בדרך כלל בסדרות האמריקאיות לאחר עונה ראשונה טובה מאד מגיעה נפילה בעונה השנייה. הסיבה לכך ברורה מאד. בהפקה מבינים שהצליחו בעונה הראשונה ומבקשים לעשות בעונה השנייה את הכל בצורה גדולה יותר ובעיקר ראוותנית הרבה יותר. זה פוגם בסדרה וזה בדיוק מה שקרה ל Arrow בעונתה השנייה.
בעונה הראשונה בהפקה סיפרו סיפור פשוט וברור: אוליבר קווין חוזר לסטארלינג סיטי, לאחר חמש שנים ש"בילה" על אי מבודד, בכדי לנקות את העיר מהפושעים אשר "איכזבו" אותה. הסיפור הפשוט נמשך עד תום העונה ועד המאבק ברשע הגדול מכולם: מלקום מרלין ותוכניתו להשמיד את ה"גליידס", המקום בו אשתו מתה.
בעונה השנייה הסיפור הופך למסובך הרבה יותר: סלייד וילסון, אשר היה בתחילה חברו של אוליבר על האי הופך לאויבו הגדול ביותר מאחר ואוליבר היה אחראי למותה של שאדו אותה הוא אהב. סבסטיאן בלוד רוצה להיות ראש העיר ומשתף לשם כך פעולה עם סלייד. איזבל רושב (סאמר גלו) משתלטת על החברה של אוליבר וגם היא, בסופו של דבר, מתגלה כמשתפת פעולה עם סלייד. מוירה, אמו של קווין רצה לראשות העיר לאחר שהייתה אחראית לחרבונה בעונה הראשונה ובסופו של דבר נרצחת על ידי סלייד. שרה לאנס (קייטי לוטץ'), אחותה של לורל, חוזרת מהמתים ומתברר שהיא הפכה ללוחמת בליגת המתנקשים ואף מנהלת רומן עם אוליבר. אנו מתוודעים ל"א.ר.ג.ו.ס.", הארגון הגדול בראשותה של אמנדה וולר וגם ל"קבוצת המתאבדים". כמו כן, מתגלה שתיאה היא בתו של מלקום מרלין והוא לא מת כפי שחשבו בתום העונה הראשונה. ולבסוף, אנו מתוודעים לדמותו של בארי אלן, אשר לימים יהפוך ל"הפלאש". ועוד... כפי שאני רואה את הדברים, מדובר ביותר מדי עבור עונה אחת.
בעיה נוספת הייתה בסיפור שהוצג בעונה זו. הסיפור המרכזי של העונה היה ה"מיראקורו" סם יפאני עתיק, אשר הופך את מי שמזריקים לו אותו ל"על אנושי" בעל כוחות עצומים. סלייד, אשר החומר הוזרק לו באי עליו שהה עם אוליבר (ומתברר שגם עם שרה), ואשר גורם לו להיות פסיכוטי, רוצה להקים צבא של אנשים שיוזרק להם החומר הנ"ל ואשר בעזרתם יהרוס את העיר ואת כל מי שיקר לליבו של אוליבר. הבעיה עם הסיפור היא, שאחד המרכיבים שסייעו לעונה הראשונה של הסדרה היה שבניגוד ל"סמולוויל", בו דובר על גיבורי על וכוחות על, הרי שבמקרה של Arrow לא עסקו בכך ונראה היה שמדברים על בני תמותה. בכך גם בידלה הסדרה את עצמה מ"סמולוויל". ואילו בעונה השנייה המצב שונה מהקצה אל הקצה. אחרי עשר עונות של "סמולוויל" היה נחמד לצפות בסדרת קומיקס מעט שונה והיה חבל לחזור לאותו מבנה כה מוכר.
בעיה שלישית בעונה זו הייתה הסיפור של שרה לאנס. התוספת שלה בעונה השנייה הייתה מבורכת, בעיקר בשל השחקנית קייטי לוטץ' (ולא פלא שלקחו אותה לפרויקט גיבורי על נוסף ברשת), אשר עשתה את עבודתה בצורה טובה, אם כי הדמות שלה אמורה להיות אפלה יותר ופחות חביבה, כפי שהוצגה בעונה זו, ואילו השחקנית עדיין נראתה כמו ילדה. לו לוהקה לדמות סאמר גלו, למשל, היא הייתה עושה עבודה טובה יותר. אם כי, לא ברור מדוע החליטו להחזיר אותה בתום העונה אל "ליגת המתנקשים". התוספת שלה בעונה זו הייתה חיובית מאד, אם כי, טענתי כבר שנמאס ממשולש אהבים בין שני אחים (The Vampire Diaries) או אחיות (שרה לוראל עם אוליבר ב Arrow).
ואם כבר עסקנו בסאמר גלו. ככל הנראה שלעולם היא תגולם לאותו "טייפ קאסט". מאז הסדרה 4000 לא עושה רושם שהיא מצליחה להשתחרר מכך וחבל, משום שמדובר בשחקנית טובה, שבכל סדרה מראה שהיא עושה עבודה מעולה. קשה לראות ליהוק אחד שלה שלא היה מוצלח.
בעיה רביעית שאפשר לציין היא העובדה שיש יותר מדי אנשים אשר ידעו או יודעים את הסוד שאוליבר קווין הוא Arrow. בעונה הראשונה זה היה רק ג'ון דיגל ופלסטי סמוק (בסוף העונה גם מלקום מרלין מגלה את זהותו), אבל בעונה השנייה זה ממשיך עם רוי הרפר, בארי אלן, שרה לאנס, לוראל לאנס, סבסטיאן בלוד ואפילו אמו מוירה. למען האמת, יש פחות אנשים שמכירים אותו מאשר אלו שכן. חלק ניכר מסדרת קומיקס היא העובדה שהגיבור לא נחשף. אווירת המיסתורין מסייעת לסדרה להתפתח ובעיקר מקלה גם על כתיבת התסריט. כאשר כמעט כולם בחייו של אוליבר, פרט לתיאה, יודעים מיהו באמת קצת פוגמת בחוויית הצפייה.
ולבסוף, נכון שהפלשבקים מסייעים להבין מה עבר על אוליבר בחמש השנים שנעדר מהעיר, אולם בשלב כלשהו זה מתחיל לעצבן. הצופים מעוניינים לצפות, בדרך כלל, בסדרה בקו ליניארי. הסדרה Lost שחקה את רעיון הפלשבקים עד דק ואם בתחילה זה נחמד, הרי שלאורך זמן קורה בדיוק ההפך.
האם בכל זאת ניתן לציין אלמנטים חיוביים ?
כן, למרות הבעיות שלה, רמת התסריט, בוודאי בהשוואה לסדרות קומיקס אחרות היא גבוהה, הליהוקים של שחקני המשנה בדרך כלל טובים (סאמר גלו כאיזבל רושב, קווין אלחנדו כסבסטיאן בלוד, סיניתיה אדי רובינסון כאמנדה וולר) והרעיון הכללי של העונה מעניין (בתור סדרת קומיקס), אם כי היה רצוי לו היו ממשיכים ללא רעיון הכוחות על.
אז, לראות או לא לראות ?
למרות האכזבה מהעונה השנייה של הסדרה, הרי שהיא מגיעה בהשוואה לעונה הראשונה. בפני עצמה מדובר בסדרת קומיקס מהוקצעת, איכותית ובעיקר כיף לראות אותה, גם עבור הצופים שלא חובבים סדרות קומיקס. ולכן, כדאי לראות אותה. בתקווה שבהפקה ילמדו את הליקויים שעונה זו הפיקה ואז העונה השלישית תוכל לחזור לאיכויות שהעונה הראשונה הניבה. מעט מאד פעמים ניתן להבחין ביישום הפקת לקחים ככל שהסדרה מתקדמת, מעניין יהיה לראות אם זה יקרה הפעם.
דווקא אני יותר אהבתי את העונה השנייה מאשר את העונה הראשונה למרות המיראקורו
השבמחקולפי דעתי זה יותר טוב שהם כן יודעים את הזהות שלו,ככה יש פחות מריחות (ראה ערך סמולוויל)
אני גם יותר אהבתי את העונה השנייה, עם כי אני מזדהה עם הטענות לגבי המירקארו ... גם את הפלאשבקים אני מאוד אוהב, וגם שאר הצופים, לא לא יודע למה אתה רואה בזה עול. ואני מסכים עם הבחור השני, זה שחשפו את הסוד שלו מוסיף לסדרה ולא גורע. הרי ברור שזה יתגלה מתישהו והמריחה הזאת מיותרת ומאפשר לתת ללילה ללכת למקומות אחרים.
השבמחק