שלב סיכום עונה: The White Queen, עונה ראשונה: החמצה

בשנים האחרונות אנו עדים לפריחת הדרמות התקופתיות, אשר מחזירות את הצופים לתקופות היסטוריות שרבים שכחו וחלק גדול גם לא הכיר. החל מימי רומא ועד לחידוש הנהדר שיצרו לפני מספר שנים לספר "מלחמה ושלום", אשר מתרחש ברוסיה לפני ובתקופת פלישת נפוליאון בונפרטה לרוסיה (הפלישה אירעה בשנת 1812). ואולם, הפחד הגדול של רבים מהצופים שמביני עניין הוא, שהדור הנוכחי, שמכיר פחות את התקופות הללו יחשוב שמדובר בעיבוד מדויק של האירועים ההיסטוריים. כלומר, שהאירועים הללו אכן קרו בפועל.

ההערה הנ"ל הייתה גם הראשונה שיצאה מקרב המבקרים, אשר צפו בעונה הראשונה של הסדרה הנ"ל, סדרה אשר מנפקת את נקודת המבט של פליפה גרגורי על אירועי מלחמה השושנים באנגליה (מלחמת השושנים התרחשה בין השנים 1455 ל 1487, אירועי הסדרה מתחילים בשנת 1464). אין כמעט ספק שמדובר באחת מהתקופות הסוערות ביותר שידעה אנגליה וגם האירועים מנפקים אפשרויות רבות לייצר ספרים, סדרות וגם סדרות, אשר יעסקו בתקופה הזאת.

הבעיה הגדולה שנוצרה היא, שהצורה שבה הופקה הסדרה מתאימה יותר להפקת דרמה היסטורית, מאשר דרמה עלילתית בעלת מבט היסטורי. בכך הסדרה מחטיאה בדיוק את המטרה שלה. במידה והיו מפיקים את הסדרה כסדרה עלילתית בעלת מוטיבים היסטוריים היו חייבים לעדן אותה יותר ולא להפוך את התסריט לכל כך "כבד". נכון, העונה הראשונה של הסדרה הופקה בעקבות סדרת ספרים, אבל היו חייבים לשנות אלמנטים מסוימים בכדי להעביר אותה בצורה טובה יותר לטלוויזיה. האלמנט בעייתי במיוחד בתחילת הסדרה ולא מאפשר לצופה "לגלוש" בנוחות לצפייה בסדרה. שלשת הפרקים הראשונים כל כך "כבדים", שהם יוצרים מצב שרבים זנחו את הסדרה לפני שהיא מגיעה לפרקים היותר טובים שלה (מהפרק הרביעי ועד לפרק השמיני).

המחשה טובה לבעיה הנ"ל ניתן למצוא גם במבנה של הסדרה, כאשר לעיתים קיימת קפיצה בזמן של שנים מפרק לפרק או אפילו באותו פרק, קפיצה שגורמת לצופה להבין שקיים רצון להתייחס לסדרה כסדרה היסטורית דוקומנטרית ופחות כדרמה עלילתית. משום שבמידה ומדובר בדרמה עלילתית, העריכה הייתה אמורה להיות "רכה" יותר והקפיצות לא היו אמורות להיות כה "גסות". נכון, קיימים פרקי זמן בתקופת מלכותו של אדוארד ה 4 שלא קרה בהן דבר, אבל בשביל זה קיימים תסריטאים. במידה ומדובר בדרמה עלילתית חייבים ליצור את ההקשר בכדי ליצור קו מקשר בין הפרקים. אי אפשר לרשום על המרקע את השנה שבה מתרחשים האירועים, גם אם מדובר בתחילת הפרק, ולצפות מהצופה לעשות את ההקשר.

בעיה נוספת שניתן לגלות בעשרת פרקי הסדרה עד כה (רשת Starz טוענת שהיא מפיקה עונה שנייה לסדרה) היא העדר שחקנים מובילים, אשר רמת משחקם מעלה את הרמה של הסדרה. נכון, רבקה פרגוסון עשתה עבודה טובה בתור אליזבת וודלי, אך לא ניתן לומר על משחקה שהוא ברמה גבוהה, או שיזכרו את משחקה (אולי חלק מהצופים יזכרו את סצינות הסקס הרבות שלה בתחילת העונה, שבניגוד לדרמות אחרות דווקא היו נחוצות בכדי להדגים עד כמה אדוארד הרביעי היה כרוך אחריה, לפחות בתחילת דרכם המשותפת). ראוי לשבח את הפקת הסדרה שניסתה להציג "דם חדש", אבל השחקנים לא לקחו את ההזדמנות בשתי ידיים ויצרו מצב שיזהו אותם עם הדמויות.

מבחינה רעיונית, לצופים אשר מכירים את האירועים ההיסטוריים קצת קשה לקבל את הזווית של פליפה גרגורי. הדוגמא הטובה ביותר היא הדמות של ריצ'ארד. אין כמעט ספק שבכל התקופה שמוצגת בעונה הראשונה של הסדרה, הדמות המעניינת ביותר היא דמותו של ריצ'ארד. מבחינה היסטורית, עד היום מרבים להתעסק בו ובפועלו, למרות שהיה מלך לזמן קצר בלבד (עלה למלוכה בשנת 1483) היסטוריונים רבים ממשיכים להתעסק בו ובתקופת שלטונו הקצרה. ההתרשמות של מרביתם היא של סלידה וגועל מאדם שלא יבחל בדבר (צריך "להודות" על כך במידה רבה למחזאי וויליאם שייקספיר שהוביל את רצח האופי), כולל רצח אחייניו, בכדי לשמור על שלטונו, כאשר רבים גם משווים אותו לצז'רה בורג'יה הידוע לשמצה. ואילו בסדרה, עושה רושם, שלא החליטו כיצד לאפיין את הדמות. כבר מתחילת הסדרה הוא מוצג כאדם ערמומי מצד אחד, אבל כנאמן מאד (ואכן, עד מותו של אדוארד ה 4, אחיו, הוא היה נאמן לו מאד) מצד שני. ואולם, לאחר שאחיו המלך מת, היו חייבים להחליט כיצד לנהוג בדמות שלו אבל מה שמוצג על המרקע היא דמות חלשה שמצליחה במידה רבה להיות מתומרנת על ידי מספר רב של אנשים ובעיקר אשתו, אן. בעוד שבמציאות הוא, ככל הנראה, היה היוזם של כל האירועים, כולל כפייה על אן להינשא לו.

אז, לראות או לא לראות ?

מדובר בהחמצה גדולה של רעיון נהדר, אשר בין היתר שימש להשראה לספרים שעל פיהם נוצרה הסדרה "משחקי הכס" שרבים כה אוהבים. הצורה שבה הדברים מוצגים, העריכה, המשחק הבינוני ונטול הכריזמה ובעיקר התסריט הכל כך "כבד" גורמים לצופה לאבד את המשיכה לסדרה והרצון לצפות בה, וזאת בניגוד לסדרה The Tudors, אשר עוסקת באירועים שהתרחשו מספר עשורים לאחר מכן, ואשר שבתה את לב הצופים כמעט מההתחלה ואף ייצרה שלשה כוכבים ראשיים מעולים בדמות ג'ונתן ריס מאיירס, נטלי דורמר ואפילו הנרי קאביל, שכיום מככב כסופרמן בסדרת הסרטים.

לכן, רק צופים שבאמת מעוניינים לחזות בסיפור על התקופה ומוכנים "לסבול" את הבעיות הנ"ל, רק הצופים הללו מוזמנים לצפות בה, משום שבכל זאת,, מדובר בתקופה מעניינת מאד ובכל זאת, מובא בה גרסה שונה של האירועים מאלו שההיסטוריונים, או חובבי ההיסטוריה, התרגלו אליה. עבורי, אני מודה, מדובר ב"צפרדע שהיה קשה מאד לבלוע".