שתי העונות הראשונות של הסדרה The Killing היו נהדרות ובעיקר כתובות בצורה איכותית ומותחת, אשר השאירה את הצופה במתח עד השנייה האחרונה. הבעיה הגדולה של ההפקה הייתה שהיות ומדובר היה על סדרה עם סיפור מסגרת הצופים חיכו לסגירת התמה המרכזית של העונה הראשונה: מי רצח את רוזי לארסן ? וכאשר סגירת הסיפור לא הגיעה, מכיוון שבהפקה רצו לסגור את הסיפור רק בתום העונה השנייה, הצופים התאכזבו וזנחו את הסדרה עד אשר בוטלה אך חזרה לחיים. למרות זאת, גם העונה השלישית המשיכה להיות איכותית ובעיקר מותחת, כאשר התמה המרכזית הייתה מציאת פדופיל, שאונס ורוצח נערות. זה לא קרה בעונה הרביעית.
העונה הרביעית של הסדרה, אשר שודרה ב Netflix, הייתה כל מה שהסדרה לא הייתה בעונות הקודמות: הסיפור המרכזי, משפחה שחוסלה על ידי רוצח אלמוני ורק הבן נשאר, לא היה מספיק חזק. למרות שמדובר היה בשישה פרקים בלבד. בעונה זו קשה היה למצוא רגעים מותחים בסוף כל פרק, כפי שקרה בעונות הקודמות ובעיקר, פתרון התעלומה, שבעונות הקודמות היה מפתיע מאד, לפחות כמעט עד הרגעים האחרונים, היה די פשוט כמעט מהפרק הראשון ובכך הסדרה איבדה את הכוח המרכזי שלה ונדמה היה שהצופים נמצאים במצב של "ניוטרל" כמעט לאורך העונה כולה.
הסיפור המעניין יותר היה סיפור המשנה, ההשלכות של סוף העונה השלישית, כאשר הבלשית שרה לינדן (מריל אנווס) הרגה את הבוס שלה, סקינר, לאחר שהתברר שהוא הפדופיל הנורא שכולם חיפשו בעונה השלישית. אבל למרות שבמהלך העונה הסיפור "מתגלגל" ומתפתח בצורה מעניינת הרי שסוף הסיפור אכזב (זהירות ספויילרים). לאחר שבסופו של דבר הבלש רדיק מצליח להוציא מהבלשית וידוי שהיא הרגה את סקינר מחליטים בדרגים הגבוהים (ראש העיר דארן ריצ'מונד בגילומו של בילי קמפבל אותו ראינו בשתי העונות הראשונות) שפיצוץ הפרשה יגרום תדהמה גדולה בקרב הציבור ולכן לא יכניסו את שרה לכלא. עושה רושם שבהפקה לקחו החלטה שתיטיב עם כולם: מצד אחד, לינדן מתוודה, ומצד שני מחליטים "למחול" לה ולתת לה לצאת לדרכה ללא פגע. כולם מרוצים, וכאשר כולם מרוצים זה אומר, בדרך כלל, שהתסריטאים לא עשו את עבודתם כמו שצריך והתפשרו.
היות ומדובר בעונה האחרונה של הסדרה החליטו בהפקה גם לסגור את המתח המיני שבין הבלשית לינדן לבלש הולדר (ג'ול קינמן), מתח מיני שהחזיק מעמד במשך ארבע עונות. ואני שואל, זו צורה לסגור מתח מיני שכזה, בחמש דקות בהם לינדן מגיעה למסקנה שהבלש הולדר תמיד היה לצידה ? היה רצוי לו ניתן היה להבחין בכך בהדרגה במהלך העונות, אבל גם במשך העונה הרביעית אותה מגמה נשמרת עד לדקות הסיום, כאשר מתבצעת קפיצה בזמן והשניים מוצאים אחד את השני, ליתר דיוק לינדן מוצאת את הולדר. וראו איזה פלא, להולדר אמנם יש בת (ובכך יש סגירת מעגל מאחר שכאשר הולדר מתוודע ללינדן בעונה הראשונה הוא מגלה שיש לה בן בשם ג'ק והוא בן 13) אבל הוא חי בנפרד מאם בתו ולכן הם יכולים להיות ביחד. סוף שנראה מלאכותי מאד. לפחות לא בוצעה סצינת נשיקה שמאלצית והצילום האחרון נקטע בדרך לנקודה הזאת.
אז, לראות או לא לראות ?
הנופים של סיאטל כמעט בכל הסדרות קודרים היות ובדרך כלל יורד שם גשם ברוב ימות השנה (הלוואי גם בארצנו). בעוד בעונות אחת עד שלש הסיפור המרכזי של העונה חיפה על עובדה זו, עושה רושם שבעונה הרביעית הצופה חווה דיכאון בשל האווירה המעייפת ובעיקר הדהויה. בכך, עונה זו מהווה ירידה דרסטית באיכות של הסדרה. חבל מאד יהיה לזכור אותה בצורה שכזאת, אבל כל מי שצפה בסדרה עד כה ירצה (כמוני) לחזות בסוף הסיפורים שנשארו מהעונה השלישית, במיוחד היות ומדובר בשישה פרקים בלבד (אמנם בני שעה מלאה ולא 42 כבדרך כלל, אך עדיין למעשה מדובר במעין מיני עונה). לו צופים יתקלו בסדרה בעונה זו לראשונה הם ידלגו עליה והייתי מבין אותם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה