Take Me Home Tonight
טופר גרייס מגלם את דמותו של מאט פרנקלין, בוגר אוניברסיטת M.I.T שלא מוצא את עצמו לאחר סיום לימודיו ובינתיים עובד בחנות וידאו. מאט העביר את כל שנות התיכון שלו בכמיהה עבור טורי פרדרקין, אבל לא טרח להציע לה לצאת. כאשר טורי נכנסת לחנות של מאט הוא ממציא סיפור שהוא עובד בבנק וקובע להיפגש איתה במסיבה אותה מארגן החבר של אחותו התאומה, וונדי, אותו מאט לא סובל וחושב שהוא לא מספיק טוב עבור אחותו. במקביל חברו הטוב ביותר של מאט, בארי, מפוטר מעבודתו כסוכן מכירות מכוניות ומחליט בתור נקמה ועזרה לחברו לגנוב את אחת מהמכוניות של המקום שפיטר אותו.
כאשר מאט, בארי וונדי מגיעים אל המסיבה העניינים יוצאים משליטה וכל אחד מהשלושה, בנוסף לטורי, מגלה את האמת הפנימית על עצמו ומה הצעד הבא שהוא צריך לעשות. מבחינת מאט זה אומר רק דבר אחד: הוא רוצה את טורי !!!
מדובר באחת הקומדיות המהנות ביותר שראיתי בשנים האחרונות ועובדה שעזרה לו היא שאירועי הסרט מתרחשים בתחילת שנות השמונים. כך שגם התלבושות, ובעיקר המוזיקה, בהתאם. את אנה פאריס כולם מכירים מסדרת סרטי "מת לצעוק", רק שהפעם צבע שערה הוא לא בלונד, ואת טופר גרייס צופים בוודאי זוכרים כאריק מהסדרה "המופע של שנות השבעים". השניים עושים עבודה נהדרת. שחקנים מוכרים נוספים הם מישל טרכטנברג (ג'ורג'ינה מהסדרה Gossip Girl) וכריס פראט (מהסדרות אוורווד ו"מחלקת גנים ונוף"). כל הקאסט עשה עבודה טובה, למרות שהמשחק של כריס פראט היה לעיתים מעט מוגזם. אבל ההפתעה הגיעה מהכיוון של טרזה פאלמר, אשר גילמה את התפקיד של טורי, אבל לא בשל משחקה, אלא בשל הדמיון המדהים שלה לכוכבת סרטי "דמדומים", קריסטין סטיוארט.
כבר הרבה זמן לא צחקתי מקומדיה כפי שצחקתי בסרט הזה. בקטע אחד לקראת סוף הסרט מצאתי את עצמי פורץ בצחוק קולני.
גם העובדה שלא סחטו את הסרט ליותר משעה וחצי, כפי שקורה בשנים האחרונות לקומדיות רבות, עזרה לסרט, שהעריכה שלו הייתה טובה מאד ומקצועית.
אז, לראות או לא לראות ?
לראות !!! לא מצאתי סיבה אחת שלא לראות את הסרט. הרעיון (השימוש במוטיב של שנות השמונים) היה מעניין, השחקנים עשו עבודה נהדרת, התסריט מהוקצע ומצחיק כשצריך, יש קטעים בודדים של עירום נשי, סיפור רומנטי ועריכה נהדרת.
לכו לראות, אני בטוח שתיהנו. אני יודע שאני נהניתי מאד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה