ביקורת: Nashville, פיילוט: סדרה נחמדה מאד, אבל עם מספר בעיות.

בראשית (שנת 2007) בראה רשת CBS את Viva Laughlin, אשר החזיקה מעמד בדיוק שני פרקים לפני שבוטלה. בשנת 2009 העלתה רשת FOX את הסדרה Glee שעדיין נמצאת על המסכים. בעונה הקודמת (2012) רשת NBC העלתה את Smash. בעונת הפיילוטים הנוכחית רשת ה CW כמעט ואישרה את הגרסה האמריקאית ל"דני הוליווד" (ובשמה "ג'ואי דקוטה"), אך בסופו של דבר הפרויקט שבק חיים, ואילו רשת ABC העלתה רק לפני מספר שבועות את הדרמה המוזיקלית שלה, Nashville עם ציפיות גדולות, שלפחות תוכל לשחזר את נתוני הרייטינג של קודמתה באותה משבצת שידור  (Revenge), למרות שנראה שהשנה נתוני הרייטינג של מרבית הסדרות, חדשות וישנות, לא מאירים פנים.

הסדרה מתמקדת בשתי נשים (הרי מדובר ברשת ABC): ריינה ג'יימס (קוני בריטון, שברזומה שלה ניתן למצוא את Friday Night Lights ו Ammerican Horror Story), זמרת וותיקה, שיש מאחוריה יותר מעשרים שנה של ניסיון והדיסק האחרון שלה לא מצליח כפי שחברת התקליטים שלה רוצה, ולכן בחברה פונים אליה בכדי שתפתח את ערב ההופעות עבור ג'ולייט בארנס (היידן פאנטייר מהסדרה Heroes), זמרת עולה שפונה בעיקר לקהל הצעיר והצליחה למצב את עצמה כהצלחה גדולה. יש שתי בעיות מרכזיות שמונעות את השידוך: ריינה לא סובלת את ג'ולייט וחושבת שהמוזיקה שלה היא "זבל" וג'ולייט היא כלבה נצלנית. ריינה מחליטה לעזוב את חברת התקליטים שלה ולא להיכנע לדרישות שלהם.

ככל שהסדרה תתקדם הצופים מבינים שיש סיבה להתנהגות של ג'ולייט והיא, שאמה היא נרקומנית נצלנית שרוצה רק את כספה. אבל מהר מאד מבינים שבהפקה שמו את הדמות של ריינה כאישה הטובה מול ג'ולייט, הילדה הרעה.

לריינה יש נגן גיטרה בשם דיקון קלייבורן (צ'ארלס איסטן), אשר צמוד אליה במשך שנים ומבינים שהיה ביניהם מתח מיני בעבר. מסתבר שג'ולייט התאהבה בו כשהייתה קטנה ועתה היא רוצה אותו לעצמה. כבר בסוף הפיילוט מגלים שבדרך כלל ג'ולייט משיגה מה שהיא רוצה.

לדיקון יש אחיינית העונה לשם סקארלט אוקונור (קלייר בואן), כותבת שירים מתחילה שג'אנר (סאם פאלדינו), זמר וגיטריסט מבחין בכישרונה ומעודד אותה לפרוץ, למרות שהחבר שלה אייברי בארקלי (ג'ונתן ג'קסון מהסדרה General Hospital) הוא זה שמנסה לפרוץ בעצמו. גם ריינה מבחינה בכישרון של סקארלט.

במישור האישי, בעלה של ריינה, טדי קונראד (אריק קלוז, Without A Trace) מובטל והוא נאלץ לקבל את הצעת חותנו העשיר, למאר וייט, לרוץ למשרת המושל. ריינה לא בטוחה מה לעשות, היות ומדובר עבורה בהקרבה וכמו כן, היא לא אוהבת לקחת כסף מאביה ולהיות קשורה אליו, אך בסופו של דבר היא עומדת לצידו.

הבעיה הגדולה של הסדרה נראית, לפחות נכון לעכשיו, שיכול מאד להיות שהרשת "איחרה מעט את הרכבת". לאחר ששלש רשתות כבר העלו דרמות מוזיקליות (ואחת בחרה בסופו של דבר לא לעשות זאת), קיים סיכוי שהטרנד חלף. הצופה ישמע שירים רבים וגם סקיצות לשירים, ויכול מאד להיות שהוא שבע מכך. יכול מאד להיות שזו גם הסיבה ש Smash של רשת NBC דעכה עם הזמן (אם כי יכול גם להיות שיש לכך סיבות נוספות).

בעיה שנייה היא המבטא. מדובר בסדרה "דרומית" והמבטא של הדמויות (מרביתן) הוא מבטא כבד ולצופה, שהוא לא הצופה האמריקאי, יכולה להיות בעיה לראות סדרה בניחוח שכזה. אם כי, שמתי לב, שבמידה ומדחיקים מעט את המבטא, אפשר להתרגל אליו.

בעיה שלישית היא בליהוק. אין ספק שקוני בריטון היא ליהוק נכון, אולם הליהוק של היידן פאנטייר הוא בעייתי, משום שלאחר התפקיד שלה ב Heroes, לצופה יהיה קצת מוזר לקבל אותה בתור הילדה הרעה או במקרה שלה, האישה הרעה.

ולבסוף, כאשר צופים בסדרה צריך לזכור טוב טוב שמדובר באופרת סבון ולא בדרמה מוזיקלית רגילה. ברשת לא הסתירו זאת החל משלבי ההפקה הראשונים וטוב עשו, משום שכאשר Smash הפכה לאופרת סבון הצופים די נרתעו והחלו לעזוב אותה (שוב, מדובר באחת הסיבות לירידה ברייטינג של Smash).

למרות הבעיות הנ"ל ניתן לציין מספר נקודות חיוביות. ראשית, הסדרה די ממכרת. אמנם צריך להתחיל להיכנס ולצפות בכל הפיילוט בכדי להתחיל להתרגל אליה, בניגוד למשל ל Revenge ששודרה שנה קודם לכן באותה משבצת שידור וגרמה להתמכרות מהרגע הראשון. מצד שני, יכול מאד להיות שהעובדה שהעניינים מתנהלים בקצב איטי יותר תגרום לכך, שהסדרה לא "תישרף" מהר מדי.

נקודה חיובית שנייה היא, שבניגוד ל Smash, אשר פנתה לקהל היעד של Glee (פחות או יותר), הקהל שפונה אל הזרם המרכזי, נראה ש Nashville פונה מבחינה מוזיקלית אל קהל יעד מעט שונה וגדול מאד בארצות הברית, בעיקר בדרום,  הקהל שאוהב את מוזיקת הקאנטרי. 

ולבסוף, עושה רושם שהסדרה כתובה היטב. אין בה איכויות של סדרות כמו "האוס" או "דקסטר" בתחילתה, אבל נראה שבסדרה לא ניסו לפנות אל האירועים והמשפטים הבנאליים הרגילים במרבית הסדרות.

אז, לראות או לא לראות ?

בשנת 2011, לאחר שהפיקה פיילוט, רשת FX החליטה לוותר על סדרה בשם Outlaw Country, שגם היא עסקה בתעשיית המוזיקה בדרום ארה"ב (אם כי היו לה מוטיבים אחרים בעלי רקע מעט יותר קרימינלי). הפיילוט, ששודר כסרט טלוויזיה, לא נחל הצלחה גדולה. בשל כך ומהסיבות שפרטתי להלן, ברשת ABC לקחו הימור גדול לגבי הסדרה. מלבד העובדה שהסדרה שמה במרכזה שתי נשים ושמדובר באופרת סבון, היא שונה מאד מהקו שהיא נוקטת בה. בשנה שעברה זה הצליח לה עם Once Upon A Time, השנה עושה רושם שזה יצליח הרבה פחות.

ניתן לסכם זאת כך, הסדרה היא טעם נרכש. צריך לאהוב את סוג הסדרות הדרומיות וגם את העובדה שמדובר בדרמה מויזקלית, מי שלא אוהב את שני הז'אנרים הללו שלא יתחיל לצפות בה. וגם כאשר צופים בה, לתת לה סיכוי ולא לעזוב אחרי רבע שעה משום שההתחלה שלה איטית מאד. לפי דעתי, הסדרה הייתה מצליחה יותר כסדרת כבלים ברשת TNT, אולם אז התקציב שלה היה קטן הרבה יותר.