כאשר הגיעו הידיעות לגבי התכנון של רשת ABC להעלות גרסה נשית לסדרה Castle, כאשר הפעם מדובר בשחקנית בשם סאם סוויפט (רייצ'ל בילסון), אשר גילמה בלשית בסדרת טלוויזיה בלמעלה פרקים ולאחר שהיא עוברת התמוטטות עצבים היא מצטרפת למשרד של חוקר פרטי והופכת לשותפה שלו, למרות שהלה לא מעוניין בכך בתחילה והוא רק עושה טובה לחברתו לשעבר, אם כי עם הזמן לומד לאהוב את העובדה שהיא לצידו) התגובות לא היו חד משמעיות והתחלקו לשניים. חלק מצופי הסדרה אהבו את הרעיון מכיוון שהסדרה העניקה להם מדי שבוע 42 דקות קלילות ומהנות לא צורך ביותר מדי חשיבה. החלק השני חשבו שלא כדאי לנסות ולשחזר מתכון מנצח, משום שקשה לראות כיצד ניסיונות רבים אחרים הצליחו בכך. ככל שעובר הזמן וצופים בפרק אחר פרק מגיעים למסקנה, שהם צדקו.
כן, זו לא טעות. שני הצדדים צדקו, משום שאין כמעט ספק שהנסיון הנוכחי של ההפקה והרשת לייצר סדרה קלילה המציגה מיסתורין עם קצת מתח מיני בין שתי דמויות מרכזיות (ובמקרה הנ"ל גם בין שתי דמויות המשנה) היה ניסיון נכון, בעיקר בעונת הקיץ, ועוד יותר מכך, בעונת הקיץ הנוכחית שלא משופעת ביותר מדי סדרות. ובמידה מסוימת, המתכון של הסדרה Castle היה מתכון מנצח, שגם יכול היה להשיג עונה נוספת לו ברשת היו חפצים בכך, אך בשל עלויות ושאר בעיות הפקה החליטו לבטל את הסדרה אמנם אחרי השיא, אבל עדיין כאשר לרשותה היה מספר צופים כללי נרחב.
אולם, המוצר הסופי שנגלה לנגד הצופים בסדרה Take Two עושה שם רגע ל Castle. מדובר במוצר דלוח ולא מספיק טוב גם בפני עצמו.
אחת הבעיות המרכזיות של הסדרה נעוצה בליהוק שלה. אחת הסיבות המרכזיות של ש Castle הצליחה הייתה בשל הליהוק של ניית'ן פילון וסטנה קטיק, אשר למרות שעל פי פרסומים רבים לא יכלו לסבול אחד את השני במציאות, הרי שהציוות ביניהן בסדרה היה מעולה ומהרגע הראשון. ב Take Two אי אפשר להצביע אפילו על כימיה מינימלית בין רייצ'ל בילסון ואדי סיבריאן. למען האמת, זה נראה כאילו לקחו שני שחקנים והלבישו אותם על הסדרה. את אדי לקחו בשל היופי החיצוני שלו (אולי בהיפוך לסטנה קטיק, שלימים הוכיחה שהיא שחקנית לא רעה בכלל) ואת בילסון בגלל שמדובר בשחקנית בעלת רזומה. לא ברור אם היו מתמודדים אחרים לתפקיד, אבל יותר גרוע ממה שניבט על המסך בסדרה זו קשה למצוא.
הבחירה הגרועה יותר מגיעה מכיוונה של בילסון, אשר מתחילת הסדרה מעצבנת מצד אחד (ולא, לא בגלל התפקיד שהיא מגלמת), ולא מצליחה לשדר מתח מיני מינמלי עם סיביריאן, שמצידו נראה כמו בול עץ מדבר. כאשר מלהקים צריך ללהק שחקנים שמתאימים לשחק אחד לצד השנייה. במקרה הזה, טעו ובגדול.
בעיה נוספת היא, שלסדרה אין גם סיפור מסגרת אשר קשור לדמות המרכזית כפי שהיה ב Castle. נכון, יש כיוון כללי של החיים של סאם סוויפט (בילסון) של לפני שעברה התמוטטות עצבים, כאשר גם פרק אחד הוקדש לארוס שלה שזנח אותה על השטיח האדום, ויש גם סיפור של חתול ועכבר עם השופו נוח בי צ'יימברס (בראיין מרקינסון), אבל אין מיסתורין גדול מאחורי הדמויות שגם ימשוך את הצופה פנימה אל תוך הסדרה כפי שהיה ב Castle עם אמה של בקט (קטיק). וכאשר אין מתח מיני בין הדמויות, אין מה שיחזיק את הסדרה.
יתרה מכך, החל מהפרק הראשון נודע שהבלשית כריסטין רולינס (אליה אובריאן) היא גם יזיזה של אדי ואלטיק, (סיביריאן), אבל מונעים להציג זאת כמעין משולש רומנטי לאחר שמראים פעם אחר פעם כיצד היא לא מקנאה, ואפילו מעודדת אותו להביט פנימה אל תוך תוכו ולגלות שיש לו רגשות כלפיה, כאשר במקביל הם ממשיכים לשכב.
לסיום, מדובר בפיספוס גדול. הסדרה לא מצליחה בנתוני הרייטינג בין היתר, משום שהתחושה שמתקבלת מצפייה בסדרה היא יותר של לאות ופחות של הנאה. איפה השנינות הגדולה שאפיינה את Castle ? איפה הקלילות הנהדרת שפילון השרה על הסדרה ? כל זה לא קיים ב Take Two. נכון, מדובר בשחקנים אחרים, אך בז'אנר הזה האלמנטים הללו הם חיוניים, במיוחד כאשר החליטו לא להפוך את הסדרה לאפלה יותר.
לסיכום, קשה להצביע על אלמנט חיובי אחד בסדרה. כאשר מסתיים הפרק שוכחים מהר מאד שצפו בו ואין גם ריגוש גדול להמתנה לפרק הבא. מי שאין לו משהו לצפות בו בחודשי הקיץ וגם אוהב את הז'אנר יכול לנסות פרק אחד או שניים. גם הוא יבין, שמדובר במוצר לא מספיק טוב ובמיוחד, לא מלוטש. נראה היה שעשו את כל הטעויות האפשריות וחבל, משום שלפי דעתי היה לה מקום ברשת ברודקאסט בעונת הקיץ הנוכחית. מי יודע, אולי בפעם הבאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה