מבט על תחילת הסדרה Supergirl, אשר עלתה ברשת CBS לפני שלש שנים ומבט עליה בתום העונה השלישית מציגים תמונה כמעט שונה לחלוטין של הסדרות. אין כמעט ספק, שהסדרה עברה שינויים גדולים מאד במהלך הדרך. העונה השלישית גם מוכיחה שהיא גם התפתחה מאד. ולמרות זאת, היא עדיין סובלת מבעיה מבנית אחת, שבמידה והיא לא תטופל תוכל לגרום לכך שהצופים ינטשו אותה.
כמה נחמד להתחיל דווקא בדברים הטובים. ובמקרה הזה יש מספר רב של אלמנטים אשר ניתן לקחת מהעונה השלישית. ראשית, סיפורן של ריין והמכשפות הקריפטוניות, אשר בתחילה רצו להביא צדק קריפטוני על פני כדור הארץ ולאחר מכן להפוך את כדור הארץ לקריפטון החדשה, היה הסיפור הטוב ביותר מכל הסיפורים המרכזיים שסופרו עד כה בשלשת העונות של הסדרה. לראשונה מאז תחילת הסדרה, הסיפור הצליח להחזיק מעמד בצורה מכובדת, מעניינת ואפלו לא נמתחת על פני כמעט כל 23 מפרקי העונה. וזאת בניגוד גמור לעונות הקודמות.
גם הצגת "הלגיון של גיבורי העל" בעונה זו על ידי החזרת מון אל (כריס וודס), אירמה (איימי ג'קסון) וברייניאק 5 (ג'סי ראת') היה רעיון טוב מאד, אשר גם גרם לכך שהסיפור של סופרגירל ומון-אל יקבל את הסיום שהיה צריך לאור הצורה שבה הסתיים הרומן בעונה השנייה ובכך לתת לדמות של סופרגירל להמשיך הלאה.
אלמנט נוסף בגזרת התוכן שעבד בצורה נהדרת בעונה זו היא מערכת היחסים שבין לינה לסופרגירל. מערכת יחסים, אשר נראתה בתחילתה כידידותית, במיוחד לאור העבר שבין המשפחות (אחיה לקס ניסה כל הזמן לרצוח את סופרמן), משתנה מהר מאד כאשר סופרגירל מגלה שלינה הסתירה את העובדה שיש ברשותה קריפטונייט ולאחר מכן היא גם מגלה שהיא יודעת כיצד לייצר את החומר שכה מסוכן לקריפטונים. מערכת היחסים הזאת מזכירה מאד את מערכת היחסים של קלארק ולקס בסדרה "סמולוויל". ההקבלה היא כמעט מדהימה. צריך גם לזכור, שהמערכת היחסים הזאת היא מה שהעניקה ל"סמולוויל" את העוצמה בשבע העונות הראשונות. ועתה, על פי מה שקורה בעונה זו, זה גם מה שעומד לקרות ב Supergirl. כל הכבוד לתסריטיאים שעלו על המבנה הנכון.
בסוף העונה הדמות של ויין עוזבת לעתיד. נטען שהוא יופיע במספר פרקים בעונה הרביעית, אך עושה רושם שהוא גם עוזב את הסדרה והשחקן ג'רמי ג'ורדן, אשר מגלם את הדמות כתב פוסט פרידה ארוך בנידון. עושה רושם שלכאורה, גם ההחלטה הזאת נכונה. מצד אחד, אפשר להבין את ההחלטה של התסריטאים\השחקן היות והכיוון שהתסריטאים החליטו לצעוד בו החל מהעונה השנייה, בניגוד גמור לעונה הראשונה בה ג'יימי אולסן וויין התחרו על ליבה של קארה, גרמו לכך שככל שהפרקים נקפו הדמות שלו הפכה למיותרת יותר ויותר. מצד שני, כמעט בכל סדרה, ברגע שמתחיל שינוי בקרב הקאסט המקורי זה מצביע על תחילת ערעור האיזון ובדרך כלל מתחיל גם את הסוף של הסדרה, גם אם זה לוקח מספר עונות נוספות. האם זה יקרה גם הפעם ? נצטרך להמתין ולגלות.
אי אפשר שלא להזכיר את הפרק הטוב ביותר של הסדרה עד כה. הפרק השישי של העונה, הפרק בו לאחר שאלכס נפרדת ממגי בעקבות סירובה של האחרונה שיהיו להן ילדים בעתיד, קארה מחזירה את אלכס לחזור אל ביתם במידוויל לנוח ולהשתקם ואנו חוזים בתחילת הקשר האמיתי שבין השתיים ובצעד הראשון שבו קארה צועדת בגיל 13 אל עבר העתיד שלה בתור סופרגירל. כמובן ששתי שחקניות צעירות גילמו את דמויות אלכס וקארה הצעירות (איזבל וידוביץ' ואוליביה ניקיין) ועשו עבודה טובה מאד. פרק זה גם הוכיח, לפי דעתי, שזו גם הייתה צריכה להיות הסדרה שהייתה אמורה לקרום עור וגידים ולא מה שאנו רואים כרגע כאשר השתיים מבוגרות. היה מעניין הרבה יותר לראות את התחלת הסיפור, בדיוק כפי שקרה ב"סמולוויל". פרק למופת.
צריך גם לציין לטובה את החזרת דמותה של אלורה זור-אל, אמה של קארה בפרקים האחרונים של העונה (וחבל שהחליטו לא להמשיך עם הדמות, לפחות לא בשלב הזה). אם כי, הליהוק של אריקה דוראנס היה שגוי. היא לא הצליחה להעביר את הדמות בצורה נכונה ונראה היה שהמלהקים רצו שם מתוך עולם הקומיקס (גילמה את דמותה של לויס ליין בסדרה "סמולוויל" וגם שם לא עשתה עבודה טובה) ופחות את השחקנית הנכונה לתפקיד.
מצד שני, מלבד הליהוק של אלורה, שאר הליהוקים בעונה זו של הדמויות החדשות היה מושלם. אי אפשר שלא לציין את הליהוק של אודט אנאבל כריין מבלי לחזק את ידי ההפקה. השחקנית, אשר מסתובבת בתעשייה כמעט עשור ולא מצליחה למצוא עוגן למספר עונות בכל סדרה (ואני לא מבין למה) הצליחה להעביר את תחושת הפגיעות מצד אחד כסאם, אך מצד שני גם להציג את הקור והרוח הקריפטונית כריין.
גם הליהוק של איימי ג'קסון כאירמה, אשתו של מון, היה נכון. לכאורה, צורת הדיבור שלה יכולה הייתה להצביע על כך שהיא כמעט מדקלמת את הטקסט, אך אם לוקחים בחשבון את העובדה שהיא אמורה להיות מטיטאן, אזי הדיבור הזר יכול להוות אותנטיות לדמות שלה.
ולבסוף, ג'סי ראת' הצליח להציג את דמותו המשונה של ברנייאק 5 וקארל למבי הצליח בגילום הדמות של הכהן הגדול מירן, אביו של ג'ון ג'ונס והכהן הגדול האחרון של אנשי המאדים הירוקים, בעיקר בגילום הממלכתיות הנדרשת.
ועכשיו אנו מגיעים אל הבעיה המרכזית שהסדרה סובלת ממנה, ובעיקר בעונה השלישית. זה התחיל אמנם בעונה השנייה עם הוצאת הדמות של אלכס מהארון, אבל תפס תאוצה בעונה השלישית. עושה רושם שהתסריטאים של הסדרה רואים בה יותר מהכל אמצעי לחינוך. הם לוקחים נושאים שהם רוצים לקדם ומכניסים זאת בתוך התסריט. בתחילה זה היה סובלנות כלפי האחר, ואת זה אפשר היה להבין לאור העובדה שקארה\סופרגירל היא חייזרית מכוכב אחר ועשו מעין אלגוריה לזרים במדינות אחרות, זה המשיך עם נושא הזהות המינית עם הוצאת הדמות של אלכס מהארון. אבל בעונה השלישית זה כבר הפך ליותר מדי.
אנו עדים לכך שפתאם מנסים להראות שצריך להפחית שימוש בכלי נשק, אולי תוך התכתבות עם המציאות בארה"ב כיום בה שומעים כמעט מדי חודש בחודשו על טבח באזרחים (ואפילו ילדים בתיכון) מירי. או לפתע משומקום ג'יימס אולסן (שמלכתחילה הדמות שלו לא הייתה אמורה להיות אפרו אמריקאית, אלא ג'ינג'ית על פי הקומיקס, אך בהפקה שינו את הדמות) נואם נאום על כמה קשה להיות אפרו אמריקאי בארה"ב בחברה של היום. או בנושא כיבוד אב ואם דרך החוויות שג'ון ג'ונס עובר עם אביו ועוד...
הבעיה הגדולה עם המגמה הנ"ל היא שזה ממאיס את הסדרה על הצופה. לו היה לזה קשר לסדרה עצמה, כמו למשל סובלנות כלפי האחר, אפשר היה להבין, אבל זה לא באמת קשור. אלו נושאים שהתסריטאים מכניסים בכוונה אל הסדרה מתוך אג'נדה משלהם. בשלב מסוים זה יימאס על הצופים והם יחליטו לזנוח אותה בדיוק בגלל הסיבה הזאת.
לסיכום, למרות בעיה מרכזית אחת בקידום אג'נדות של התסריטאים\ההפקה ובעיית ליהוקה של אלורה, מדובר בעונה מהוקצעת מאד, ובעיקר בשיפור גדול לעומת שתי העונות הקודמות הפחות טובות. העונה הטובה ביותר של דרמת קומיקס של רשת ה CW בעונת 2018-2017. מצד שני, עושה רושם שמהנקודה הזאת אפשר רק ליפול, לא ?
דווקא הסדרה התדרדרה לגמרי אחרי העונה הראשונה שלה לפי דעתי
השבמחק