לא רבים חשבו, במיוחד בבריטניה, כאשר הסדרה "מרלין" עלתה לאוויר, שהיא תחזיק מעמד חמש עונות. אולם, הם היו צריכים להבין שזה אפשרי בהחלט. הסדרה "רובין הוד" הצליחה לשרוד שלש עונות וללא עזיבת הכוכבים הראשיים סביר להניח שהיא הייתה שורדת לזמן רב יותר. הקהל היה צמא לסדרות מהסוג הזה. לא פלא, שגם הסדרה "אטלנטיס" מצליחה כל כך בנתוני הרייטינג. ואולם, כאשר מביטים על העונה החמישית של הסדרה, אפשר לקבוע בפה מלא: הסדרה "נמרחה" יותר מדי זמן והייתה צריכה להסתיים כבר בתום העונה השלישית. נכון, היה צריך לשנות את קצב ההתקדמות של הסדרה, אבל זה היה נחוץ. העונה החמישית היא עדות לכך.
אם עונות אחד עד ארבע סיפרו את סיפור עלייתו של ארתור למלוכה והיווצרות האגדה של "אבירי השולחן העגול", הרי שהעונה החמישית מספרת את סיפור נפילתו של ארתור עד למותו בפרק האחרון של העונה והסדרה. ואולם, אם מספרים במשך ארבע עונות תהליך עלייה, קשה להבין כיצד בעונה אחת מספרים תהליך של ירידה וזה גם מה שצורם בצפייה בעונה זו.
עובדה נוספת שבולטת בסדרה כולה ובמיוחד בעונה החמישית היא עד כמה מדובר בסדרה שהיא אנטי נשית. נכון, בסופו של דבר, לאחר מותו של ארתור, גוונביר נשארת המלכה (די ברירת מחדל), ואולם עובדה זו מבליטה מאד עד כמה הגברים הם החברה הטובים ואילו הנשים הן הערמומיות, הן הפגע הרע והן מי שרק יכולות להרוס. את המאבק של ארתור ומורגנה ניתן עוד להבין, ואולם בעונה זו רואים כיצד גוונביר (שבעברה לא יכלה להחליט בין ללאנסלוט לארתור) הופכת לכלי שרת בידי מורגנה ומנסה לגרום לחיסולו של ארתור, בעלה, עד אשר מרלין מצליח להציל אותה ולבטל את שטיפת המוח שמורגנה עשתה לה.
השימוש בדמותה של האישה כנחש וכהורסת לא מסתכם בעונה זו רק במורגנה ובגוונביר. כל מי שמכיר את הסיפור של "ארתור ואבירי השולחן העגול" יודע, שמי שאמור להביא למפלתו של ארתור ולמותו הוא מורדרד, ואכן בפרק סיום העונה זה קורה. ואולם, עד לפרק ה 11 של העונה החמישית מורדרד הוא נער טוב ואפילו אביר של קאמלוט, אבל רק לאחר שקארה (אלכסנדרה דאולינג), אהובת ילדות שלו (בואו נקרא לילד בשמו, זה בדיוק מה שהיא הייתה למרות שלא נאמרו הדברים בצורה גלויה), נכנסת לתמונה ומוצאת להורג לאחר שהיא מנסה לרצוח את ארתור, פסק דין שהיה הוגן לכל הדעות וארתור גם נותן לה פתח להתחרט ובעקבות כך הוא יבטל את גזר הדין שלו, אך היא לא מסכימה ומוצאת להורג, רק בנקודה הזאת מורדרד מורד בארתור ומצטרף למורגנה (בסיפור המקורי הוא לצידה מהרגע הראשון ולמעשה בובה שלה). כלומר, הייתה זו אישה שמדרדרת את מורדרד לרצוח את ארתור.
המפיקים לא הסתפקו בכך ויצרו עוד דמות נשית חורשת רעות. מדובר בדמותה של אירה (ארין ריצ'ארדס), אשר נצמדת אל סר גוואין וסוחטת ממנו מידע אותו היא מעבירה למורגנה וגורמת לנזק רציני למערכה של ארתור, עד אשר סודה מתגלה והיא מוצאת להורג.
מול ארבעת הנשים הללו הגברים מוצגים באור חיובי ואפילו דמותו של מורדרד, אשר בסופו של דבר רוצח את ארתור, מצטיירת כדמות טראגית, אשר רק רצח אהובתו גורמת לשינוי באופיו שבהתחלה היה חיובי. ואפילו לא הזכרתי את דמותם של ארתור, מרלין, סר גוואין, סר פרסיבל, גאיוס וכל השאר...
נקודה שצרמה בצפייה בעונה זו היא סיום הסדרה. הקרב בין החילות של מורגנה לזה של ארתור וקאמלוט מתרחש אולי בסך הכל רבע שעה. קצת מאכזב, שקרב שנבנה במשך כמעט חמש עונות מסתיים ברבע שעה. גם מותה של מורגנה על ידי מרלין, לקראת סוף הפרק האחרון, הוא כמעט כמו אנטי קליימקס. בסוף העונה מורגנה יודעת שמרלין הוא אמריס המכשף הגדול, ובסופו של דבר כאילו שגעון הגדולות מכריע אותה והיא נותנת לו לדקור אותה בחרב ולא, כשהיא לא מודעת לכך שהיא חושלה על ידי דרקון ולכן יכולה לפגוע בה. נראה היה שהמפיקים רצו להיפטר מהנושא מהר ולהציג את סצינת הסיום הכואבת בין מרלין לארתור, עד שהלה נופח את נשמתו. היה ניתן לצפות לקרב גדול יותר בין מרלין למורגנה. עושה רושם, שרצו להתייחס לפרק הזה כאפילוג לסופה של הסדרה. ואולם, אם רצו לעשות זאת, היו צריכים לסיים את המאבק בין מורגנה למרלין כבר בפרק הקודם לאחר מאבק רציני ולהקדיש את כל הפרק רק למערכת היחסים שבין מרלין לארתור עד למותו.
בגזרה של התסריט, ניתן להבחין בעייפות החומר. כיצד ? הרעיונות הם אותם רעיונות מארבע העונות הקודמות, התסריט בעל אותו מבנה, השחקנים אותם שחקנים, אבל מי שצפה בארבע העונות הקודמות כבר מגיע עייף לאקט הסיום של הסדרה. בעיקר, משום שההפקה לא הציגה רעיונות חדשים, זאת מלבד הרעיון של הפרקים הראשונים בהם הוצג הרעיון הגרוע שבמרכזו עמדה העובדה שהדרואידים (והדת הישנה) סגדו למעשה לחייזר. רעיון מגוחך.
אז, לראות או לא לראות ?
רק אם לא עייפתם מהסיפור ואתם רוצים לראות כיצד הוא מסתיים. בפועל, מדובר בעונה החלשה מבין חמש העונות ובעיקר ניתן להצביע על עייפות החומר ואי התחדשות. ניתן היה לצפות לסיום הרבה יותר הולם לסדרה. אלמנט אחד שכן ניתן לזקוף לזכות הסדרה הוא, שהם לא סיפרו את הסיפור של "אגדת המלך ארתור" בצורה הרגילה שכולם מכירים. באופן אישי, אהבתי יותר את המיני סדרה "מרלין" של הולמארק משנת 1998 בכיכובם של סאם ניל, הלנה בונהאם קרטר, מירנדה ריצ'ארדסון ואיזבלה רוסוליני. שלש שעות שתימצתו את הרעיון בצורה מעולה ועם סוף מושלם. נסו ותיווכחו בעצמכם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה