות במצבים שמאפשרים "שורות מחץ", כאשר הן חוברות יחד לקראת סוף העונה, בתחילה משום שאיב רוצה להיוועץ בה כיצד "לשבור" רוצחת סדרתית אחרת ולאחר מכן כאשר הן במשימה להפיל פסיכופת שגרם למות אביו וחיסל חלק נכבד מהאנשים שקרובים אליו, פרקים אלו הם הפרקים פחות טובים. וזה אמור להיות הפוך, משום שכאשר שתי דמויות מרכזיות סוף סוף נמצאות אחת לצד השנייה הרמה אמורה לעלות אבל זה לא קורה, אלא רק תחושת ה"כבדות". 

נקודה מעניינת שהתסריטאים ביצעו בעונה זו היא מצד אחד, הפיכת איב לרוצחת כאשר היא מחסלת בגרזן רוצח מטעם "ה 12", כביכול מתוך רצון להגן על וילנל, אך מצד שני לא "הלכו עד הסוף" בכדי לחקור את הרגשות המיניים שבין השתיים. במשך שתי עונות נדמה היה שאיב מפחת רגשות רומנטיים כלפי וילנל, אולם למרות שקיימים מצבים שבהם השתיים יכולות לבצע את קפיצת המדרגה זה לא קורה, וזאת למרות שאיב עוזבת את בעלה ונקשרת יותר ויותר אל וילנל ככל שהעונה מתקדמת. דווקא ברגע שהצופים חושבים שזה עומד לקרות בפרק האחרון של העונה כאשר השתיים בורחות ביחד, איב מגלה את הפרצוף האמיתי של וילנל. העיתוי מעניין מאד, משום שיכלו למשוך זאת מעט קדימה ואיב יכלה לגלות זאת רק לאחר קפיצת המדרגה, אך התסריטאים בחרו שלא לעשות זאת. 

בעיה נוספת היא, שבעונה הראשונה הוצג הארגון "ה 12", שוילנל רצחה עבורו, אך בעונה השנייה אין התקדמות בכל מה שקשור למידע על אותו ארגון או לגבי מטרותיו. יתרה מכך, בעונה זו גם הציגו רוצחת סדרתית אחרת בשם "הרוח" ועוסקים פחות בארגון. נדמה כאילו לקחו את הסדרה לכיוון אחר לחלוטין מהעונה הראשונה, בוודאי בכל מה שקשור לתמה הנ"ל. יותר התקדמות במערכת היחסים שבין וילנל לאיב ופחות על התמונה הכללית. גם עובדה זו מכבידה מאד על התסריט, בניגוד לעונה הראשונה. 

לסיכום, למרות ירידה באיכות והתחושה שהקסם של העונה הראשונה דעך עדיין כדאי לצפות בסדרה, אך בעונה זו פחות בשל התסריט שלה ויותר בשל המשחק של שתי השחקניות הראשיות ובמיוחד של ג'ודי קומר. בואו נקווה שבהפקה יפיקו לקחים לקראת העונה השלישית, אשר כבר אושרה לסדרה, משום שדעיכה נוספת יכולה להוות נזק בלתי הפיך לסדרה. קשה להאמין שהו וקומר יוכלו להציל אותה פעם נוספת. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה