שלב סיכום עונה: החממה, עונה שנייה: מקצה שיפורים

בדרך כלל, כאשר מנתחים סדרות או סדרת סרטים מגיעים למסקנה שהעונה השנייה של הסדרה או של הסרט בסדרת הסרטים מאבדת מהאיכות שלה לעומת העונה הראשונה ובאופן די ברור מחווירה בהשוואה. הסיבה לכך היא, שבדרך כלל הכותבים מנסים לשחזר את מה שעבד להם בחלק הראשון ואף להתעלות על כך ולהפוך את ההפקה לגדולה ולראוותנית יותר, וזאת בניגוד לאפשרות הנכונה והיא להפוך את התסריט לאיכותי יותר. כאשר מביטים על העונה השנייה של "החממה" אפשר לומר זאת כך: העונה השנייה של הסדרה טובה יותר מהעונה הראשונה ומכמה סיבות.

שיפור בולט שניתן לרשום בעונה זו לעומת העונה הקודמת היא התמה המרכזית של העונה. בניגוד לעונה הראשונה בה הנושא (מטאור שיכול לחזות ולגרום לרעידות אדמה) היה קרוב יותר למדע בידיוני, מאשר לסיפור אמין, הרי שבעונה השנייה הסיפור הרבה יותר אמין. למען האמת, חזינו במספר סרטי אסונות, אשר עסקו במטאור שנוחת על גבי כדור הארץ ומביא עימו וירוסים.

העובדה שבהפקה החליטו שלא לנסות ולהמציא סיפור מופרך יותר, אלא אמין, גרמה לכך שבמקום להתעסק בגרנדיוזיות של הסיפור התרכזו בסיפור עצמו, שלמרבה הפליאה "זרם" בצורה חלקה מאד. עדות לכך היא שכמעט ולא עסקו בסיפור המרכזי של העונה בעשרת הפרקים הראשונים ובכל זאת סיפורי המשנה הצליחו "להחזיק" את הסדרה עד אשר העלילה המרכזית התפתחה לאיטה ובקצב נכון עד שבחצי השני של העונה היא כבר הייתה במצב של "פול גז".

הוכחה לכתיבה נכונה של התסריט הייתה בכל מה שקשור למערכות היחסים של הדמויות המרכזיות. דוגמא ראשונה מגיעה מהשלישיה יפתח-אלה לי-דניאל. כזכור, בתום העונה הראשונה אלה לי ניצבה בפני החלטה במי לבחור כחבר שלה, דניאל או יפתח, כאשר העונה השנייה נפתחת מתברר שאלה לי בחרה בדניאל. מדוע מדובר בהחלטה נכונה ? משום שבמשך כמעט העונה כולה אלה לי ודניאל מנסים לתת הזדמנות למערכת היחסים ביניהם ורק לקראת סופה ולאחר משברים רבים מגיע רגע השבירה של אלה לי והיא נפרדת מדניאל. כלומר, נחסכה מאתנו הנוסחה הרגילה בדרמות הנוער של לראות את הזוגות הראשיים של הסדרה, במקרה הזה מדובר ביפתח ואלה לי, מתחילים את העונה ביחד, נפרדים וחוזרים אחד לזרועות השני בסיום עונה מזויף.

הדוגמא השנייה היא במערכת היחסים של מתי ודינה. בעונה זו, ולמרות שכל הסיכויים נגדם, מערכת היחסים של מתי ודינה שורדת את העונה והשניים שורדים מבחנים קשים בעונה זו, במיוחד לאחר שהדמות של אוזי העבריין (לירן דוד), החבר לשעבר של דינה, חוזר לחייה בכדי להחזיר אותה אליו, או כאשר דינה מקנאת יותר מפעם אחת במערכת היחסים שבין מתי ואלונה. וגם בתום העונה, כאשר דינה נורית כמעט בזרועותיו של אוזי.

דוגמא שלישית היא מערכת היחסים שבין אלפי לנטלי. בעונה הראשונה הצופים ראו את השניים מוצאים אחד את השנייה, למרות שמבחינה הגיונית לא עושה רושם שיש להם משהו שיחזיק אותם ביחד, ואפילו לא מדובר במקרה של "הפכים נמשכים" כפי שקורה במקרה של מתי ודינה. ולכן, העובדה ששברו את מערכת היחסים של השניים ודי מהר בתחילת העונה אפשרו לדמויות להתפתח. מצד אחד, אלפי חידד את משחק הכדורסל שלו (למרות שכל מי שראה את קטעי הכדורסל בעונה זו הבחין עד כמה הם גרועים ולא באמת מדובר בשחקן טוב) ואילו נטלי, מצד שני, החלה במסע לגילוי עצמי אותו היא מיישמת ביתר עוצמה, כאשר היא עוברת לבית "העורבים". מעניין יהיה לראות אם התסריטאים, אשר אוהבים סגירות מעגל בסדרות יחזירו אותם להיות ביחד. עצה שלי ? שלא יעשו זאת, זה יראה מלאכותי ולא אמין.

הוכחה נוספת להתקדמות באיכות של התסריט היא מה שעשו לדמות של רובי בעונה זו. לכאורה, לאחר שרובי בורח מבית הכלא לא ברורה תרומתו, אבל הטוויסט בסוף, כאשר מתברר שרובי הוא המוח הקרימינלי הראשי ולמעשה סובל מפיצול אישיות היה שווה את כל העיסוק בדמות שלו בעונה השנייה, אם כי, אם זה היה תלוי בי, הייתי מחכה לגלות זאת בעונה השלישית ולא בדקות האחרונות של העונה השנייה. הייתה תחושה שהתסריטאים רצו ליצור סוף דומה לסוף של "החשוד המיידי" (סרט נדיר). האפקט נחוץ, אבל היה אפקטיבי יותר לו זה היה קורה בסוף הסדרה ולא בשלב הזה.

האם בכל זאת נעשו שגיאות ברמת התסריט ?

ללא ספק, אבל יותר ברמת המיקרו מאשר ברמת המאקרו. להלן ארבע דוגמאות לכך. הדוגמא ראשונה מגיעה בפרקים 25 ו 26 של העונה, כאשר אלה לי ויפתח נכנסים למערה ואלה לי דורכת על מוקש, אשר גורם לקריסתה של המערה. אתם רוצים להגיד לי שלאחר פיצוץ שכזה אלה לי לא הייתה אמורה לעבור פציעה רצינית יותר, שלא לדבר על מוות שהיה הרבה יותר אמין ? היא מצליחה לזחול החוצה לבדה ?

דוגמא נוספת היא "ההחלמה" שעובר יפתח לקראת סוף העונה בדיוק כשצריך שהוא יתרוצץ ביחד עם אלה לי. אתם רציניים ? פתאם, לאחר שהוא לוגם קפה בבית ערבי, הוא בריא לחלוטין ואפילו לא משותק חלקית ? מה, זו תרופת פלא ? אם כן, שיכירו לי אותה, אשמח לדעת מה היה בתוך הקפה.

דוגמא שלישית, אותה כבר הזכרתי, היו מהלכי הכדורסל המגוחכים שנראו במשחקי הכדורסל. אפשר היה להשקיע קצת יותר ? באיזה משחק בדיוק שחקן עולה לצעד וחצי כל כך קרוב לשחקן שלו והשחקן הזה בקושי מרים יד ? ואיבודי הכדור נראו כל כך לא אמינים, שלחובב כדורסל (כמוני) זה נראה עלוב מאד.

ולבסוף, בשביל מה היה צורך לשבור את המתח המיני בין סופי לרון בדקות האחרונות לפני סוף העונה, אם היו רוצים היו צריכים לעשות זאת בעונה השלישית, זה נראה מגוחך, בדיוק כמו סיום העונה הרביעית של "השמיניה". לא לומדים מטעויות ?

לאחר שברמת נושא והתסריט חל שיפור רציני באלמנט השלישי המרכזי, המשחק, לא נרשם שיפור רציני. ראשית, ציינתי בסיכום של העונה הראשונה שג'וי ריגר (דינה נבון) הראתה במשחקה שהיא מעל כל השחקנים בסדרה, כולל השחקנים הראשיים, גם בעונה השנייה זה בא לידי ביטוי. במידה וג'וי לא תפתח קריירה רצינית של משחק זה יהיה פיספוס אדיר שלה מבחינה אישית ושלנו מבחינת צופים. אם זה היה תלוי בי, הייתי גורם לה, כאשר הסדרה תגיע לסוף דרכה, לנסות לעשות את המעבר מעולם הילדים לעולם הבוגר יותר (לא פורנו, חרמנים שכמוכם...), כבר עתה יש לה את האיכות הנדרשת עשות זאת והמשך הדשדוש שלה בעולם הילדים יגרום לה לדרך במקום במקום להתקדם.

לגבי שאר השחקנים, לצערי לא נרשמה התקדמות משמעותית ברמת המשחק של השחקנים שהיו חייבים לעשות זאת, בראש ובראשונה דר זוזובסקי (נטלי). צר לי, למרות שהיא ממשיכה להיות מלוהקת לסדרות ("בני ערובה", "ניו יורק"), אפשר לומר זאת כבר עכשיו: לא מדובר בשחקנית, לפחות לא בשלב הזה של הקריירה שלה. יכול מאד להיות שבעוד כמה שנים היא תשתפר, אבל נכון לעכשיו היא בגדר של "פנים (ואולי גם גוף) יפות בלבד".

שחקנים נוספים שלא היו צריכים להיות על המסך הם לי בירן, שגם לאחר עונה שנייה מצליח להיות יותר מעצבן מאמין, שרון שטארק (נעמי) שלא ברור לי כיצד מי שליהק אותה חשב שמדובר בשחקנית, כמעט כל סצינה שהיא השתתפה בה, ובעונה השנייה מדובר בסצינות רבות מאחר והיא התמנתה למנהלת בית הספר, זה כמעט גבל בסבל לצפות בה. ולבסוף, שיר מורנו (סופי) שהמשחק שלה נראה מלאכותי ויותר של בובת ברבי. ולא, לא מדובר רק במראה החיצוני שלה. וכמו כן, אלי קרן אסף (איימי) שאמורה לשחק דיווה, אך בפועל המשחק שלה מוגזם.

במקרה של השחקנים הראשיים, אפשר לציין לטובה רק את משחקו של דניאל ליטמן (דניאל), כאשר גם בעונה זו גאיה שליטא כץ (אלה לי), למרות שיפור קל, וידין גולדמן (אלפי) עדיין לא מצליחים להתרומם מהבינוניות שלהם. עזרה לידין העובדה שבעונה זו, מלבד מספר פרקים בודדים, הנוכחות שלו צומצמה והבמה הושארה פתוחה עבור גאיה שליטא כץ, שלא לקחה זאת בשתי ידיים. אי אפשר לומר שהיא משחקת רע, אבל היא גם לא משאירה חותם על הדמות שלה וזאת הבעיה הגדולה שלה. כמעט כל שחקנית אחרת יכלה לגלם את הדמות ואף אחד לא היה שם לב בהבדל.

לסיום, שתי מילים טובות ומילה אחת רעה על ההפקה. אפשר לומר מילים טובות על שני אלמנטים שבהפקה שיפרו, לפחות הפעם הכסף נראה היה אמין, ולא כמו בהפקות קודמות של סדרות נוער ("גאליס" לדוגמא), כאשר נדמה היה שמדובר בכסף של מונופול. כמו כן, לאחר שהליהוק של גיא לואל בתור ראש הממשלה בעונה הראשונה נראה היה כמו בדיחה, הליהוק של יגאל זקס (ספי שחל) נראה הגיוני יותר. מצד שני, ועידת שלום של 20 מנהיגי העולם בפרקי הסיום נראתה כמו ערב במתנ"ס. בהפקה באמת היו רציניים ? הם השקיעו בלוקיישנים בצורה יפה מאד (אפילו בבית שנראה כמו בית ערבי בכפר) ולהשקיע באולם מהודר היה קשה להם ?

אז, לראות או לא לראות ?

עבורי, מדובר בהפתעה לטובה והעונה השנייה של "החממה" גם מראה שאפשר להשתפר, במיוחד כאשר מבחינים בבעיות של עונה קודמת (או סרט קודם) ומתקנים אותם (בין היתר בהגעה לסיום הסיפור המרכזי בפרקי סיום העונה). ככל הנראה, ברמת המשחק כבר אי אפשר יהיה לרשום הישגים, בהפקה יאלצו להישאר עם "מה שיש להם בידיים". עבור סדרת נוער מדובר בעונה טובה, אשר מצליחה להעביר עונה בת 50 פרקים בצורה טובה מאד. עדיין, לא מדובר בסדרה ברמה של "השמיניה" (בגילגול הראשון שלה) או בעונה הראשונה של "האי", אבל עדיין מעל סדרות כגון "גאליס" או העונה הרביעית של "השמיניה" ולכן אם אתם בגילאי 16-10 תיהנו ממנה. לצערי, אני לא רואה אותה פונה לגילאים מבוגרים יותר, לפחות עד שלא יעסקו בנושאים "כבדים" יותר (מוות של דמות ראשית, יחסי מין בין בני נוער, מחלות וכו'...).

נ.ב.

היה מוזר לראות את סער פין לאחר כל כך הרבה שנים. מהשחקן שהיה אליל בנות הנוער בתחילת שנות התשעים, כאשר כיכב בתכנית "צעירי תל אביב: לא כולל שירות", לא נותר כלום והיום אפשר להודות, גם לא מדובר בשחקן גדול, כאשר בכל סצינה שהוא השתתף נדמה היה שמדובר בניצב ולא בשחקן אמיתי.