לדעתי מדובר בסרט נוסף, אשר ייכנס לספריית הווידיאו או ה DVD ולא יותר מזה. הוא לא מצחיק, אין בו עומק ואין בו מסר גדול שלא ראינו בסרטים אחרים. המשחק בסדר וכך גם הבימוי אבל מה זה משנה אם התוכן לא ממש גורם לך להתלהב ?
למען האמת, אין לי יותר מה לומר על הסרט הזה וזה אומר משהו.
המלצה שלי: את האמת ? אני לא יודע מה להמליץ. בעצם, אני יכול לסכם זאת כך: אני לא אהבתי את הסרט. תעשו עם זה מה שאתם רוצים.
Happythankyoumoreplease (שמחתודהעודבבקשה ) – לאחר עצות חוזרות ונשנות של מספר קוראים של הבלוג החלטתי לנסות ולצפות בסרט בעל השם הבלתי שיגרתי הזה.
הסרט מספר, לכל מי שלא שמע עליו, על חייהם של שישה אנשים בניו יורק, אשר נמצאים בנקודה בה הם צריכים להתבגר.
הסרט זכה בפרס קומדיית חביבת הצופים בפסטיבל סאנדס וניתן בהחלט להבין מדוע. מדובר בסרטים שבארה"ב אוהבים מאד לעשות – כיצד הדור הנוכחי לא רוצה להתבגר. גם התסריט די מתקתק וגורם להרגשה חמימה. במסגרת השחקנים ניתן לציין את גוש רנדור (טד מ"איך פגשתי את אמכם") כשחקן הראשי, אשר ילד קטן נדבק אל הדמות שלו (סם) והוא מחליט להשאיר אותו אצלו. כמו כן, לראות את טוני הייל בכל פרויקט שהוא זה פשוט חוויה.
מה הבעיה של הסרט ?
בעוד מספר שנים אנשים לא יזכרו אותו. היו סרטים כמו הסרט הזה לאורך השנים וגם בעוד מספר שנים יופק סרט דומה. אין בו משהו שייחרט בזיכרון לאורך זמן.
המלצה שלי: צפו בסרט. מדובר בקומדיה חביבה. אבל אל תתפלאו אם בעוד שנה תשכחו שבכלל צפיתם בו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה