שלב סיכום עונה: Once Upon A Time, עונה חמישית: על סף תהום

כל מי שצפה בעונה הראשונה של הסדרה Once Upon A Time לא יכול היה שלא להתלהב ממנה. העובדה שהיא הייתה סדרה שונה בנוף הטלוויזיוני והביאה משהו שונה לחלוטין גרמה גם לנתוני רייטינג גבוהים מאד בארה"ב. ואז הגיעה העונה השנייה המאכזבת והורידה את הסדרה כמעט עד ברכיה. בעונה הרביעית חלה פריחה מחודשת קלה בחצי הראשון של העונה, אך זה קרה יותר בשל הסיפור שסופר בה, סיפורה של אלסה ומלכת השלג, ופחות בשל הסדרה עצמה. הוכחה לכך ניתנה בעונה החמישית של הסדרה, אשר הייתה גרועה במיוחד, אפילו יותר מהעונה השנייה המאכזבת שלה.

אחת מהבעיות נעוצה בחלוקת העונות הקודמות לשני חצאים. אחת הסיבות ש The Voice של רשת NBC מאבדת גובה בשנים האחרונות היא השחיקה מכך שהיא משדרת שתי עונות בשנה אחת. כך גם במקרה של Once. נכון, עדיין מדובר בעונה של 22 עד 23 פרקים בעונה, כמדי שנה, מניין פרקים שבדרך כלל היא הייתה מניבה, אך בשל העובדה שבכל חצי עונה סופר סיפור אחר גרם לכך שלמעשה היו עד עתה שמונה עונות (שתי עונות ראשונות, אשר התפרסו על העונה כולה ובעונות שלש עד חמש ניתן לספור כשש עונות, גם אם לא מלאות). מדובר בשחיקת הרעיון הבסיסי של הסדרה. זה סייע לסדרה לצאת מעט מהמשבר של העונה השנייה, אך לאחר עונה אחת או מקסימום שתיים אפשר היה להפסיק עם הרעיון הזה.

בדרך כלל, כאשר מציינים שסדרת דרמה הפכה לאופרת סבון, או שכל סדרה שהיא היא אופרת סבון, רוצים לציין עד כמה הסדרה נמוכה ברמתה ולא איכותית. יש כמובן סדרות יוצאות דופן שלא מעידות על הכלל, כגון
The Royals או Bloodline, אבל בדרך כלל זו הכוונה. זה בדיוק מה שקרה לסדרה בעונתה החמישית. מסדרה חדשנית היא הפכה לאופרת סבון ובמובן הרע של המילה. כאשר הדוגמאות לכך הן החזרה של גולד\עוץ לי גוץ לי להיות האפל, העובדה שהאפלה לא נעלמת למרות שנראה היה שלכך חותרת הסדרה עד שברגע האחרון גולד חוטף את הכוחות לעצמו, המסע הרגיל מחוץ לעיירה, מערכות היחסים המעייפות ובמיוחד בין אמה וקיליאן ורובין ורג'ינה. המשחק בין האחים התאומים ג'יימס ומקסים, כאשר מקסים הולך ביחד עם משפחתו חבריו אל השאול בכדי לסייע לאמה להציל את קיליאן.

הסדרה גם איבדה את דרכה ואפשר לראות שמתחילים להיגמר לה הרעיונות. כיצד ניתן להבחין בכך ? בעונה זו החליטו בצורה מודעת לספר סיפור לסבי בין רובי לדורותי (מהסיפור של "הקוסם מארץ עוץ"). בדרך כלל, כאשר תסריטאים עושים זאת זה אחד האינדיקציות לאיבוד רעיונות ורצון להביא קהל לצפות בסדרה. לצערם של המפיקים זה לא צלח בידם היות והסיפור היה כל כך מגוחך, שאפילו לא נרשמה עליה מינורית בנתוני הרייטינג. הבעיה הגדולה יותר היא מה שמגיע בדרך כלל לאחר מכן. היות והזעזוע כביכול של הוצאת דמות מהארון הגיע למיצוי, אפשר להבחין בשני מצבים, היות ומרבית התסריטאים לא יכולים או לא יודעים לכתוב סיפור לדמות שכזאת הרי או שהיא נשכחת או שפשוט מחסלים אותה ואז חברי הקהילה הלהט"בית מתעצבנים.

במקרה הנ"ל הסיפור היה מגוחך משום שהוא הגיע משום מקום ואפילו ללא הכנה של יותר מחצי פרק. בפחות מיום רובי הופכת להיות אהבת האמת של דורותי ? באמת ? עד כדי כך שהיא מצליחה להעיר אותה מתרדמת באמצעות נשיקה ? אפשר לרמות קצת את הצופים, אבל הם לא טיפשים עד כדי כך שיוכלו להאמין לשטות שכזאת. כאשר לפני תחילת העונה פורסמה הכוונה לספר סיפור אהבה שבין שתי דמויות נשיות כמעט כל החיצים הופנו לכיוון הדמות של מולן. במידה וזה אכן היה המקרה אפשר היה להבין את הרעיון כי הזרעים נזרעו בעונות קודמות, לפחות במעורפל, אבל הסיפור הזה היה פשוט גרוע, ועשה רק שירות רע לחברי הקהילה.

הבעיה הנ"ל היא ברמת המיקרו, ברמת המאקרו, את הסיפורים שסופרו בעונה זו אפשר לסכם במילה אחת: משעממים. בדרך כלל, בעונות שלש וארבע, לפחות אחד משני חצאי העונה היה מעניין, בעונה החמישית שני הסיפורים היו משעממים להחריד. בחצי הראשון הבעיה הייתה גדולה יותר היות ואמור היה להיות מסופר בו סיפור מעניין אודות ארתור ומרלין ואבירי השולחן העגול. אולם, בכל החצי הראשון של העונה היה רק פרק אחד, אשר היה סביר, הפרק השמיני. כל שאר הפרקים היו על גבול של בלתי ניתנים לצפייה.

בעונה זו גם אפשר היה לראות עד כמה ג'ניפר מוריסון היא שחקנית בינונית. בחצי הראשון של העונה היא שיחקה את הדמות של האפלה והמשחק שלה, שבעונות קודמות בלאו הכי לא היה אמין, הידרדר בעונה זו לרמות שאי אפשר היה להבין. זה גבל בסבל לראות אותה מבצעת את הדמות. לא שבחצי השני של העונה המשחק שלה השתפר יותר מדי, אבל השחקנית לא תרצה לרשום את הדמות שעשתה ברזומה שלה.

שחקן נוסף שלא ברור מה שעשה על המרקע בעונה הקודמת היה גרג גרמן, אשר גילם את דמותו של האדס, מלך השאול, ומשחקו היה כל כך תיאטרלי ולא אמין. בפרקים שהוא שיחק הוא היה אמור להערים על הגיבורים מבלי שידעו על כוונותיו, בפועל אפשר היה לראות בכל סצינה בדיוק מה הכוונות שלו. במיוחד הדברים אמורים לגבי הניסיון שלו להשאיר את הגיבורים בשאול על ידי ניסיון להעניק תקווה לקפטן הוק להציל את עצמו על ידי ירידה למעמקי השאול בו בשעה שהוא כלא את שאר הגיבורים במסעדה של גראניז. לא ברור מדוע דווקא גרמן לוהק לתפקיד. כל אחד אחר היה יכול לעשות עבודה טובה יותר.

האם ניתן למצוא אלמנטים חיוביים בעונה זו ?

מעט מאד. למען האמת, מצאתי רק שני אלמנטים קטנים מאד. ראשית, הדמות של מרידה בחצי הראשון של העונה הייתה משב רוח מרענן, כאשר חייבים לציין לטובה את הליהוק של איימי מאנסון, אשר עשתה עבודה מצוינת. חבל שהיא לא נשארת מעבר לעונה החמישית, כאשר בסופה היא חוזרת למקום ממנו באה.

כמו כן, העובדה שבעונה זו הנרי זוכה להגדלת הדמות שלו, כאשר בחצי השני של העונה הוא הופך לדמות משמעותית מאד, ובמיוחד לכך שכמעט אחרי חמש עונות הוא זוכה לחברה ואף לנשיקה ראשונה בדמותה של ויולט, בגגילומה של אוליביה סטיל פאלקונר.

אז, לראות או לא לראות ?

לא לראות. הגיע הזמן להפסיק. גם בארה"ב ההידרדרות של הסדרה בנתוני הרייטינג שלה מקרבת אותה לנקודת האל חזור. הסדרה בעונתה החמישית, למעט מספר דקות בודדות לאורך עונה שלמה, היא בזבוז זמן אחד גדול. ומדובר ב 23 פרקים !

העונה הרביעית, שהחצי השני שלה היה גרוע, הסתיימה בתקווה גדולה, אך הסיפור של מרלין וארתור היה משעמם, ודווקא אפשר היה לחקור יותר את הדמות המרתקת יותר, זו של נימואה, אבל לא עשו זאת. בחצי השני של העונה המצב רק הידרדר. הסיפור של ג'קיל והייד, אשר נפתח בסוף העונה החמישית גם לא משלהב את הדמיון יתר על המידה, בוודאי לא כפי שקרה בתום העונה הרביעית.

על פי מצב הסדרה בארה"ב נדמה, שגם אם תחליטו לתת לסדרה הזדמנות נוספת, הצופים האמריקאים יהיו אלו שיקבלו את ההחלטה עבורכם, משום שעושה רושם שלא נותר לה זמן רב. קשה גם לראות את הסדרה מתרוממת שוב כפי שהסיפור של אלסה סייע לה בעונתה הרביעית. הגיע הזמן לנסות אפיקים חדשים. לפי דעתי, הרעיון מוצה. מה דעתכם ?