שלב סיכום עונה: Misfits - עונה שנייה : החגיגה נמשכת.

העונה הראשונה של הסדרה הייתה אחת הטובות ביותר לסדרת גיבורים שראיתי בשנים האחרונות. השילוב של האותנטיות הבריטית, עם תסריט מושלם, ליהוק מושלם ועריכה נהדרת יצרה סדרת גיבורים מודרנית ושונה לחלוטין מסדרות הגיבורים והקומיקס שניתן לראות בסדרות ובסרטים אמריקאיים.

עובדה זו גרמה לי לחשש גדול כאשר ניגשתי לצפות בעונה השנייה של הסדרה. הציפיות שלי לגבי הסדרה היו גבוהות וההמתנה הארוכה, של כמעט כשנה, רק ניפחו את הציפיות יותר ויותר. מהנקודה הזאת לסדרה היה רק לאן לרדת.

ואז התחלתי לצפות בעונה השנייה.

העונה הראשונה הסתיימה כאשר ניית'ן נקבר ושאר החבורה לא יודעת שהוא למעשה בן אלמוות ולכן הוא עדיין בחיים. הפרק הראשון של העונה השנייה היה הפרק שבו החבורה מקבלת הודעה מזר מיסתורי ללכת לבקר את הקבר של ניית'ן וכאשר הם מגיעים הם מגלים את האמת.

תחילת העונה השנייה דווקא הייתה בינונית, במיוחד לאור העונה הראשונה המעולה. ניכר היה שהתסריטאים מנסים להמשיך את הרוח של העונה הראשונה, אבל התחושה של הצופה היא של "טחינת מים", כלומר של משהו שהוא קצת מזויף. מבחינה רעיונית, שני הפרקים הראשונים משמשים את המבוא לפרקים 3 ו 4 ,הטובים ביותר בכל העונה, שעוסקים בזר המיסתורי שעוזר לחבורה, ובאישה החדשה בחייו של קרטיס, ולכן הם היו נחוצים. אבל התסריט שלהם היה ברמה קצת פחות טובה.

החל מהפרק השלישי של העונה הסדרה חוזרת לרמה הגבוהה שלה מהעונה הראשונה. במיוחד כאשר מתברר (זהירות ספויילר) שהזר המיסתורי הוא סיימון, אשר חוזר מהעתיד בשביל להציל את חייה של אלישה. סיימון מהעתיד גם מבשר לה שבעתיד הם זוג ובכך פותח את האות לרומן של השניים, מבלי שסיימון בהווה יידע על כך. במקביל, קרטיס מפתח רומן עם אישה שעוברת ניתוח לב פתוח ויורשת את הכוח לשגר את עצמה לכל מקום שתרצה. הפרק הרביעי הוא פרק נהדר ואיכותי במיוחד.

הרמה הגבוהה של הסדרה נמשכת אל הפרק החמישי שמתמקד בנערה שנדלקת על סיימון, אבל שאר החבורה חושבים שהיא רוצחת. אלישה גם מבינה עד כמה עמוקים הרגשות שלה לסיימון והיא מתחילה לקנא. גם בפרק זה רואים שאיכות התסריט לא יורדת והצופה ממשיך ליהנות ממוצר נהדר, אשר ממחיש עד כמה האמריקאים שוגים פעם אחר פעם כאשר הם מנסים להדגיש את החלק העל טבעי של הסדרות הללו, בעוד שבסדרה Misfits הדגש הוא יותר על הדמויות וחיי היום יום שלהן, על האהבות והפחדים שלהם. מצד שני, לאור מה שהם עשו לסדרה Skins, קשה להאמין שאותה אותנטיות תוצג בצורה דומה בגרסה האמריקאית שההוויה שלה שונה מזו הבריטית.

מבחינה רעיונית הפרק השישי, שבו החבורה מגלה מה יקרה כאשר כל העולם יידע על הכוחות שלהם, מהווה סיום של העונה (למרות שנותר פרק נוסף של העונה) ודוגמא נכונה לשאלה כיצד סוגרים עונה בצורה נכונה ? פרק מהוקצע.

הפרק השביעי של העונה הוא כבר פרק "חג מולד". פרק מיוחד שמוקדש לנושא של חג מולד ועוסק בכומר שקונה לעצמו כוחות על ומנצל את מעמדו לטובתו האישית. במקביל, כל הגיבורים של הסדרה מוותרים על הכוחות שלהם ומשלמים על כך מחיר יקר. הפרק הזה בא גם ללמד את הצופים את הכלל הוותיק, שעם קבלת הכוחות האנשים גם מקבלים אחריות על שאר העולם ומי שסוטה מהדרך הזאת לטובתו האישית סופג מהלומה.

לסיכום, למרות התחלת עונה בינונית שבה התסריט היה מעט נחות מהתסריט של העונה הראשונה הרי שהחל מהפרק השלישי הסדרה חוזרת לעצמה ומציגה דמויות עם עומק ואותנטיות, הומור (באחד מהפרקים מתברר שקלי שכבה עם קוף שקיבל כוחות על והפך לבן אדם !!!), סקס (כפי שניתן למצוא היום כמעט בכל סדרה בריטית) ותסריט מעולה. הדמויות גם מתפתחות לאורך העונה והפרק האחרון ממחיש זאת בבירור. גם ה"קליף האנגר" בסוף הפרק האחרון של העונה ובו הצופים מחכים לברר אילו כוחות חדשים החבורה מקבלת הוא "קליף האנגר" נכון. בלי יותר מדי דרמה אבל עם מספיק ציפייה עבור הצופים.

אז, לראות או לא לראות ?
האנשים שאהבו את העונה הראשונה יאהבו גם את השנייה, אם כי אולי יתאכזבו מעט מהפרק הראשון והשני, האנשים שלא התחברו לסדרה עד עתה (והיו כמה אנשים כאלה) לא יאהבו גם את העונה השנייה. לאנשים שלא נחשפו לסדרה אני ממליץ לראות את העונה הראשונה לפני כן. אני יודע שאני אהבתי את מה שראיתי. קשה למצוא סדרת גיבורים מצחיקה, אותנטית, עם תסריט ומשחק נהדר והסדרה הזאת מצליחה להנפיק את כל התכונות הללו גם בעונתה השנייה. כל הכבוד. עוד ארבעה חודשים לעונה השלישית, אני לא יכול לחכות ...