ביקורת: A Million Little Things, עונה ראשונה, פרקים 8-1: אין אוויר

רשת ABC מתקשה בשנים האחרונות להשיק דרמות חדשות. ההצלחה הגדולה ביותר שלה הגיעה בשנה שעברה בדמות The Good Doctor וגם היא, בעונתה השנייה, מאבדת גובה במהירות. ברשת קיוו מאד שהדרמה החדשה שלהם, A Million Little Things, תהיה ההצלחה הגדולה שתשנה את התמונה. הם התבדו. נתוני הרייטינג שלה גרועים מאד, בוודאי לסדרה בעונתה הראשונה.

ראשית, חייבים לשאול את השאלה החשובה מכולן: מדוע הסדרה שובצה בערב יום רביעי ? ערב זה, כפי שצופי רשת ABC (ואני מקווה שגם קוראי הבלוג) יודעים, הוא ערב הקומדיות של הרשת. ולכן, לצפות בפרקי הפתיחה של הסדרה לאחר ארבע קומדיות משול לקבלת אגרוף בבטן. יכול מאד להיות שברשת ניסו לנצל את מעט משאריות ההצלחה של ערב זה בנתוני הרייטינג, אבל ההבדל בין הקומדיות לדרמה הוא מהותי.

כאשר מנתחים את הסדרה לעומק מגיעים למסקנה שברשת איחדו שלשה ז'אנרים: את הדרמות משנות התשעים בסגנון "שלשים ומשהו", אשר הצביעו על משברי אמצע החיים של האנשים בגילאים הללו. את תעלומת ניסיון ההתאבדות של ג'ון (רון ליוינגסטון), אחת מהדמות הראשיות בפרק הראשון של הסדרה והניסיון של שאר האנשים לגלות את הסיבות לכך כפי שראינו בעונה הראשונה של הסדרה "עקרות בית נואשות" (אם כי ללא הצד הקומי שאפיין את הסדרה "עקרות בית נואשות", ההפך מכך) ואת הכבדות הנוראה של אופרות הסבון כדוגמת This Is Us בשנים האחרונות.

לא ברור באם ברשת ABC ראו את ההצלחה של This Is Us והחליטו לנסות ללכת בעצמם על אופרת סבון "כבדה" מאד, משום שכמעט כל אופרות הסבון של הרשת עד היו קלילות או לכל הפחות לא "כבדות" כפי ש Million מציגה בפני הצופים החל מהפרק הראשון שלה.

וזו גם בעיה נוספת. כל מי שמתחיל לצפות בסדרה מגלה מהר מאד את התסריט ה"כבד" ורבים יכולים להחליט שהסדרה פשוט מדכאת מאד לצפייה. נכון, 13Resons Why הוכיחה שאפשר לתקל נושאים כגון התאבדות בצורה איכותית, ומי שצולח את ההתחלה מגלה תסריט סביר בהחלט, בעיקר בכל הקשור לדמותם של גרי (ג'יימס רודיי פשוט שחקן נהדר) ומגי, ו This Is Us הוכיחה שאופרת סבון "כבדה" יכולה להצליח, הבעיה היא, שמדובר ברשת ברודקאסט ולא בסטרימינג ושיש כבר דרמה אחת כזאת ולצפות בשתיים כאלו בשבוע זה כבר יותר מדי ובאמת צריך ללכת לפסיכולוג לאחר מכן מהפחד מדיכאון.

הסדרה מספרת את סיפורם של קבוצת חברים, אשר שמרו על קשר במשך זמן רב מאד. אדי (דיוויד ג'יונטולי הזכור מהסדרה Grimm), אשר נמצא בנישואים מעיקים עם אישה שהוא לא אוהב בשם קתרין קים (גרייס פארק הזכורה מהסדרה Hawaii Five-O) ונשאר איתה רק בגלל בנו. הוא מנהל רומן עם דלילה דיקסון (סטפני שוסטאק), אשתו של ג'ון, עמה הוא גם נמצא בזמן שג'ון מתאבד והוא מרגיש אשם בכך, כמעט חוזר לשתות לאחר שבע שנים ללא שתייה, אך עדיין רוצה להמשיך ברומן. דרך אגב, שימו לב עד כמה רצו שלשם של האישה יהיה משמעות "דלילה" (הזכור מהסיפור של שמשון ודלילה מספר שופטים בתנ"ך).

החבר השני בחבורה הינו רום האוורד (רומני מאלקו), אשר נשוי באושר לרג'ינה (כריסטינה מארי מוזס), אשר למרות שהוא נשוי באושר כמעט ושם קץ לחייו, אך רק שיחת טלפון המבשרת לו על מותו של חברו הטוב עוצרת בעדו ומאפשרת לו לנסות ולמצוא עזרה אצל חבריו אצל פסיכולוגית. מתברר שהוא סובל מדיכאון.

החבר השלישי מגיע בדמות גרי מנדז (ג'יימס רודיי הזכור מהסדרה Psych), אשר הצליח לנצח את הסרטן השד ומתחיל לנהל רומן עם מגי (אליסון מילר הזכורה מהסדרה 13Resons Why), ניצולת סרטן השד בעצמה, אשר בתחילת הסדרה חושבים שהיא ניצחה את הסרטן, אך מתברר שהוא חזר ועתה היא לא מתמודדת עם ההשלכות של עובדה זו למרות שהיא פסיכולוגית בעצמה. ג'יימס הוא מנהיג החבורה והדמות שלו לא רחוקה כל כך מהדמות אותה גילם ב Psych, דמות של גבר ילדותי, אשר משתמש בשנינות שלו להסתיר את הפחדים האמיתיים שלו.

ואיך אפשר שלא להזכיר את כריסטינה אוצ'ואה הזכורה מהסדרה Valor כמזכירה הסקסית של ג'ון המסתירה סודות בכל הנוגע להתאבדותו (מסתירה את מכתבו) מבלי שאף אחד בכלל חושד. לפחות בתחילת הסדרה.

אז, לראות או לא לראות ?

צריך להיות במצב רוח מסוים מאד בכדי לשבת ולצפות בה. למרות תסריט סביר, הסדרה לא קלה בכלל. כמו כן, אפשר ליהנות מג'יימס רודיי ואליסון מילר בנוסף לשמות מוכרים נוספים. הבעיה היא, שלצפות ברצף בסדרה אי אפשר, אין בה את מרכיב ההתמכרות שאופרות הסבון צריכות (ואל תטעו, זו אופרת סבון לכל דבר) ובמגוון הסדרות שיש היום לא בטוח שזה מספיק לצפייה, במיוחד לאור העובדה שהצלחה גדולה היא לא אמורה להיות וסביר להניח שהיא לא תישאר על המסכים זמן רב.