שלב סיכום עונה: Once Upon A Time, עונה שלישית: השינוי שסייע לסדרה לצאת מהמשבר

לאחר עונה ראשונה טובה מאד של הסדרה, בעיקר משום שהיא הייתה מאורגנת בצורה טובה מאד, הגיעה העונה השנייה המבולגנת ודרדרה אותה בנתוני הרייטינג ובאיכות הקריאטיבית שלה. בהפקת הסדרה, ויכול מאד להיות שבעידוד מנהלי הרשת, קיבלו החלטה לפני העונה השלישית, שהם מחלקים את העונה לשתי עונות קצרות במקום עונה אחת ארוכה. בכך, אפשר להתייחס לכל מיני עונה כמיני סדרה. והשינויים עבדו בצורה יוצאת מהכלל.

בשל העובדה שהעונה התחלקה לשניים, הצליחו בהפקה לכתוב תסריטים בצורה טובה יותר ובעיקר בהירה יותר. החיסרון בכתיבה שכזאת היא העובדה שבכל מיני עונה משתתף מספר מועט יותר של דמויות ולא כפי שהיה בשתי העונות הראשונות. עושה רושם שמלבד הדמויות של שלגיה, "הנסיך המקסים", אמה, הנרי, בל, עוץ לי גוץ לי, הוק ורג'ינה ("המלכה הרעה") כמעט ולא רואים דמויות אחרות מעבר לפרק אחד או שניים. וזה חבל, משום שדמויות כגון פינוקיו, סינדרלה, היפהפייה הנרדמת, מולן ועוד... חסרות מאד. הוספת הדמויות בעונה זו של בת הים הקטנה, אריאל (ג'ואנה גרסיה) או טינקרבל (רוז מקייבר) הראתה שהוספת דמויות מעבר לקאסט הראשי מעשירה את התכנית, גם אם קשה לעקוב אחר כולן. חבל שהשתתפותן הייתה קצרה.

מבין שתי העונות, העונה הראשונה, אשר עסקה בפיטר פן, שהיה בסופו של דבר גם אביו של עוץ לי גוץ לי והמטרה שלו הייתה לזכות בליבו של הנרי בכדי להמשיך לחיות כילד צעיר לנצח, החצי הזה היה טוב יותר מהחצי השני של העונה, אשר עסק במכשפה הרעה מהמערב מסיפור של הקוסם מארץ עוץ, בעיקר משום שהחלק הראשון סופר על פני 11 פרקים ואילו החלק השני נפרש על פני תשעה פרקים בלבד (שני הפרקים האחרונים עמדו בפני עצמם).

יתרה מכך, הסיפור בחלק השני מסתיים מהר מדי ולאחר שנדמה היה שהמכשפה הרעה מהמערב בלתי מנוצחת התברר שקל מאד לנצחה וזה קרה גם בזמן מועט (חמש דקות). לו בהפקה היו מושכים זאת על פני שני פרקים נוספים זה היה טוב יותר, יכול מאד להיות שזו גם הסיבה שבעונה הרביעית הוסיפו פרק אחד נוסף. לקחי העבר...

כפי שציינתי, שני הפרקים האחרונים של העונה עמדו בפני עצמם והחזירו את אמה והוק עשרות שנים אל העבר ואל התקופה שבה שלגייה ו"הנסיך המקסים" הכירו. לפי דעתי, מדובר בפספוס משום שרעיון זה בהחלט יכול היה להימתח על פני חצי עונה. ואז, בהפקה יכלו לדחות אותו לחצי הראשון של העונה הרביעית ואז היו מתפנים שני פרקים נוספים בכדי להאריך את סיפור המלכה הרעה מהמערב.

נקודה בולטת בעונה זו היו הציוותים הבלתי אפשריים. זה התחיל עוד בעונה השנייה ונמשך אל העונה השלישית, כאשר במשולש האהבה ניל-אמה-הוק יצאו השניים האחרונים ביחד לאחר שניל מת בתחילת החצי השני של העונה. אבל השילוב הלא מובן הגיע בדמות רג'ינה ורובין הוד. אולם, בפרק האחרון של העונה אפשר היה להבין מדוע בהפקה עשו זאת: רצו להראות שבדיוק כמו ששלגיה הרסה לרג'ינה את האהבה שלה עם דניאל, כך אמה (הבת שלה) הרסה לה את האהבה עם רובין, כאשר החזירה מהעבר את מריאן, אשתו המתה של רובין ובכך שוב העלתה את חמתה. אבל שוב, באיזה עולם של אגדות (ובכלל) המלכה הרעה, שפתאם היא כבר לא רעה, ורובין הוד ביחד ?

האלמנט השלילי בעונה זו היא השחקנית הראשית, ג'ניפר מוריסון (אמה), אשר עושה רושם שמעונה לעונה המשחק שלה הופך יותר ויותר לחסר חיים. נכון, הדמות של אמה אמורה להיות מעט קרירה וחסרת ביטחון, בשל חרדת הנטישה אשר מלווה אותה מאז ילדותה כאשר הוריה נאלצו לזנוח אותה, אולם צריך לשים לב לפניה של מוריסון ולהבין שהיא לא מצליחה להעביר את רגשותיה בצורה מניחה את הדעת. לדוגמא, שימו לב, כיצד בפרק האחרון, כאשר כביכול היא אמורה להיות מאוהבת בקפטן הוק והם אכן מתנשקים, האהבה לא ניבטת עליה ואילו אצל לאנה פארייה (רג'ינה), כאשר היא הולכת עם רובין ובנו המצב שונה לחלוטין.

אז, לראות או לא לראות ?

עדיין ההמלצה היא לראות. בסדרה עשו מקצה שיפורים, אשר הוגדר כהצלחה. הסיפורים עדיין מעניינים ובאופן כללי מדובר בסדרה יוצאת דופן בנוף הטלוויזיוני ולפי דעתי, טוב שכך. בעידן של היום, כאשר מרבית מהסדרות, בעיקר האמריקאיות, בנויות על אותו פורמאט, לראות סדרה שכזאת זה תענוג, גם אם לא מדובר בחובבים של סיפורי אגדות. זו סדרה לכל המשפחה והעונה השלישית מספקת את מה שצריך: בעיקר הנאה, גם אם פה ושם יש מעט בעיות.