חלק ניכר מהביקורות על סדרות וסרטים נעוצים בציפיות של המבקרים מהפרויקטים הללו, זו אחת הסיבות, לפי דעתי, שהביקורות על "באטמן נגד סופרמן" היו כה שליליות. זו גם הסיבה שהתאכזבתי קלות כאשר צפיתי בסדרה Stranger Things לאחר שהביקורות היללו אותה. בסיכומו של דבר, קשה היה למצוא אלמנטים מקוריים בסדרה של "נטפליקס", אשר רבים החשיבו אותה כמרענן הרשמי של הקיץ.
בשנת 2011 יצא הסרט Super 8 בבימויו של ג ג' אברהמס ואשר התרחש בשנת 1979. הסרט עקב אחר קבוצת נערים אשר חוקרים אירועים בלתי מוסרים בעיירה קטנה. אירועי Stranger Things אמנם מתייחסים בשנות השמונים, אבל הרעיון הכללי נראה דומה. כמובן שהסיפור מעט שונה מאחר ובסרט מדובר בחייזר שרוצה לחזור הבייתה ואילו בסדרה מדובר ברוצח ממימד אחר ובנערה בעלת כוחות כתוצאה מניסוי.
כמעט כל אירועי הסדרה היו אלמנטים שנראו בסרטים או סדרות אחרות, אשר התרחשו בשנות השמונים, החל מקבוצת הנערים אשר מנסים לפתור תעלומה (מישהו אמר "גוניס" ?), דרך הנערה בת העשרה שיוצאת עם הספורטאי והעיסוק בבתולים שלה, החבר ה"שמוק" שלו והנער הדחוי, במקרה הזה מדובר בג'ונתן באיירס (צ'ארלי היטון) ועוד... קלישאות על גבי קלישאות. לעיתים נדמה שהצופים יוצאים מסרט אחרי סרט שהם חזו בו משנות השמונים.
נקודה שבערה בתוכי מהפרק הראשון ומוזר שאף אחד לא הזכיר זאת בשלל הביקורות: הרזון של חלק מהשחקנים הראשיים, אשר לפי דעתי מעביר מסר גרוע עבור הצופים. במיוחד אמורים הדברים לגבי נטליה דייר (ננסי) ומיילי בובי בראון ("אילבן"). באחת מהסצנות רואים את נטליה (שבכל פעם שראיתי אותה היא הזכירה לי גרסה דהויה של מיה שרה בסרט האלמותי Ferrus Buller day Off) מורידה חולצה ונשארת בחלק גופה העליון עם חזייה בלבד. סצינה זו הראתה בבירור עד כמה השחקנית רזה. למען האמת, לא היה צורך בכך לאור העובדה שראשה הגדול לא התאים לגופה הצנום. מיילי הינה דוגמא נוספת לכך. אולי אנשים לא יאהבו לשמוע זאת, אבל לפי דעתי לשחקנים כאלה אסור להראות בכלל זמן מסך ולא משנה עד כמה הם טובים. ובמידה ואתם חושבים שאני מתמקד רק בשחקניות, אזי גם פין וולפהארד (מייק) ונוח שנאפ (וויל) הם דוגמאות נוספות לכך. נכון, ניתן להבחין בשחקנים אחרים מלאים יותר, אבל העובדה שלפחות ארבעה שחקנים מהקאסט הצעיר הציגו רזון על גבול החולי יכולה לעודד צעירים רבים ללכת בעקבותיהם. צעד שאני מאד מקווה שהם לא יעשו.
מעניין היה לראות ש"נטפליקס" הזמינה שמונה פרקים בלבד לעונה הראשונה של הסדרה. בדרך כלל ברשת מזמינים כ 12 או 13 פרקים לעונה ובמקרה שמדובר בעונה שנייה אזי לעיתים הם מזמינים 10 פרקים בלבד (ראו כדוגמא את העונה השנייה של Bloodline). גם במקרה הזה, לפי דעתי, הם טעו. עלילת הסדרה, בדיוק כמו הסרט של אבהרמס, מתאימה לסרט באורך של כשעתיים ואולי קצת למעלה מכך. במקרה הטוב אולי כמיני סדרה של שלש שעות. במידה והחליטו בהפקה בכל זאת להרחיב את הסיפור אזי היו חייבים להזמין לפחות 12 או 13 פרקים לעונה. מה שבהפקה עשו היה להרחיב את הסיפור, אך לא בצורה מספקת בכדי להעניק לו עומק ומצד שני לא לרכז את החומר. לדוגמא, היה צורך להעניק סיפור מסגרת גדול יותר לג'יין וכן למוסד בו היא שהתה ולא להסתפק בפלשבקים ובחצי פרק בו ג'ויס ברייס (וינונה ריידר) ומפקד המשטרה ג'ים הופר (דיוויד הארבור) נוסעים לבקר את אמה של ג'יין. זה לא מספיק.
גם רמת התסריט לא אפיינה את "נטפליקס". כל מי שראה את "בית הקלפים", Bloodline, "ג'סיקה ג'ונס", "דרדוויל" וסדרות רבות של הרשת יכול היה להבחין ברמת תסריט גבוהה מאד. יכול מאד להיות, שבהפקה כיוונו את הסדרה לבני הנוער בלבד ואולי אף למטה מכך ולכן רמת התסריט ירדה בהתאם להיות מותאמת לבני הנוער. התסריט אמנם קולח, אבל מי שציפה לעוד סדרה ברמה גבוהה מבית היוצר של הרשת שמתמחה בכך, התאכזב מאד.
ולבסוף, קשה שלא להעיר על כך, שגם הפעם זו הנערה המכוערת שעפה מהר מאד מהסדרה, במקרה של Stranger Thing קשה שלא להזכיר את העובדה שברברה (שאנון פיוזר) מוצאת את מותה במימד ההפוך, אך את וויל מצליחים להציל. חומר למחשבה, לא ?
מהם האלמנטים החיוביים שבכל זאת ניתן לציין לגבי העונה הראשונה של הסדרה ?
במידה והצופים הם בני 12 עד 18 והם מגיעים ללא ציפיות מוקדמות אזי הסדרה בהחלט מהנה. העלילה מעניינת, התסריט קולח בצורה סבירה והמשחק של מיילי בובי בראון טוב מאד (אם כי אני ממשיך וטוען שלא הייתי בוחר בה לתפקיד בגלל סיבה אחת), ובאופן מעשי היא מצליחה "לסחוב" את הסדרה על גבה, במיוחד לאור האכזבה ממשחקה של שחקנית מנוסה כמו וינונה ריידר, שלמרות כל הרעש שהיא עושה בסדרה כאם המנסה למצוא את בנה הנעדר לא באמת מצליחה לסחוף את הצופים בדאגה שלה, או לצד שאר השחקנים.
ולסיום, ראוי שהתסריטאים של הסדרה "גאליס" במיוחד, ושאר סדרות הנוער בעבר ובעתיד, יבחינו כיצד לכתוב שורות מצחיקות עבור הילד השמן. במקרה של Stranger Things מדובר בגאטן מטארארזו (דסטין), שכמעט כל השורות ההומריסטיות בסרט זה נכתבו עבורו, אך בניגוד, למשל, ל"גאליס" שורות אלו אכן היו מצחיקות ולוו במשחק מרשים ולא היו צריכים להתרכז במבנה גופו בכדי להבין את הבדיחות. יחי ההבדל הגדול...
אז, לראות או לא לראות ?
אם אתם בגילאים הנכונים ומגיעים ללא ציפיות מוקדמות אפשר להעביר איתה סופשבוע. כדאי גם לצפות בה ברצף, כך ההנאה תהיה גדולה יותר ובניגוד לסדרות אחרות שלא הרשת, אשר נחשבות ל"כבדות" הרבה יותר, סדרה זו מאפשרת זאת. ביחס לחומר הגרוע בו חזינו בקיץ הנוכחי בהחלט מדובר בסדרה סבירה ומעלה, אך ביחס לסדרות אחרות של הרשת, בפני עצמה, ובמיוחד ביחס לביקורות המהללות, מדובר באכזבה קלה.
הסדרה הזאת היא מחווה לקלאסיקות משנות ה80,היוצרים במכוון העתיקו מהסרטים האלה
השבמחקסדרה נהדרת ומותחת מאוד. לא רק לנוער
השבמחקאני מאוד נהניתי מהסדרה, אם כי אכן יש חלקים שחלשים יותר והתסריט לא מהודק כפי שהיה צריך להיות. עדיין, בתור חובב גדול של שנות השמונים - מהמוסיקה ועד הסרטים, הם בהחלט הראו מאמץ מרשים לשחזר את הרגשות והתקופה
השבמחק