שלב סיכום עונה: שלטון הצללים, עונה ראשונה: למה ככה ?

כאשר החלו לשדר בארץ טלנובלות הארץ הייתה כמרקחה. במקרים מסוימים, במיוחד בתחילת הדרך, ההשפעה שלהן הייתה כל כך גדולה עד שהיא נגסה בצורה משמעותית בנתוני הרייטינג של תכניות החדשות, אשר שודרו במקביל. באותם ימים ידעת גם מה אתה עומד לקבל, סיפורים אשר סופרו בצורה ארוכה ומפורטת מתחילתם ועד סופם במשך כ 120 פרקים. בשלב מסוים מספר הפרקים קוצר ל 70 ובשנים האחרונות הם קוצרו גם ל 50. מבחינה זו "שלטון הצללים" אף הייתה קצרה יותר. מספר הפרקים שלה עמד על 47 בלבד.

בוודאי אתם אומרים לעצמכם, שאפשר גם לספר סיפור על פני 47 פרקים בלבד. זה נכון, הרי מרבית מסדרות הנוער מורכבות מ 47 ועד 50 פרקים (יוצאת דופן מבחינה זו הייתה העונה השלישית של "החממה" שעמדה על 75 פרקים). הבעיה הגדולה היא, שבדרמה "שלטון הצללים" אפשר היה לראות עד כמה מספר הפרקים המצוצמצם פוגע בסדרה.

הבעיה הכללית של הסדרה החל מהפרק הראשון שלה היא התזזיות שלה. הסיפורים שלה לא מסופרים בצורה מספקת. נראה כי התסריטאים ניסו להספיק כל כך הרבה חומר בכל כך מעט זמן. בשל כך, העריכה של הסדרה הפכה לכמעט בלתי אפשרית. נכון, מדובר בדרמה יומית, אבל עדיין כאשר מספרים סיפור צריך לעשות זאת בצורה נאותה, כאשר תאג"ד הייתה דוגמא חיובית מאד כיצד ניתן ספר סיפור בצורה נכונה על פני 50 פרקים.

הבעיה הנ"ל גם מחריפה לקראת סופה של העונה, בנקודה שבה דודי מגלה שאחיו אופק, אותו הוא חשב למת, עדיין בחיים. בנקודה זו הסדרה ממש נכנסת לסחרור שבלתי אפשרי לעצור אותו עד הסוף. נכון, בדרך כלל לקראת סוף העונה העניינים מתקדמים בקצב גבוה יותר, אבל לא בצורה הזאת. בתחילת העונה, עוד אפשר היה לזהות ניסיון לספר סיפור בצורה סבירה, אולם לאחר מותה של חמוטל (עומר גולדמן) וכפי שציינתי, הגילוי שאופק בחיים, זה יוצא משליטה. לו היו מנסים להפוך את הפרקים הללו לפרקים בספר היה צורך להשלים כל כך הרבה רקע וחלק מהסיפור וזה מוכיח עד כמה התסריט היה גרוע ובעיקר לא מגובש.

בעיה נוספת שהסדרה סובלת ממנה היא העדר האדם הערכי. בדרך כלל, בכל סדרה יש גיבור אחד בעל ערכים שהצופים אמורים להתחבר אליו. ב"שלטון הצללים" הדבר הכי קרוב לכך הוא לבקו (דניאל ליטמן), אבל עד כמה שרוצים אי אפשר להזהות איתו , משום שלקחו את הדמות שלו יותר מדי קדימה. הבן אדם נאיבי ברמות שאי אפשר להבין. נכון, לב טוב זה ערך חיובי, אך הבן אדם נותן פעם אחר פעם לאנשים לדוך עליו וגם כאשר הוא צריך לעמוד על שלו, אפילו כאשר מדובר בילד שלו, הוא לא עושה זאת. אולם, לבקו הוא לא הדמות הראשית אלא דודי גרציאנו (אביב אלוש), אולם גם דודי היא לא דמות ערכית שניתן לשאת אליה את העניים, כאשר גם הוא לא בוחל בסחיטות כשצריך ואפילו לבגוד בחברה שלו חמוטל עם מורן (חן אמסלם).

קיימת אפשרות שהסיבה לכך שגם הדמות של דודי היא לא דמות ערכית היא בשל העובדה שבסופו של דבר הדמות של דודי משודכת למורן, דמות שמתחילתה של הסדרה נעה על הגבול שבין דמות רעה לטובה, כאשר היא מתחמנת כמעט כל מה שזז עד אשר לאחר שגורמים לה לחסל את חמוטל ואז היא מתחילה לעשות מה שאומרים לה. ועוד לא ציינתי את העובדה שהיא הייתה אחראית למותו של אדם נוסף, שנים קודם לכן. לו דמותו של דודי הייתה ערכית קשה היה לקבל זאת.

ואם כבר הזכרנו את הרומן שבין דודי למורן. הקלות שבה דמויות כביכול מתאהבות אחת בשנייה בסדרה זה היה על הגבול הפתאטי. דודי מתאהב במורן, אח"כ עובר לחמוטל, בוגד בה שוב עם מורן, אח"כ עובר לשירה ולאחר שמתברר שאופק בחיים והיא לא אחראית למוות של חמוטל הוא מתוודה על אהבתו אליה. נכון, אני מציין שמדובר בדרמה יומית, אבל זה נראה כל כך עלוב ולא אמין. למען האמת, מערכת היחסים היחידה שנראתה אמינה היא מערכת היחסים שבין זיווי (ג'ייד דייכס וויקס) ולבקו, מערכת יחסים שעוברת עליות ומורדות, אך מגיעה לסוף סביר בתום העונה.

צר לי גם לציין, אבל לא הבנתי את הסוף של הסדרה. במשך כל העונה, אופק היה זה שמשך בחוטים והצליח להרקיד את כולם לצלילי החליל שלו, אולם בפרק וחצי דודי מצליח להערים עליו. אם את הנקודה הזאת אפשר עוד היה להבין, קשה היה להבין מדוע החליטו להציג אותו כמטורף ברגע שהתכנית שלו לא מצליחה. יכול להיות שניסו להראות שהוא מאבד שליטה, אבל זו הייתה הבחירה המובנת. העובדה שהוא עושה הכל למען מורן ולא מצליח להתגבר עליה, אחרי שמובן לכולם שעל פי האינטיליגנציה שלו שהוא האדם החכם בחדר בכל מצב ? עלוב.

ויש כמה אנקדוטות לסיום:

הליהוק של נועה קירל אולי היה קוריוז וניסיון לרכב על הבאז שלה בקרב בני הנוער,  אבל דווקא היה לא רע. לא מדובר בשחקנית הכי טובה שיש, אך עובדה אחת אי אפשר לקחת ממנה, יש לה נוכחות.

הליהוק של תום אבני כיניר נחושתן, אשר יוצא מהארון במהלך העונה, היה מוצלח, אם כי די נמאס כבר לראות פעם אחר פעם כאשר כותבים סיפור שקשור לקהילה הלהט"בית מדובר על סיפור של יציאה מהארון. הבנו, זה אלמנט קשה לדמות (במקרה הזה מדובר על יועץ תקשורת בתוך כנסת שמרנית) או לכל אדם, אבל הגיע הזמן שהתסריטאים יבינו, שצריך לקחת את הרעיון קדימה ולהתייחס למערכות היחסים הללו כחלק אינטגרלי. ברגע שזה יקרה זו כבר תהיה התקדמות.

עושה רושם שדניאל ליטמן נמצא בכל מקום על המסכים בעת האחרונה. הוא הופיע ב"חממה", ב"שכונה", ב"נעלמים", ב"מועדון החנונים", ב"צפוף" וב"מדרשה" ועכשיו ב"שלטון הצללים". לא הגזימו קצת בליהוק שלו. נכון השחקן נראה טוב, אבל בכל זאת, אין שחקנים אחרים ?

אז, לראות או לא לראות ?

לא לראות. למרות שהרעיון להציג סדרה, אשר מתרחשת מאחורי הקלעים של ה"כנסת" היא רעיון נכון, וגם הרעיון הכללי היה יפה מאד, אבל הצורה שבה זה נעשה גורמת לחשוב שעדיף היה לו לא הייתה מופקת. מדובר בבזבוז של רעיון טוב. חבל.