שלב סיכום עונה: Dallas, עונות 2-1: הרעיון נכון, הביצוע מעט פחות.

אופרת הסבון אשר נחשבת לטובה ביותר בהיסטוריה של הטלוויזיה האמריקאית היא ללא ספק "דאלאס". הסדרה שרדה במשך 13 עונות בין השנים 1991-1978 ואף יצרה ספין אוף מצליח מאד בשם "נוטס לנדינג", אשר שרדה במשך 14 עונות בין השנים 1993-1979. אחד האירועים הגדולים ביותר בטלוויזיה האמריקאית היה הפרק שבו נוצרה התעלומה "מי ירה בג'יי אר ?". ולכן, כאשר צצה הידיעה שחושבים לחדש את הסדרה, המחשבה הראשונה שעברה במוחי הייתה, שבעשור שבו נוטים לחדש סדרות (מישהו אמר "הוואי פייב או" ?), אין כמעט ספק שמגיע לסדרה הזאת שיחדשו אותה. כלומר, שהרעיון הוא חיובי ונכון. לשמוע את נעימת הפתיחה לאחר כל כך הרבה שנים היה מרגש מאד.

לפני שאגיע אל נושא התוכן של הסדרה עולה תהיה גדולה. לאחר עונה ראשונה מוצלחת מבחינת נתוני הרייטינג, אשר שודרה בחודשי הקיץ של שנת 2012, מדוע התקבלה ההחלטה של רשת TNT לעלות עם עונה מלאה בת 15 פרקים דווקא בשיא עונת החורף 2013, כלומר בחודש ינואר. חידוש הסדרה היה מובן מאליו לאור נתוני הרייטינג של העונה הראשונה, אך ברשת היו חייבים להבין שמדובר בסדרה שצריכה לעלות בחודשי הקיץ. גם רשת ABC Family, אשר מתמחה באופרות סבון, מגלה שבעונת החורף נתוני הרייטינג של הסדרות שלה יורדים בצורה ניכרת. ואכן, נתוני העונה השנייה הראו ירידה משמעותית לעומת העונה הראשונה (מ 4.5 ל 2.84 מיליון צופים). שאלה ששוב צריכה להישאל היא, מדוע ברשת TNT החליטו להמשיך ולהעלות גם את העונה השלישית של הסדרה בחודשי החורף (פברואר 2014) ולנסות להעלות סדרות כגון "קינג ומקסוול" בקיץ 2013 ולא לנסות להעלות עונה נוספת של "דאלאס" ? ובמידה והחליטו להעלות עונה נוספת רק בשנת 2014, מדוע לא לחכות עוד שלשה חודשים ? רק למנהלי רשת TNT הפתרונות.

בניגוד למשל לחידוש של Hawaii Five-O, הפעם מדובר בהמשך של הסדרה ולצד הדור הוותיק בדמותם של פטריק דאפי (בובי), לארי הגמן (ג'יי אר), לינדה גריי (סו אלן), דן קארצ'וול (קליף בארנס), אנו מתוודעים לדור החדש של הילדים. ג'ון רוס (ג'וש הנדרסון) הוא בנם של ג'יי אר וסו אלן, אשר מעוניין להיות אייל הנפט הבא ולשם כך הוא מעוניין (בתחילת העונה הראשונה) לקדוח נפט בחוות סאות'פורק, הבית של משפחת יואינג, אך בובי לא מאפשר לו. ג'ון רוס יוצא עם אליינה, (ג'ורדנה ברוסטר), הבת של כרמן העוזרת. אליינה הייתה בעבר מאוהבת בכריסטופר (ג'סי מטקליף), בנם של פאמלה ובובי, אשר בתחילת העונה הראשונה מגיע עם רבקה (ג'ולי גונזלו) ארוסתו מבלי לדעת שמדובר ברמאית, אשר מנסה להונות אותו ורק בעונה השנייה מתגלה, לאחר שהיא נכנסת להריון, שמדובר בפאמלה, בתו של קליף בארנס, האויב המושבע של משפחת יואינג במשך כל השנים ואשר רצה לקחת להם את כל מה שיש להם משום שאביו נגזל על ידי אביהם של בובי וג'יי אר. כריסטופר מגיע עם רעיון חדשני: להשתמש במת'אן במקום נפט.

הבעיה הראשונה שניתן למצוא בסדרה, לפי דעתי, היא ששחקני ההמשך נראים כגרסה "מלוקקת" ביחס לשחקני העבר. נכן, פטריק דאפי ולארי הגמן היו שחקנים נאים, אך בוודאי שלא שחקנים מנופחי שרירים, שכל שערה בגוף שלהם (ואין הרבה), עומדת בצורה מופתית. נכון, מדובר באופרת סבון, אבל בכל זאת, היית מצפה לשחקנים מעט יותר אמינים, במיוחד כאשר מדובר באנשים שמתעסקים בעסקי הקידוח.

בעיה נוספת קיימת עם הדמות של אליינה. בשנות השמונים היו שתי אופרות סבון מצליחות מאד, אשר עסקו בנושאי הנפט "דאלאס" כמובן הייתה אחת מהן ואילו השנייה נקראה "שושלת". אחת הדמויות בסדרה הייתה קירבי אנדרס קולבי (קת'לין בלר), אשר הייתה "בת המשרת" והיא מתאהבת בבוס שלה (ג'ף). נכון, הסיפורים לא זהים לחלוטין, אבל דומים מספיק בכדי שאפשר יהיה לומר, שמדובר בחיקוי ודווקא מהמתחרה החזקה ביותר של הסדרה בגרסה הישנה שלה. חבל. הצופים, שמכירים את שתי הסדרות יבחינו בכך כמעט מההתחלה. כמו כן, ג'ורדנה ברוסטר, לפי דעתי, היא אחת השחקניות היותר אובר רייטד בתעשייה ההוליוודית.

שתי בעיות נוספות נעוצות בליהוק ובחוסר ליהוק. בהפקה הצליחו להחזיר את לינדה גריי, אבל לאחר צפייה בשתי העונות של הסדרה החדשה, הצופים הוותיקים בוודאי נוכחים לדעת שגם לעת זקנה לינדה לא יודעת לשחק. איך היא קיבלה את התפקיד מלכתחילה קשה להבין. מנגד, ויקטוריה פרינספל, אשר גילמה את דמותה של פאמלה בארנס-יואינג, סרבה לחזור לסדרה. למרות שהדמות של פאם נעלמה מהסדרה המקורית בשנת 1988, זה לא היה אותו דבר וקשה לחשוב על הסדרה ללא הדמות שלה. במקומה הצופים מקבלים את הדמות של ברנדה סטרונג כאן, אשתו השלישית של בובי. גם במקרה הזה לא ברור מי ליהק אותה. קשה לראות כימיה בין ברנדה לפטריק דאפי, לי זה נראה מביך.

ליהוק חיובי ניתן למצוא בתוספת של העונה השנייה, הדמות של אמה בראון, אותה מגלמת אמה בל. בהפקה כנראה נזכרו שבהפקה המקורית הייתה בלונדינית בשם לוסי אותה גילמה שרלין טילטון. למרבה הפלא, הדמות של אמה (בתם של אן והאריס ריילנד מנישואיה הקודמים) מקבלת את אותם התכונות של לוסי. אישה צעירה חסרת מעצורים, שיש לה חוש להסתבך בצרות. בתחילה נדמה שהסיבה לכך היא שהיא הייתה תחת ההשפעה של אביה וסבתה, שחטפו אותה מאימה (וגרמו לה לחשוב שהיא מתה) וגידלו אותה בצורה הדוקה ועתה היא רוצה להיות משוחררת או שיש לה בעיית התמכרות לסמים, אבל כנראה שזה משהו בתוכה. אמה בל עושה עבודה מרשימה, ראשית כגוש הקרח שהיא אמורה להיות בתחילת העונה השנייה ואח"כ כמכורה לסמים ולבסוף כשותפה של ג'ון רוס (במספר פרמטרים).

כאשר מביטים אל שתי העונות של הסדרה, חייבים לחלק אותה לשתיים, אבל לא לפי עונות, אלא מהפרק הראשון עד לפרק השמיני של העונה השנייה, פרק ההלוויה של ג'יי אר. אין כמעט ספק, שחיסול הדמות הגיע בעקבות מותו של לארי הגמן. כמו כן, עד לאותו רגע, הדינמיקה בסדרה הייתה פחות או יותר של המשך של הסדרה המקורית: הצד של בובי (כריסטופר ואן ומהעונה השנייה גם אליינה) אל מול הצד של ג'יי אר (ג'ון רוס וסו אלן), אבל לאחר חיסול הדמות של ג'יי אר כבר מדובר על איחוד של משפחת יואינג אל מול הברית של בארנס-ריילנד והמושל (שניצח את סו אלן בבחירות). מדובר בשינוי כמעט של 180 מעלות, משום שלאורך כמעט שמונה עשרה פרקים (העונה הראשונה והחצי הראשון של העונה השנייה) היריבות בין כריסטופר וג'ון רוס הייתה הלב של הסדרה.

כמו כן, הדמות של פאמלה ברנס עוברת שינוי דומה לאחר שמתברר שאביה אחראי לכך שהיא איבדה את התאומים שנשאה ברחמה והיא מחליטה לסייע למשפחת יואינג להפיל את אביה. עד לאותו רגע היא הייתה כלי נוסף במלחמה של אביה נגד משפחת יואינג. ואולם, יש שתי בעיות גדולות עם הדמות. ראשית, במהלך העונה השנייה, במיוחד לקראת סוף העונה, קיים ניסיון להפוך את הדמות שלה למעין סו-אלן החדשה (במקביל להפיכתו של ג'ון רוס לג'יי אר החדש בפרק האחרון של העונה השנייה [מי שראה את הפרק מבין את ההשוואה]), ולפי דעתי, אין טעם לחזור על אותו מעגל פעם נוספת. אך הבעיה המרכזית היא בשחקנית שמגלמת את הדמות. כאשר מביטים על ג'ולי גונזלו רואים מוצר פלסטי. אני לא יכול להיות בטוח, אבל הצופה חושב כמעט מהרגע הראשון שהיא עברה ניתוח פלסטי בפניה. במידה והיא אכן עברה ניתוח שכזה הוא נכשל בצורה רצינית (למרות שיהיו שיחשיבו אותה כיפה) ובמידה ולא, ניתן היה להסתיר זאת באיפור. התוצאה הסופית לא מספיק טובה ולפי דעתי, היה ראוי ללהק שחקנית אחרת.

מבט נוסף על שתי העונות מגלה שהעונה הראשונה מהווה רק פרולוג לסדרה, אשר מתחילה באמת רק מהעונה השנייה. נכון, חלק נכבד מ"הזרעים" נזרעו בעונה הראשונה, אך הדמויות מקבלות עומק רק בעונה השנייה. הצופים מגלים את ההיסטוריה של אן, כריסטופר מגלה את הצדדים האפלים שבתוכו לכל אורך העונה, הדמות של אליינה מקבלת רבדים כאשר אחיה דרו חוזר וגורם לה להפוך פחות לילדה הקטנה ויותר לאישה שאפתנית, שגם לא בוחלת לשקר עבור משפחתה, גם כאשר זה עולה לה בקשר עם כריסטופר.

התסריט של הסדרה נופל מאד מהתסריט שלה בעונות השיא שלה בשנות השמונים, אך עדיין סביר מאד עבור אופרת סבון. במיוחד עבור אופרות הבבון של ימינו ובמידה מסוימת התסריט והדינמיקה מזכירים מאד את התסריט והדינמיקה של מלרוז פלייס המקורית בתחילת דרכה (לפני שהפכה ללהיט בסוף העונה הראשונה). בעיקר, של בוסר. הסדרה נמצאת על פרשת דרכים והעונה השלישית שלה אמורה להיות עונת המבחן שלה. עד כה לארי הגמן היה חלק מהסדרה, כאשר בחצי השני של העונה השנייה לאחר מותו של הגמן וחיסול הדמות של ג'יי אר עדיין חיו בסדרה על ה"אדים" האחרונים של הדמות, כאשר גם התסריטאים ניסו לייצר שוב את הרעיון של "מי ירה בג'יי אר ?", אבל זה כבר לא היה אותו דבר. קשה להאשים אותם לאור מותו של הגמן, אבל כבר "היינו בסיפור הזה" ואין טעם לחזור עליו. בעונה השלישית ההפקה כבר ללא "גלגלי עזר". "דאלאס" ללא ג'יי אר היא לא אותו דבר. נצטרך לראות אם הם יצליחו לעשות את עליית המדרגה שהם זקוקים לה. משום שבמידה והסדרה תמשיך להידרדר בנתוני הרייטינג כפי שקרה לה מהעונה הראשונה לשנייה, קשה לראות כיצד היא תזכה לעונה רביעית.

אז, לראות או לא לראות ?

חובבי אופרות הסבון יאהבו את הסדרה, משום שמדובר באופרת סבון מהוקצעת מאד עם שחקנים שמתאימים מאד לסוג הסדרות הללו, משום שהם בעצמם מוצר פלסטי. חובבי הסדרה המקורית יתענגו לראות שוב את הדמויות שהיו חלק מחייהם במשך זמן כה רב (גם דמויות כגון אפטון, אשתו לשעבר של קליף ואמה של פאמלה, גרי יואינג וואלין חוזרים לפרק זמן קצר), אבל יבינו מהר מאד שלא מדובר באותה איכות כמו בסדרה המקורית, אפילו לא קרוב לכך. אך זה עדיין נעים לשוב ולהתענג על הדמויות. הצופים שלא שייכים לקטגוריות הללו יכולים לנסות פרק אחד או שניים, אך לקחת בחשבון שאת בעיות הליהוק שציינתי ושהסדרה צוברת תאוצה רק לקראת סוף העונה הראשונה ובעיקר בעונה השנייה.