קשה לאמריקאים לייבא דרמות מחוץ לארה"ב. מעט מאד דרמות הצליחו לעשות את השדרוג הנחוץ בכדי לשרוד בארה"ב. דווקא מישראל ניתן למצוא הצלחות כגון הגרסה האמריקאית ל"בטיפול" ול"חטופים". אולם, כבר לאחר שני פרקים בלבד, אפשר להכריז שהגרסה האמריקאית ל"תא גורדין" הינה כישלון. מבחינה קריאטיבית וגם מבחינת נתוני הרייטינג.
במידה ומעוניינים למצוא תרוצים לנתוני הרייטינג החלשים של הסדרה, אפשר למצוא זאת בעובדה שהיא עולה רק בחודש פברואר ומעטות הסדרות שהצליחו לשרוד לאחר שעלו בשלב הזה של העונה. במיוחד לאחר שרשת ABC הצליחה לבסס באותה משבצת שידור את הדרמה החדשה שלה How To Get AwayWith Murder בתור אחת ההצלחות הגדולות של העונה. אולם, עובדה זו לא מסבירה מדוע הקהל אפילו לא הגיע לצפות בפרק הבכורה שלה (1.1 נק' מדד ו 4.98 מיליון צופים) וזאת למרות שהיא שודרה אחרי The Blacklist, אשר הניבה באותו ערב נתונים יפים מאד (2.4 נק' מדד ו 10.11 מיליון צופים).
שתי הסדרות הישראליות שהצליחו לעשות את המעבר לארה"ב הגיעו לרשתות כבלים ("בטיפול" ל HBO ו "חטופים" ל Showtime) בעוד ש"תא גורדין" הגיעה לרשת ברודקאסט ובעוד שכחמש מיליון צופים לפרק פתיחה ו 3.65 מיליון צופים לפרק השני נראים מספרים נמוכים עבור רשתות ברודקאסט הרי שעבור רשת כבלים הם מספרים יפים מאד (במיוחד השניים שציינתי), כמו גם 0.7 נק' מדד המחרידות של הפרק השני, אשר מלמדות שירידה נוספת אל עבר 0.5-0.4 נק' מדד יכולה לגרום לה לביטול עוד לפני שתגיע לפרק החמישי שלה. האלמנט החמור יותר הוא שרשת NBC רצתה שהשילוב שלה עם The Blacklist יצליח להפרות אחד את השני, אך בפועל היא גוררת את האחרונה לנתונים אותם היא לא הכירה עד כה (1.7 נק' מדד ו 8.19 מיליון צופים בשבוע שעבר).
אחת מהסיבות לכך שהקהל לא הגיע לצפות בסדרה היא שהקהל האמריקאי כבר מקבל מנה שבועית אודות ריגול רוסי, כאשר הכוונה היא לעונה השלישית של The Americans. נכון, סדרת הכבלים מתרחשת בשנות השמונים, אבל קשה להגיד, שבעולם הטלוויזיוני של היום, סדרה נוספת בעלת אותם מוטיבים יכולה להצליח במקביל. במיוחד לאחר שהאחרונה נחשבת כסדרה איכותית.
ועתה, לאחר שעסקנו בכל מה שסובב את הסדרה, הגיע הזמן גם לנתח אותה מבחינה קריאטיבית. ראשית, חייבים לציין זאת כבר מההתחלה, המעבר לא בוצע בהצלחה. התוצר הסופי שהצופה מקבל לא מתקרב למקור הישראלי, ואיזו גאווה שניתן לציין זאת בקול רם. בדרך כלל האמריקאים יודעים לעשות הכל טוב יותר, איכותי יותר וגדול יותר. גם הפעם הם מנסים לעשות זאת וזה עובד לרעתם, אבל בכל מקרה, העונה הראשונה של "תא גורדין" הייתה לאין ערוך טובה מהמוצר פלסטיק שהאמריקאים רקחו.
כאשר "חטופים" עשתה את המעבר מישראל לארה"ב אפשר היה להבחין בשינוי, כאשר שמו דגש על אקשן ופחות על דרמה. המקרה של "תא גורדין" לא רחוק מכך. גם ב"תא גורדין" היה אקשן בעונה הראשונה, אולם עדיין העלילה עוצבה בצורה איטית, אשר הצליחה לעשות משהו שמקבלתה האמריקאית לא הצליחה: היא הצליחה לבסס את הדמויות בצורה טובה מאד וגם את השחקנים.
בפועל, מה שנגלה עבור הצופה, כאשר הוא צופה ב Allegiance, הוא עוד סדרה אמריקאית טיפוסית בעלת אוקטן גבוה. יכול מאד להיות שזה הצליח עבור Homeland (הגרסה האמריקאית ל"חטופים"), אבל האחרונה הציגה שחקנים מהשורה הראשונה בדמות קלייר דיינס, דמיין לואיס, מנדי פטינקין ועוד.. ואילו Allegiance מציגה שחקנים סוג ב כגון הופ דייוויס (קטיה אוקונור), סקוט כהן (מאר אוקונור), מרגריטה לביבה (נטליה אוקונור) ועוד...
כמו כן, "תא גורדין" הצליחה (בעונה הראשונה יותר מבעונה השנייה) בשל תסריט איכותי, אשר הצליח להשכיח את העובדה שפרט לרן דנקר ואביב אלוש לא מדובר בשחקנים נאים יתר על המידה, כולל ההורים של הדמות הראשית, אייל, בגילומם של הלנה ירלובה וסלבה ביברגל. הגרסה האמריקאית משיגה את ההפך, כל השחקנים יפיופים, כולל הדמות של נטליה, אבל מבט עמוק יותר מגלה שמדובר בחזות ללא תוכן ממשי מאחוריה. הצופה לא מקבל את התחושה שקיבל ב"תא גורדין", את התחושה של אותנטיות, אלא של מוצר פלסטיק אמריקאי נוסף ומי באמת צריך עוד מוצר שכזה ?
רוצים דוגמאות ? בבקשה. מדהים להגיד זאת אבל מארק איווניר מצליח לגרום לצופה להתחבר לדמות שלו למרות שהוא חלק מה"רעים" ואילו מורגן ספקטור (ויקטור), המקבילה שלו, רק נראה טוב (בצורה יחסית) על המסך. דוגמא דומה היא של נטע ריסקין (נטלי) לעומת מרגריטה לביבה. נטע הצליחה לגרום לצופה להאמין לה בכל מה שהיא עושה, שאכן מדובר ברב מרגלת ואילו מרגריטה נראית כפרצוף יפה, אבל לא מצליחה להעביר מעבר לכך הרבה. דוגמא שלישית היא מערכת היחסים שבין נטליה לאלכס, אולי הנקודה הקריטית והחשובה ביותר של הסדרה. בעוד שב"תא גורדין" מרגשים שמדובר באלמנט החשוב ביותר, הרי שהאמריקאים או שביטלו את עומק הקשר שבין השניים, או שהם מנסים ולא מצליחים, כמו גם להראות עד כמה מפלצתית היא הדמות של נטליה. יכול מאד להיות שלגבי נטליה, התסריטאים רצו לקחת את הזמן, אבל בשל השינויים האחרים שהסדרה עשתה (בין השינויים ניתן לציין את העובדה שלאלכס, הדמות הראשית, יש ב Allegiance גם אחות קטנה, אחות שלא הייתה לאייל, הדמות המקבילה בגרסה הישראלית) זה בלתי אפשרי לחכות, במיוחד אם הם רצו סדרה בעלת אוקטן גבוה.
על השינויים בגרסה האמריקאית אפשר היה לסלוח לו היה מתלווה אליהם תסריט איכותי, כמו במקרה של Homeland, אבל גם בקטגוריה הזו לא ניתן להצביע על הצלחה. לא ניתן להבחין במשהו יוצא דופן מכל כך הרבה סדרות אקשן אמריקאיות ובכדי לשרוד, הסדרה הייתה חייבת להציג ייחודיות, אבל זה לא קורה.
האם ניתן להצביע על אלמנט חיובי שהגרסה האמריקאית מציגה ?
רק מהשינוי שערכו לדמות הראשית, שינוי אשר הצליח בצורה יפה מאד. האמריקאים לא היו מצליחים להציג את הרקע של הדמות של אייל, משם שקשה להציג הוויה צה"לית בגרסה אמריקאית (ולא, שרות בצבא האמריקאי זה לא אותו דבר) ולכן העובדה שהפכו אותו למעין אוטיסט סאבנט הייתה הברקה, שגם גורמת לצופה ליהנות מהלך המחשבה של הדמות כמעין שרלוק הולמס בניגוד לדמות של אייל שהמקבילה האמריקאית שלה דומה יותר לג'ק באואר. ביחס לשאר השחקנים בסדרה גאווין סטנהאוס מצליח לגלם את הדמות שלו בצורה לא רעה בכלל וליצור אהדה, וזאת אולי בשל העובדה שהוא מגלם דמות של אוטיסט.
אז, לראות או לא לראות ?
קשה להאמין שהסדרה תצליח להגיע לסיומה ולכן אולי לא כדאי להשקיע בה, אולם, לפי דעתי, כדאי לצפות בפרק אחד או שניים רק בכדי להעריך עד כמה "תא גורדין" טובה. מעבר לכך, כדאי לכם לשכוח ממנה, האמריקאים יעשו זאת בקרוב מאד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה