העובדה שעברה כמעט שנה בין הרגע שהודיעו על מועד סיום הסדרה ועד ליצירת העונה השלישית העניקה לתסריטאים זמן רב בכדי לתכנן את סופה. בדרך כלל, רשתות לא מעניקות זמן רב להפקה "לסגור את הסיפור" ולכן הוא נסגר בצורה לא מספיק טובה, אולם במקרה הזה הסיפור, לפחות לטעמי, נסגר בצורה טובה מדי.
כן, יש דבר כזה טוב מדי, או מושלם. עושה רושם שהכל נסגר בצורה כל כך יפה. מה הבעיה בכך ? משום, שההסדרה התהדרה בכך שלמרות היותה אופרת סבון היא הייתה אותנתית והעובדה שהיא נסגרה בצורה כל כך מושלמת גרמה לה לאבד את האותנתיות שלה.
הדוגמא הטובה ביותר לכך היא שבסוף העונה השלישית והאחרונה של הסדרה כל הדמויות מקבלות בדיוק את מה שמגיע להם. קווין, אשר רצח את הבלש מרקו בסוף העונה השנייה נתפס ברגעים האחרונים למרות ניסיון כמעט מוצלח שלו לברוח. אובאנון, אשר החל את כל הסיפור בכך שדרדר את דני לעבוד עם סוחרי סמים, מהלך שגרם לאחרון לצאת משליטה ולגרום לג'ון להרוג אותו ולאחר מכן לקווין להרוג את מרקו, משום גילה שג'ון הרג את אחיו, אובאנון נכנס לכלא על רצח מרקו למרות שלא הרג אותו. דלבקיו הפושע, שכביכול מצא את האור מתאבד ביריה, רוי גילברט מת מהתקף לב. ג'ון, שרצח את אחיו, מאבד את אשתו וילדיו שעוזבים אותו ושניות לפני תום הסדרה הוא, ככל הנראה, עומד לספר לבו, נולן, מה באמת קרה לאביו (למרות שיהיו שיפרשו זאת בצורה אחרת), מג, שהייתה עורכת דין מפורסמת, יוצאת משליטה ועוזבת את המשפחה ומתנתקת מכולם בכדי להיות אנונימית. צ'לסי, אחותו של אובאנון, מסולקת מבית החולים ונאלצת לעבוד כמלצרית. ולבסוף, סאלי מאבדת את כל בני המשפחה ולמעשה מאבדת את הכל, מאחר שגם היא הייתה חלק נכבד מהצורה שבה עוצבה המשפחה. אפילו אגירה, הבוס של ג'ון, מוצא לעצמו בית חדש בבוסטון עם מייק, חברו הטוב בעבודה כחוקר פרטי. הכל סגור בצורה הרמטית ולא משאירים שום דבר פתוח.
במידה ונכנסים גם לתכן של העונה, הרי שאפשר לומר שיש מעין סגירת מעגל, אבל בצורה הפוכה. הסדרה נפתחת באווירה משפחתית, כאשר לאחר שני, האח הסורר, מגיע לעיירה כל המשפחה נמצאת ביחד וחוגגת. ככל שמתקרבים אל סיומה המשפחה רק הולכת ומתפוררת. דני נרצח לקראת תום העונה הראשונה ומרקו בסוף העונה השנייה, אולם בעונה השלישית הכל מתפורר לחלוטין, כאשר מג עוזבת לאחר פרקי הפתיחה ולאור מה שקרה למרקו, דיאנה עוזבת את ג'ון עם הילדים והיחסים של שאר הילדים עם סאלי, אם המשפחה, עולים על שרטון, למרות שהיא מסייעת לקווין לצאת בשלום מהעובדה שרצח את מרקו. בפרק האחרון הצופה מקבל ממש תחושה של ריקנות. ניגוד גמור לתחילתה של הסדרה.
ולבסוף, בעונה זו גם דמויות שמתו כגון רוברט ודני ממשיכים להופיע. הפעם, בניגוד לעונה הקודמת השימוש באלמנט הנ"ל נעשה בצורה נכונה. מצד שני, הדמות של מג חסרה מאחר והיא מופיעה רק בכמחצית מפרקי העונה, במיוחד לאור מיעוט השימוש בדמויות נשיות כגון בל או דיאנה בעונה זו, עם דגש על החצי השני של העונה, אולם זה היה נחוץ עבור הסיפור ובמיוחד עבור הדגשת הסטאטוס של נטישת הקן המשפחתי הכללי.
מעבר לכך, אין יותר מדי מה לומר על הסדרה. התסריט שלה המשיך להיות ברמה גבוהה, אם כי הפרק התשיעי של העונה לאחר שג'ון כמעט מאבד את חייו בתאונת צלילה (או אולי מדובר בהתאבדות, על פי הפרק זה לא מובן בצורה מוחלטת) הוא ניסיון מוגזם מדי לנסות ולהראות את המלחמה המתנהלת במוחו (או נשמתו) של ג'ון לאחר שרצח את אחיו. בדרך כלל, בכל סדרה אחרת, הפרק היה נחשב לאיכותי, אולם כאשר כל שאר הפרקים נחשבים לאיכותיים, הפרק נראה כניסיון להתחכם יתר על המידה. מצד שני, שאר הפרקים, במיוחד הפרקים שעסקו בניסיון לפענח את רצח מרקו ובמשפטו של אובאנון הראו עד כמה הסדרה נשארה איכותית.
אז, לראות או לא לראות ?
לראות. עדיין מדובר באופרת הסבון הטובה ביותר שנוצרה בשנים האחרונות, גם בעונתה השלישית. למרות, שהצופה צריך לצפות לכך שבסוף הסדרה לא מרגישים הרגשה של סיפוק, אלא של ריקנות.
כמו כן, צד אחד של המטבע הוא שהסדרה נסגרת בצורה הרמטית וזה נראה מלאכותי מדי, במיוחד עבור דרמה שעל פניו נראתה אותנתית. הצד השני הוא, שקשה לראות את הסדרה אי פעם זוכה להחייאה מחדש. לעשות את זה לסדרה הזאת היה עוול. גדול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה