יום ראשון, 29 ביולי 2018

ביקורת: Reverie, עונה ראשונה פרקים 8-1: בזמן הנכון, במקום הלא נכון


כאשר רשת NBC העניקה את האישור הסופי לדרמה Reverie בעונת הפיילוטים 2017 רבים הרימו גבה. כאשר צופים בפרקים הראשונים של הסדרה מבינים גם למה. הדרמה לא מתאימה ללוח שלה, לא פלא שהיא "דחפה" אותה אל חודשי הקיץ, משום שקשה לחשוב באיזה ערב היא יכולה הייתה להיות משודרת במהלך עונת הסתיו-חורף.

Reverie עוסקת במארה קינט (שרה שאהי), מנהלת משא ומתן במקצועה ומומחית להתנהגות בני אדם, אשר לאחר שעברה משבר אישי (מות אחותה והאחיינית שלה על ידי גיסה על ידי גיסה, אשר התאבד אל נגד עיניה) היא עוזבת את המקצוע והופכת להיות מרצה באוניברסיטה. יום אחד ניגש אליה צ'ארלי ונטאנה (דניס הייסבסרט), ושוכר אותה לעבודה בחברה בה הוא עובד. המטרה ? להציל אנשים, אשר נכנסים למעין מציאות וירטואלית ולא מעוניינים לצאת ממנה. הבעיה ? זה מחזיר אותה לרגעים הכי כואבים בחייה.

על פניו רעיון נחמד, אבל בפועל מדובר בדרמה מוזרה שמתאימה יותר לסדרת כבלים או סטרימינג מאשר לרשת ברודקאסט. רשת USA העלתה דרמה בעלת מוטיב דומה בשם Falling Water, אך גם היא לא הצליחה לשרוד יותר משתי עונות קצרות, לכן גם קשה להתפלא שהדרמה לא מצליחה להניב נתוני רייטינג גבוהים. למי שתולה את הבעיה הנ"ל בעובדה שהיא משודרת בעונת הקיץ צריך לציין, שבעונה שעברה סדרת דרמה אחרת ששודרה באותה רשת שידור בשם Midnight, Texas הצליחה בצורה טובה יותר, כך שלא זו הבעיה המרכזית שלה.

לא לחינם הזכרתי שהסדרה מתאימה לרשת כבלים או סטרימינג, משום שעבור רשת ברודקאסט התסריט שלה כבד מאד והעלילה מתקדמת באיטיות, אשר לפעמים אפשר לתארה אפילו כ"איטיות מרגיזה", כבר מהפרק הראשון ואפילו לאחר רבע שעה, וזאת לאחר שהצופים מקבלים את הדקות הראשונות של ההיכרות עם הדמויות, ובמיוחד זו של מארה. הבעיה גדולה שבעתיים, כאשר מדובר בדרמה המשודרת בעונת הקיץ בה בדרך כלל לצופים אין יותר מדי כוח לשבת ולצפות בדרמות בעלות תסריט כבד (פרט אולי למה שקרה בשנה שעברה עם "משחקי הכס", אבל בכל זאת, זו הייתה "משחקי הכס"...)

במרבית מהסדרות היום ניתן למצוא בעיות בליהוק התפקיד הראשי, בעיקר כאשר מדובר בתפקיד נשי ראשי (נא לא לקפוץ, לצערי זו עובדה קיימת), משום שלא כל שחקן או שחקנית יכולים להחזיק על גבם סדרה. במקרה של שרה שאהי זה לא המצב, משום שבכל סדרה שהיא משחקת היא מצליחה להביא כריזמה עצומה בכל תפקיד שהיא מגלמת וכך גם במקרה הזה. מוזר להגיד זאת אבל קשה שלא לאהוב את הדמות שהיא מגלמת, גם אם היא פגומה. יכול מאד להיות שדווקא גם בגלל הפגיעות הגדולה שלה. לגבי ונטאנה, המצב שונה, משום שעושה רושם, לפחות בתחילת הסדרה, שהתפקיד קטן עליו.

צריך, מצד שני, לשים לב לג'סיקה לו, אשר מגלמת את דמותה של אלכסיס בארט, האישה מאחורי הפרויקט של הבינה המלאכותית, אשר חלק נכבד מהפרויקט נעוץ באחיה הקטן, אותו איבדה במהלך חייה. כאשר לגבי סנדהיל ראממורטי אין צורך להזכיר את האיכויות שלו כשחקן.

אז, לראות או לא לראות ?

לאחר התלבטות אפשר להגיע למסקנה, שאפשר לדלג עליה. שארה שאהי היא לא סיבה מספיק טובה בכדי לשבת ולצפות במוצר בינוני בסך הכל. הרעיון נחמד, אבל אפשר היה לקחת אותו לכיוון אפל יותר ואולי גם אלים יותר לו הסדרה הייתה משודרת ברשת סטרימינג, או אז היה משתלם יותר לצפות בה. 

תגובה 1:

  1. מת על שרה שאהי, ורק בגללה שרדתי את הפיילוט המשמים והמרדים ונטשתי אח"כ סופית.. :(
    תודה D1D1

    השבמחק