אני מודה. לא קראתי את חוברות הקומיקס שעליהן התבססה הסדרה Daredevil, ולכן לא אוכל לקבוע בוודאות באם העובדה שלא מדובר בסדרת קומיקס נעוצה בחומר עליו התבססה הסדרה או שמא מדובר בתסריטאים, אשר אחראים לעיבוד הטלוויזיוני. בכל מקרה, התוצאה זהה.
הוכחה לכך שלא מדובר בסדרת גיבורי על ניתן למצוא בליהוק של הדמות הראשית. מעריצי הקומיקס בוודאי זוכרים שבשנת 2003 הופק לדמות סרט קולנוע. השחקן שלוהק לדמות הראשית היה בן אפלק, שלמרות שנחשב לליהוק גרוע הרי שכבר היה בעל שם ובעל היסטוריה ושם בעולם הקולנוע ההוליוודי. 12 שנים לאחר מכן, השחקן שלוהק לדמות הראשית היה צ'ארלי קוקס. אפשר לאפיין את קוקס בכמה משפטים, אבל המאפיין הבולט שלו הוא שמדובר באחד האדם, אדם שכאשר הייתם רואים ברחוב (ואפילו שהוא לא עובר) לא הייתם מאמינים שהוא גיבור על. גם בתור שחקן, לא מדובר בשחקן הגדול ביותר שראיתם על המסך, למרות שהוא עושה את עבודתו על הצד הטוב ביותר. ככל הנראה זו הייתה הכוונה של המלהקים, להראות את דמותו של מאט מרדוק (דרדוויל), כאחד האדם, על כל החסרונות שלו, משום שלמרות שחושיו התחדדו הרי שהוא לא גיבור על כגון סופרמן, ה"פלאש", איירון מן, ת'ור וכדו'... ובעיקר, הוא פגיע, כפי שניתן לראות מספר פעמים במהלך העונה. בין אם זו הייתה כוונתם של המלהקים או שלא, הרי שבפועל קוקס מצליח להעביר את הרושם הנ"ל בצורה מוחלטת.
במידה ואנו עוסקים בליהוק הרי שליהוקה של דבורה אן וול כקארן פייג' הוא כמעט המשך ישיר לדמות אותה גילמה בסדרה True Blood מלבד העובדה שהיא לא ערפדית. במספר מקרים מבקרי תרבות ישראלים התייחסו לכך שעדי הימלבלוי ממשיכה לקחת על עצמה תפקידים דומים ולא מנסה להתפתח. אפשר לומר שהמקרה של דברה דומה. הבעיה שלה היא, שלאחר כל כך הרבה שנים של גילום אותה דמות ב True Blood ועתה גילום דמות דומה (ביישנית, פגומה, מתקשה לעמוד על שלה, בצילה של המאסטר שלה) יכול להיווצר לה טייפ קאסט.
לגבי הדמות של וילסון פיסק אותה גילם ווינסט דאונפריו. אפשר לסכם במילה אחת: נמאס. יכול מאד להיות שבקומיקס הדמות של פיסק לוחשת, אבל אחרי כל כך הרבה סדרות בהן ניתן לצפות בדמויות הראשיות לוחשות, די נמאס לראות דמות ראשית עושה זאת שוב. חלק מהמפיקים חושבים שזה מוסיף פחד מהדמות הרעה, אך רבים כבר מתחילים להתעצבן מכך. גם אם זה נכתב בקומיקס בצורה שכזאת, אפשר היה לעשות זאת בצורה אחרת. מלבד זאת, לעיתים היה נדמה שווינסט אכן משחק את הדמות והיא לא מצליחה להיות מועברת שם באופן טבעי.
איך אפשר להתייחס לליהוק מבלי לדבר על ה"גאווה" הישראלית. איילת זורר לוהקה בדמות ונסה מריאנה, עובדת בגלריית אומנות, אשר הופכת למושא אהבתו של פיסק. אני יודע שרבים אוהבים כל דבר ישראלי בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה האמריקאית, אבל הליהוק של זורר היה רע. כאשר היה צריך לראות את הזהירות והקרירות של ונסה בתחילת היכרותה עם פיסק זה היה בסדר גמור, אך ככל שהדמויות התקרבו היה צריך לראות כימיה מינמלית בין השחקנים. זה לא קרה. זה קורה לזורר בכל דמות שהיא מגלמת, כאשר היא צריכה להפגין חום היא לא מצליחה לעשות זאת. איך אפשר היה לראות שהיא מאוהבת בפיסק ולא רוצה לזוז ממנו למרות שניסו להתנקש בחייה ? לא אמין בעליל.
בכל הקשור לעלילת העונה הראשונה הרי שהסיפור מועבר בצורה טובה מאד. אפשר לראות את עלייתו של מרדוק לדמות של דרדוויל וכן את עלייתו ונפילתו של פיסק בצורה איטית ונכונה עד לפרק האחרון בו הוא נתפס, נאסר, בורח ונתפס שוב. אין קפיצות בעלילה והתסריט "זורם" בצורה נכונה, למרות שהוא כמו זה של Sense8 (סדרת גיבורים נוספת של "נטפליקס" שהיא לא באמת סדרת גיבורים) "כבד" מאד, אך בניגוד ל"אחותה", הרי שהפעם הפרקים הארוכים משרתים את התסריט וכמעט ולא ניתן לזהות "מריחות".
ולסיום, אחד מהמרכבים העיקריים של חוברות הקומיקס הוא שהגיבור עוטה על עצמו מסכה בכדי להסתיר את זהותו. אולם, כבר בעונה זו אחות בשם קלייר טמפל (רוזאריו דוסון) יודעת את זהותו מסייעת לו כאשר הוא נפגע (ובעונה זו זה קורה מספר פעמים) ולקראת תום העונה גם השותף שלו, פרנקלין "פוגי" נלסון (אלדן הנסון) מגלה את האמת אודות שותפו. לפי דעתי, זה קרה מוקדם מדי. במידה והסדרה לא הייתה מקבלת עונה שנייה זה היה מובן, אבל אם בכלל חשבו בכיוון של עונה נוספת היו יכולים לערוך את הגילוי מאוחר יותר.
אז, לראות או לא לראות ?
צריך להיות במצב רוח מסוים בכדי לצפות בסדרה. לא מדובר בסדרה קלה לצפייה, בוודאי לא כמו סדרות הקומיקס של רשתות ABC ו ה CW. למרות זאת, כדאי לפחות לתת לה סיכוי, ולא רק חובבי סדרות הקומיקס, משום שיש בה מרכיבים רבים של סדרות של רשת CBS, סדרות כגון NCIS ו Criminal Minds, הרי מדובר בעורכי דין הנלחמים בפשע גם במסגרת החוק, שאולי הם יאהבו לראות גם בסדרה זו.
חלק מהדברים שאמרת כנראה קשורים לכך שאתה באמת לא מכיר את הדמות מעולם הקומיקס עליה מבוססת הסדרה.
השבמחקדרדוויל, למרות השם המפוצץ הוא לא הגיבור הרגיל ובעוד שהרוב עובדים במשטרה,עיתונות או שהם סתם מולטי מליונרים... מורדוק הוא עורך דין.
*שכחת לציין שגם פלאש למרות כוחותיו לא נראה כ"גיבור" לעומת אוליבר וחבריו.
אני בעד העניין שיש כאלו שיודעים עליו דיי מהר ולא מושכים את זה יותר מדי כי נמאס בסדרות שנגררות מאוחרי השאלה של הוא יגלה או לא יגלה.
סה"כ העבירו את הסיפור בצורה מעולה ולמרות שהסדרה התחילה לאט בסופו של דבר אפשר לומר שחל שיפור מפרק לפרק.
ד"א בנוגע לפיסק, השחקן ששיחק אותו זכה להרבה תגובות מעודדות בעולם על המשחק של הדמות אבל שוב.. זאת רק דיעה ואני מסכים בנוגע לזורר.
הייתה עונה מצוינת, לדעתי.
השבמחקתודה!
קארן פייג' אולי מתחילה כפגיעה ותלויה באחרים, אבל עם החברות שלה עם פוגי נלסון ומאט מארדוק זה בכלל לא המקרה. היא דווקא ממש מתפתחת כדמות ודווקא כן עומדת על שלה, היא נועזת וחזקה. לא מובן לי מדוע היא נראתה לך "ביישנית, פגומה, מתקשה לעמוד על שלה..."
השבמחקלגבי דרדוויל שלא נראה לך כמו כל גיבור על אחר- אומנם לא קראתי את הקומיקסים אבל ידוע לי שגם שם דרדוויל שונה מגיבורים אחרים-- אבל מבחינתי זהו שינוי מרענן ומבורך. לא נמאס לכם כבר מטוני סטארקים וסופרמנים? לדעתי רוב גיבורי העל משעממים מבחינת עומק הדמות וזה אותו הסיפור כל הזמן והגיבור באותן דילמות. פה זה יותר מעניין: קודם על מעט מורדוק הוא עורך דין, כלומר שומר חוק ומייצג את החוק, והוא חי בקונפליקט אידיאולוגי באלטר-איגו של דרדוויל, הפורע חוק. שים לב שגם דרדוויל לא זורע הרס ברחבי העיר ואשכרה דואג לקורבנות, במקום להמשיך הלאה.
והגילוי של זהותו של דרדוויל הייתה מעולה לטעמי. סוף סוף לא מושכים את הסיפור הזה, יהיה מאוד מעניין לראות את היחסים עכשיו והלאה בין פוגי למאט. שניהם עורכי דין בעלי אידיאולוגיה לשמירת הצדק (הם התפטרו ממשרה נוחה מאוד ומשכורת שמנמנה לטובת פתיחת עסק עצמאי שבו הם יעזרו באמת לאנשים חסרי אונים). החברות בינהם היא גם לא מאצ'ואית ובהפקה גם לא דואגים להבהיר כל הזמן שהם גבריים וחזקים שמפנימים את הרגשות שלהם כמו כל שאר הדמויות הגבריות בכל הסדרות והסרטים (חוץ מגייז, כמובן).
וואו איזו חפירה! רק רציתי להגיד שזו באמת סדרה טובה שלא ממחזרת את כל הקונספט הנדוש והחרוש של גיבורי העל (שבד"כ אני בכלל לא רואה כי זה משעמם אותי) והסדרה מצליחה להראות את כל הצדדים של הדמויות שלה כדי שהצופים יוכלו להזדהות כמעט עם כולן, או לפחות להבין את המניעים שלהן.
תודה על הכתבה.