ביקורת סרטים: סרטים על הגריל.

 

 

מי מפחד מהזאב הרע

אחרי שצפיתי ב״פלאות״ ו״לצוד פילים״ נגשתי לצפות ב״מי מפחד מהזאב הרע״ שקיבל 11 מועמדויות לפרס אופיר וביקורות יוצאות מגדר הרגיל, כך שנכנסתי לאולם עם ציפיות גבוהות.

דרור (רותם קינן) הוא החשוד המרכזי ברצח, התעללות מינית ועריפת ראשן של מספר ילדות חפות מפשע. אביה של אחת מהילדות, גידי (צחי גראד), ושוטר בשם מיקי (ליאור אשכנזי) חוברים יחד בכדי לגרום לדרור להתוודות ולשם כך כל האמצעים כשרים. במהלך העינויים, מגיע אביו של גידי (דובל׳ה קליגמן) והוא מצטרף אל בנו במטרה להוציא ווידוי מדרור.

מדובר בסרטם השני של אהרון קשלס ונבות פפושדו (לאחר ״כלבת״ עמוס הכוכבים) ובהחלט ניתן לראות שיפור בכמעט כל פרמטר, בין אם מדובר בתסריט, בעריכה, בבימוי, במוזיקת הרקע או בליהוק השחקנים ועל כך יש להחמיא לצוות ההפקה.

אין ספק שמדובר בסרט אימה, כסרט שמבוסס ברובו על מסכת העינויים שעובר דרור. עם זאת, תסריטאי הסרט נהגו בחוכמה ושילבו בו הומור רב, כך שהקהל צוחק מספר פעמים רב במהלך הסרט, על אף המראות הקשים שמוצגים בו. כמו כן, ברצוני לציין לטובה, כי ההפקה לא חסכה במראות קשים אלו ואלמלא השפה המדוברת הייתה עברית, היה ניתן לחשוב שמדובר בסרט הוליוודי לכל דבר, שכן מרגע קבלת ההחלטה שמדובר בסרט אימה, ההפקה החליטה (ובחכמה) ללכת עד הסוף וזו החלטה נבונה נוספת. בניגוד לסרטים ישראלים אחרים (״לצוד פילים״, לדוגמא) ההפקה הגדירה את ז׳אנר הסרט מתחילת הליך ההפקה והחליטה שלא ללכת על מים רדודים, אלא לנסות לזכות בכל הקופה. והם זכו.

כאשר צופה מנוסה נכנס לאולם, קשה שלא לחשוב על כל הסדרות והסרטים האמריקאים, מהם התסריטאים קיבלו השראה (ובעיקר ״דקסטר״), אבל זה לא משנה. אין הרעיון של הסרט עושה אותו ייחודי אלא הביצוע. השילוב הנהדר שבין תסריט מותח ומפחיד מחד למשפטים ציניים מצחיקים מאידך, עבודת הבימוי היוצאת מגדר הרגיל שנעשתה פה, ויותר מכל- השחקנים.

כל אחד מהשחקנים שהופיע בסרט, עשה עבודה מעולה, ובעיקר הדברים אומרים לגבי ארבעת השחקנים הראשיים (אשכנזי, גראד, קינן וגליקמן). ליאור אשכנזי ודובל׳ה גליקמן ידועים כשניים מהשחקנים הטובים בתעשייה, וסרט זה לא מחדש דבר. השניים הציגו משחק יוצא דופן באיכותו. רותם קינן הראה יכולות משחק מעולות והצופה מאמין לו לכל אורך הסרט כי דמותו חפה מפשע וזה אומר המון.

אך בסופו של דבר, הסרט כולו שייך לצחי גראד. זיהיתי סימנים לכך כבר ב״אבודים באפריקה״, אך בסרט זה הוא מוכיח שהוא נמצא כיום ברשימת השחקנים האיכותיים שיש בישראל, לפחות לפי דעתי. גראד הוא נכס לכל סרט וסדרה. כמו כן, ג׳ון לית׳גו המופלא הזכור כטרינטי הרוצח מעונתה הרביעית של ״דקסטר״ (תפקיד שזיכה אותו בפרס האמי, ובינו לבין דמותו של גראד בסרט זה קוי דמיון רבים) לא יותר טוב מגראד- ומדובר באחד מהשחקנים הגדולים בהוליווד כיום.

לאורך כל הסרט, הצופה מנסה לפענח מיהו הרוצח הסדרתי המבוקש (זהירות, ספויילרים) ובסופו מתגלה כי דרור הוא אכן הרוצח. מצד אחד, הצופה מרגיש מעט מרומה שכן לאורך כל הסרט נטען כי דרור הוא הרוצח, ואכן הוא הרוצח, אז מהי ההפתעה? מצד שני, בשל התסריט הנהדר, ומשחקו המופלא של קינן אכן זהותו של הרוצח נשארה כהפתעה עד לסופו (למרות שהצופה המנוסה ראה את ההפתעה מגיעה לפני הסוף), כך שהצופה בכל זאת נשאר מרותק לכל אורכו של הסרט, ויוצא ממנו עם תחושה שהוא מעוניין לראות עוד ממה שחזו עיניו דקות קודם לכן, ועבור סרט שאורכו כמעט שעתיים, מדובר בהישג עצום.

לסיכום, לא מדובר במותחן נקמה יוצא דופן, או בסרט משטרה טוב מאד, אך בהחלט מדובר בסרט אימה מעולה, בוודאי בנוף הישראלי.

הציון שלי:
10.

S