אחת התקוות הגדולות ביותר מרשת CBS לפני ארבע שנים הייתה הסדרה Elementary. בשיא ההצלחה של הסדרה הבריטית Sherlock, אשר עסקה בהרפתקאותיו המודרניות של הבלש המהולל שרלוק הולמס, קיוו המעריצים של הדמות שרשת CBS תעשה את מה שהסדרה הבריטית לא עושה: לשדר מספר רב של פרקים במשך עונה. בעוד שעונה אחת של הסדרה הבריטית מורכבת משלשה סרטי טלוויזיה בני שעה וחצי כל אחד, ולעיתים צריך לחכות הרבה יותר משנה בכדי לחזות בעונה נוספת, הרי שהסדרה האמריקאית מנפקת 24 פרקים בשנה ומדי שנה. הצרה הגדולה היא, שהסדרה זנחה לחלוטין את כל מה שעשה את שרלוק הולמס לשרלוק הולמס. בעונה הרביעית של הסדרה זה בא לידי ביטוי בצורה עמוקה.
בספרים (וגם בסדרה הבריטית) האפקט הגדול ביותר שהולמס מקבל נעוץ בדמותו של ווטסון, אשר נשמע ונראה המום (ולא רק הוא) לנוכח ההיקשים שהולמס מנפק. בסדרה Elementary זה כבר לא המצב. בעונה הרביעית של הסדרה ג'ואן היא כבר שותפה מלאה של הולמס ובאופן מעשי, למרות שכביכול הולמס נימצא במרכז, הרי שווטסון אפילו פותרת חלק מהתעלומות לבדה. היא מצליחה לעלות על עקבותיה של שוטרת מושחתת, אשר נטרה לה טינה וכמעט חיסלה חשוד. היא מצליחה לעלות על כך שאחת מהנשים שפונות אליה לעזרה היא אחותה החורגת ועוד...למרות שהולמס פותר את מרבית התעלומות הרי שווטסון היא בהחלט לא הסיידקיק שלו. התוצאה של המהלך היא שלמעשה הצופה מקבל עוד סדרה בלשית שבה צמד בלשים פותרים תעלומות. היחודיות של הדמות נעלמת כמעט לחלוטין.
בגרסה זו של רשת CBS, ובניגוד גמור לספרים וגם לגרסה הבריטית, הולמס הוא גבר ככל הגברים, ובעיקר בעל יצר מיני רגיל כמו כולם, או ליתר דיוק: רובם. בעונה הראשונה הצופים מתוודעים לכך בסיפור הרקע של הולמס, כאשר איבוד כביכול של האהבה הגדולה של הולמס, איירין אדלר, הוביל אותו להפוך למכור לסמים. מאוחר יותר התברר שאיירין זייפה את מותה ושלמעשה מדובר בארכי פושעת ג'יימי מוריארטי (בגילומה של נטלי דורמר המופלאה). לאחר שהדמות של מוריארטי נעלמת בסוף העונה הראשונה (עם הופעה קצרה בעונה השנייה, אבל כמעט ללא נפח) הולמס לא מקבל מושא אהבה. בעונה הרביעית, ולאחר שבמשך שתי עונות וחצי מלבד איזכור לסקס שהוא עושה לא רואים מישהי אחרת בחייו, הוא זוכה למושא אהבה. הבעיה היא שמראים בעונה זו שפיונה (בטי גילפין) האישה החדשה בחייו היא אוטיסטית.
רבים מהחוקרים הסיפרותיים אשר חקרו את דמותו של הולמס קבעו שדמותו של הולמס נמצאת גם היא על הספקטרום של האוטיזם, ולכן היה מוזר לגלות שהולמס מצליח לתקשר דווקא עם דמות אוטיסטית. למרות שכביכול היא גאונה מתפקדת ואפילו יצור מיני, בדיוק כמו הולמס. במידה מסוימת אולי רצו התסריטאים באמצעות מערכות היחסים של הולמס לנפק תמונת מראה עבור דמותו. מוריארטי מייצגת את הגאונות השכלית שלו ואילו פיונה את ההתנהגות החברתית שלו (האוטיזם). במידה ולא החזירו את דמותה של ג'יימי (כפי שהצעתי בסיכומים של העונות הקודמות), מתוך ניסיון לחקור לעומק את היחסים בין השניים עתה לאחר שפרצופה האמיתי התגלה, חבל שלא ניסו להעניק לו מושא אהבה רגיל בכדי לנסות לראות כיצד הוא מתמודד עם האתגר. אולי לדעתם, הוא לא מסוגל לכך.
ואם כבר עסקנו בדמותה של מוריארטי. אפשר היה לראות שלאורך העונה (הארוכה מדי) העניינים מתנהלים על מי מנוחות. למרות שכביכול היה לעונה זו תמה מרכזית בדמות הניסיון של שרלוק ושל ווטסון לחקור את ניסיון החיסול של אביו של שרלוק, מורלנד הולמס (ג'ון נובל), לפני מספר שנים, אשר הסתיים במותה של אהובתו, כאשר מדי מספר פרקים מקבלים רמזים על פענוח הפרשה. אולם, ברגע ששמה של מוריארטי עולה לקראת סיום העונה הסדרה מקבלת תפנית והעניין עולה. אך בסופו של דבר, צריך לחכות לכך למעלה מעשרים פרקים ! וזה הרבה יותר מדי.
גילוי הדמות אשר שכרה את המתנקש לחסל את מורלנד מתבצעת בצורה גרועה מאד. לאחר ששרלוק מגלה שמדובר בארגון של מוריארטי לא לוקח לו יותר מדי זמן (דקות בודדות בפרק הבא) בכדי לגלות שמדובר בפרופסור וינקר (טוני קוראן), אבי בתה של מוריארטי. אין הובלה מינמלית למסע הגילוי של הולמס ומלבד מספר משפטים בהם שרלוק מסביר כיצד הגיע אל זיהוי האיש הצופה לא מגלה דבר ובכך נמנע ממנו החלק הגדול של הגילוי והצופה נאלץ לעבור על כך כאילו כלום לא קרה. גם לאחר מכן, כאשר כבר שרלוק ווטסון מתעמתים איתו, כמו גם מורלנד (בשיחת טלפון) הוא לא עושה רושם מאיים על הצופה ונראה יותר כמו חנון בחליפה, גם כאשר נדמה שמורלנד מסגיר את עצמו לידיו והוא עומד לחסל אותו. הרי מדובר ביורש של מוריארטי ! באיש אשר מנהיג את הארגון שלה. אולי הסיבה לכך היא שהתסריטאים רצו להראות שהאיש שמתאים יותר לתפקיד הוא אכן מורלנד הולמס, אשר נראה מחושב מאד לאורך העונה כולה.
מבין הפרקים שעמדו בפני עצמם ולא עסקו בתמה המרכזית של העונה, היה עצוב מאד לראות את מה שהתסריטאים עשו ל"כלבם של בני בסקרוויל". הספר נחשב ליצירה הטובה ביותר שקונן דויל יצר אודות שרלוק הולמס. בשל כך היה צריך אומץ גדול בכדי לבצע לו גרסה מודרנית. אפילו הגרסה הבריטית כשלה במידת מה לבצע זאת, אבל הגרסה של הסדרה של רשת CBS הייתה פשוט גרועה. כלב מכאני ? באמת ?
עצוב גם לראות שבהפקה לא למדו לקח. מלבד הדמויות המרכזיות של הולמס ווטסון, הפקד גרגסון והבלש מרקוס בל, אין דמות משנה אשר מופיעה ליותר משלשה או ארבעה פרקים בעונה. עובדה זו יוצרת מצב אצל הצופה שלמעשה התסריטאים לא חושבים קדימה, אלא פשוט מנסים לסגור חורים בעלילה, משום שעליהם למלא 24 פרקים מדי עונה. יתרה מכך, אפילו הדמויות והתמות המרכזיות בכל עונה מתחלפות: בעונה הראשונה זו הייתה מוריארטי, בעונה השנייה מייקרופט הולמס, בעונה השלישית זו הייתה קיטי (וגם היא לחצי עונה בלבד) ובעונה הרביעית זה היה מורלנד הולמס. אף אחת מהדמויות לא נשארת מעבר לעונה שלה. ובעוד שבעונה הרביעית עוד הזכירו את דמותה של מוריארטי, בכך שהארגון שניסה לחסל את מורלנד היה הארגון שהיא הותירה הרי שמי שנמצא במרכז היה מורלנד והארגון היה פחות חושב ורואים זאת בהתייחסות לחיסול דמותו של וינקר.
ולסיום, בסוף העונה השלישית שרלוק מדרדר שוב לסמים. מלבד ארבעת או חמשת הפרקים הראשונים של העונה אשר התייחסו לכך עושה רושם שהתסריטאים המשיכו הלאה ושרלוק ממשיך כאילו כלום לא קרה. היה ראוי שינסו לגעת בסיפור הנ"ל מעט יותר בעונה זו. במיוחד לאור ההידרדרות של שרלוק. עושה רושם שמבחינת התסריטאים, ההידרדרות של שרלוק הגיעה רק בכדי להכניס לתמונה את דמותו של אביו בעונה הרביעית שלה. חבל. בספרים, ההתמכרות של שרלוק לסמים היא חלק מרכזי באישיות שלו ועושה רושם שהתסריטאים כמעט ולא מתייחסים לכך.
אז, לראות או לא לראות ?
לא לראות. אין טעם לצפות ב 24 פרקים שהרוב המכריע שלהם משעמם. לא מדובר כבר בסדרה אודות שרלוק הולמס, אלא בדרמה בלשית רגילה אודות צמד בלשים מהסוג שאנו נחשפים אליה כל כך הרבה ובעונה זו זה בא לידי ביטוי באופן מובהק יותר. כמו כן, מרביתם המכריע של הסיפורים לא מעניין וגם אם לעיתים חלק מהסופים מפתיע, אין עדיין הצדקה לצפייה, משום שאין אפילו אלמנט אחד חיובי בעונה זו.
כמו כן, קשה להבין מדוע לא ניסו עד כה להחזיר דמויות מעונות קודמות ובמיוחד זו של מוריארטי, אשר הופעה שלה לאורך עונה שלמה אולי הייתה מצליחה להפיח חיים במה שנראה כרגע כגופה מתה וכמעט ולא מעניינת. נכון לעכשיו, קשה לי להאמין שגם האלמנט הנ"ל יצליח בכך. אולי לטווח קצר ולא מעבר לכך.
אני מסכימה שאכן צריך להחזיר את איירין אדלר ג'יימי מוריאטי... היא בהחלט הוסיפה חיים, והתעניינות
השבמחק